לשואל היקר שלום רב,

איש יקר. התרשמתי מאד מניסוח השאלה שלך. ניכר שיש לך רמת אינטליגנציה גבוהה, אינטליגנציה רגשית מפותחת, רצון לאמת ולב רגיש.

אתה מתאר חווית חיים ותחושות חזקות של חוסר אונים ותסכול, וכן, חוסר אמון, חוסר בטחון, וחוסר וודאות, ובעיקר, פחד גדול כאשר אתה עומד מול האלוקים. ובאמת, קשה מאד לחוות תחושות כאלו ולשהות בתוכן כחלק מחוויית החיים. התחושות האלו, במילים אחרות, הם סוג של חרדה מעצם החיים, וזה באמת הרגשה מאד לא נעימה, ואפילו משתקת את הזרימה הרגילה של החיים. כאב לי מאד לקרא את התחושות שלך ואני מבין את המערבולת הרגשית שבה אתה נמצא.

ואמנם, עשית מעשה נכון מאד שהעלית את הדברים והצפת את התחושות הקשות שלך. עצם כתיבת השאלה, והתסכול המלווה את התחושות הקשות, מעיד על כך שמתחת לכל התחושות האלו, יש רצון פנימי ועמוק לבטחון, וודאות, יציבות, וטוב אמיתי. הרצון הפנימי למשהו טוב ואמיתי נקרא "ניצוץ" בשפת ספרי הקבלה. ה"ניצוץ" הוא משהו מאד פנימי ומאד אמיתי. היית רוצה לבטוח ולהאמין שיש טוב בעולם. ובאמת, הטוב הזה אכן נמצא בעולם אך יתכן ולא פגשת אותו ולא חשת אותו מספיק.

בדרך כלל חוויית החיים שלנו – ההרגשים של המידות שלנו, משפיעים על צורת הקשר שלנו עם בורא עולם. התחושה האישית שלי היא, שחווית החיים שלך מקרינה על הקשר שלך עם האלוקים, כלומר, הרגשת חוסר האונים וחוסר הבטחון כלפי החיים עצמם, משתקפת גם בקשר עם בורא עולם.

לכן, לדעתי, כדאי מאד לעבוד בשני מישורים: בחלק הרגשי – ליצור קשר עם מטפל מקצועי ולהעלות שם את התחושות כלפי החיים עצמם. בחלק של האמונה – ללמוד באופן יסודי, עם תלמיד חכם, את כללי ודרכי ההשגחה של בורא עולם.

זאת התחושה שלי באופן כללי בעקבות השאלה שלך. ועכשיו אנסה להתייחס לעצם השאלה שלך כפי שניסחת אותה.

אתה מרגיש חוסר אונים, חוסר בטחון ופחד מאלוקים. אלוקים מנהל את העולם בצורה לא מובנת ולא ברורה, הוא לא מגיב כפי שאתה מצפה, הוא לא צפוי, אין קשר בין המעשים שלך לתגובות שלו, ולכן אתה לא יכול להאמין לו או לסמוך עליו. האמת, זה מאד מפחיד.

באופן אישי, יש לי את אותה הבעיה – מהכיוון ההפוך, עם הילדים שלי. אני מנהל את הבית שלנו בצורה לא מובנת ולא ברורה להם, יש להם הרבה תלונות ושאלות על ההנהגות בבית, אני לא תמיד מגיב כפי שהילדים שלי מצפים, גם זה מעורר הרבה שאלות וטענות, הם לא תמיד רואים קשר בין המעשים שלהם לתגובות שלי, דבר שגורם להם תסכול, וכד'. זאת לא רק הבעיה האישית שלי, זאת הבעיה של כולנו כהורים לילדים.

האמת היא, שככל שהילדים יותר צעירים ופער הגילאים בינינו גדול, כך יותר קשה להם להבין את מה שאני עושה. גם לא בכל גיל אפשר להסביר כל דבר (לך תסביר לילד בגיל 3 את נושא השפעת החברה). ועוד, ככל שהתכלית אליה אני מכוון אותם יותר רחוקה (מידות טובות, עצמאות וכד'), כך יותר קשה להם להבין את שיקול דעתי ואת ההתנהגות שלי איתם. (במשך השנים, אחרי שהם מתבגרים והשכל שלנו יותר קרוב, הם מתחילים להבין את ההתנהלות שלי עמהם).

למרות כל זאת, דבר אחד אין בו שום ספק – אני אבא שלהם, אני אוהב אותם והם סומכים עלי. הם יודעים זאת היטב. למה? פשוט מאד. כי אני אבא שלהם. למרות הכל, ועם כל זאת שהם לא מבינים הרבה דברים, אני עדיין אבא שלהם, הם יודעים שאני אוהב אותם והם סומכים עלי. זאת תחושה בסיסית של קשר בין הורים לילדים.

התחושה העמוקה הזאת – שאבא אוהב את הילדים, הוא דואג להם ואפשר לסמוך עליו, אינו תלוי בכלל בהבנה של אופן ההתנהגות של אבא עם הילדים!! זאת תחושה פנימית של צורת הקשר בין אבא לבין הילדים. הילדים מבינים זאת היטב ואחרי כל השאלות והתלונות על אבא, הם יודעים בפנים עמוק, שאבא באמת אוהב אותם, הוא רוצה רק בטובתם, ואפשר לסמוך עליו תמיד בכל דבר.

זה כמו הילד הקטן שיושב על הכתפיים של אביו הלוליין, בזמן שהוא נוסע עם גלגל אופניים על חבל ארוך. שאלו את הילד: תגיד, אתה לא מפחד? הילד ענה בפשטות: למה לפחד, זה אבא שלי!

גם בקשר עם האלוקים – בורא עולם, אבינו שבשמים זה צריך להיות כך. הקשר עם אבא שבשמים אינו תלוי בהבנה שלנו כיצד הוא מנהל את העולם. אנחנו יודעים שאלוקים אוהב אותנו ואנחנו סומכים עליו. למה? כי הוא אבא שלנו! זהו!

נכון, אנחנו לא מבינים הרבה מאד דברים באופן שהוא מנהל את העולם. אז מה? בגלל זה הוא לא אבא שלנו? מה פתאום. אנחנו יושבים על הכתפיים של אבא שלנו, בזמן שהחיים שלנו הם כמו מסלול של לוליין על חבל דק, ואנחנו סומכים עליו לחלוטין. למה? כי הוא אבא שלנו.

התחושה שלנו צריכה להיות כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ (תהלים קלא) כלומר, כמו התינוק שיונק מאמו ואינו דואג כלל, שהרי תמיד יהיה לו כל צרכו (ע"פ הגר"א). זאת הרגשה של רוגע, שלווה, בטחון ושקט נפשי. זאת הרגשה מאד אמיתית ומאד עמוקה של הנשמה שלנו שהיא 'חלק אלקה ממעל' – חלק מעצמותו של אלוקים. כלומר, הנשמה מרגישה את הקרבה העמוקה של 'אבינו שבשמים'.

עכשיו אתה שואל – ובצדק רב, איך אפשר להגיע להרגשה כזאת בזמן שאני מרגיש חוסר אונים וחוסר אמון באלוקים?

התשובה היא: ה ר פ י ה. לקחת נשימה עמוקה… ולהרפות… ולשחרר… את כל מה שתוקע אותך ומונע ממך את אותה הרגשה עמוקה ופנימית, שיש לך אבא שבשמים שאוהב אותך. להרפות, ולשחרר (מומלץ להשתמש במוסיקה של תרגילי הרפיה ושחרור), מהצורך להבין את דרכי ההשגחה של הבורא, ולפנות מקום להרגשת האהבה שלו כלפיך.

כי באמת אי אפשר להבין את דרכי הבורא שהם עמוקים ומורכבים. וכבר הקב"ה בעצמו אמר (ישעיה פרק נה): "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה' ".

וכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ה): " וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא, שנאמר כי לא יראני האדם וחי, כך אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של הבורא, הוא שהנביא אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי".

וביאר הרמח"ל באריכות (דעת תבונות, עמ' מה): "כי כל מעשה ה' נורא הוא, ורחב ועמוק לאין תכלית, כענין שנאמר (תהלים צב, ו), "מה גדלו מעשיך ה'"; והקטן שבכל מעשיו יש בו כל כך הרבה מן החכמה העמוקה, שאי אפשר לרדת לעמקה לעולם, והוא ענין הכתוב (תהלים שם), "מאד עמקו מחשבותיך". והנה עתה אין מעשי ה' מובנים לנו כלל, אלא שטחיותם הוא הנראה, ופנימיותם האמיתי מסתתר, כי הרי הנסתר שוה בכולם – שכולם רק טוב ולא רע כלל, וזה אינו נראה ומובן עתה ודאי. אך לעתיד לבא זה לפחות נראה ונשיג – איך היו כולם מסיבות עמוקות להטיב לנו באחריתנו… שנאמר (ישעיהו לה, ה), "אז תפקחנה עיני עורים"…

אגב, אפילו משה רבינו רצה להבין את דרכי הקב"ה וביקש (שמות לג, יג): "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ", ובורא עולם ענה לו (שם, פסוק כ'): "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי". ואח"כ הוסיף הקב"ה ואמר (שם, פסוק כא'): "הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר" וביאר הרש"ר הירש (שם): כאשר תהיה איתי, כלומר, כאשר תביט על הבריאה מנקודת המבט שלי, אז לא יהיו לך שאלות וטענות על דרכי ההשגחה.

איש יקר. אם תצליח להרפות ולשחרר את הנסיון להבין את עומק דרכי ההשגחה , אני מבטיח לך בהבטחה גמורה, שברגע שתשחרר את מה שגורם לך לחסימה, תרגיש את אותה הרגשה של רוגע, שלווה, בטחון, מנוחת הנפש, ובעיקר – טוב אין סופי שיורד מהשמים ועוטף אותך בחיבוק של חמימות.

הטוב שאתה מחפש ורוצה למצוא – באמת נמצא. הוא נמצא אצלך עמוק בפנים – בכוח הנשמה האלוקית. הנשמה מרגישה את קרבת האלוקים ואת אהבתו. הרגשת הרוגע, השלווה, הבטחון, והקשר עם האין סוף נמצאת אצלך בנשמה האלוקית – החלק האלוקי שבתוכך. אתה צריך רק לשחרר את החסימות המפריעות לנשמה להאיר.

ברגע שהנשמה תתחיל להאיר, אתה גם תרגיש את אהבתו העצומה של בורא עולם, שהרי באמת, אלקים אמר לנו: אָהַבְתִּי אֶתְכֶם (מלאכי פרק א), וכן בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקיכֶם (דברים פרק יד), ועוד כתב הזוה"ק (ח"ב, דף ה): "אילו ישראל היו יודעים את גודל האהבה שאוהב הקב"ה את עם ישראל, היו שואגים כמו בני אריות ורצים אחריו להדבק בו". ועוד הרבה מאד מקראות.

ואכן, המילה "אמונה" פירושה לתת "אמון" בבורא עולם, ולא רק להאמין שהוא קיים. אמונה פירושה שאתה נותן אמון בבורא עולם, וסומך עליו, בגלל גדלותו ובגלל חוסר היכולת שלנו לתפוס את מהותו ועומק הנהגתו. ולכן מבואר בספרים (חובות הלבבות, שער הבטחון ועוד הרבה) שהאדם הסומך על בורא עולם, יש לו מנוחת הנפש, כיוון שהוא נמצא במצב של הרפייה ושחרור מכל דאגות החיים, והוא משוכנע שבורא עולם עושה עבורו את הטוב ביותר, כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ…

לסיום, אני רוצה להביא בפניך משל מקסים:

לילה אחד חלם אדם חלום.

הוא חלם שהוא הולך על שפת הים, מטייל עם אלוקיו.

מולו בשמיים הבזיקו תמונות מתוך חייו.

בכל תמונה שהבזיקה בשמיים,

הבחין בשתי זוגות רגליים שהיו בחול:

זוג אחד שלו וזוג אחד של אלוקיו.

הביט האדם לאחור על העקבות בחול.

הוא הבחין כי פעמים רבות

יש רק זוג אחד של פסיעות לאורך הדרך.

הוא גם הבחין כי דווקא בתמונות

האומללות והעצובות של חייו נשנה הדבר.

פנה האדם לאלוקיו ושאל:

“אלוקים, אתה אמרת לי שכאשר אחליט ללכת אחריך

תלך איתי לאורך כל הדרך.

אך הבחנתי כי בתקופות הקשות ביותר של חיי

יש עקבות של זוג רגליים אחד.

אינני מבין מדוע בתקופות הקשות ביותר של חיי צעדתי לבדי.

אינני מבין מדוע בזמנים שנזקקתי לך ביותר – עזבת אותי!”

ענה לו אלוקים:

“בני, אוהב אני אותך ולעולם לא אעזבך.

באותן תקופות שבהן כה רב היה סבלך,

כשאתה רואה זוג אחד של עקבות,

לא היו אלה עקבותיך.

היו אלה עקבותיי שלי כשנשאתי אותך על כפי”.

בהצלחה רבה

ואם צריך משהו, אני כאן.

ישראל ל. [email protected]