שלום לך אישה מיותרת,

האם את מרשה לי להאמין לך? להשתכנע שאת אכן חסרת כל ייחוד ותועלת, בינונית בכל תחום, אדם שקיומו לא מביא תועלת? האם את מסכימה שאכתוב לך שאכן טוב לך שלא נבראת משנבראת, ועכשיו שנבראת לא נותר לך אלא להמשיך לחיות בשיממון ובעצב?

מבין המילים שלך אני שומעת אותך מתחננת: לא לא לא!!! אל תאמיני לאף מילה! אל תתני לי להמשיך להרגיש כך! שכנעי אותי שאני כן שווה!

אז אני מזמינה אותך להיות זו שתופסת אותך חזק חזק ומטלטלת את כולך ומקלפת את כל הקליפות החיצוניות שעוטפות אותך(משפחה, קשרים, עבודה, הורים) ומגלה את הנסיכה היפהפייה שמסתתרת מתחתן – זו הנשמה שלך. נשמה שאין דומה לה בכל העולם כולו.

דמייני לרגע איך הקדוש ברוך הוא, מלך רם ונישא, אדון כל הנשמות, מחליט לתת למישהו את המתנה הגדולה ביותר – חיים עלי אדמות. הוא סוקר במבטו את כל בני האדם בעולם, את הצדיקים הגדולים, את הדורות שעברו ואת הדורות שעתידים לבוא, וכל זה לא מספיק לו. ואז הוא מוצא אותך, דווקא אותך, פלונית בת אלמונית, המיותרת והלא-מועילה, ואומר: בואי בואי, אני צריך אותך. בלעדייך העולם שלי לא שלם. חסר פה משהו שרק את יכולה לעשות.

זה לא חייב להיות שתצילי אדם מטביעה, תגלי את התרופה לסרטן או תהיי אשתו של גדול הדור. מספיק שתחיי. כן ככה, כמו שאת עכשיו. חיה ונושמת. על זה אמר דוד המלך: אשירה לה’ בחיי, אזמרה לאלוקי בעודי. לא צריך יותר מזה, עצם העובדה שעודי כאן היא שירה לה’.

לפני שנמשיך אני מציעה לך לנסות לשמוע את השירה הזו, שירת חייך. שבי לך במקום נוח, תנשמי כמה נשימות עמוקות, ואז תעשי… כלום. רק תרגישי את החזה שלך עולה ויורד, ואת החמצן שה’ מעניק לך כדי שתהיי פה בעולם שלו ותנשמי.

אפשר כמובן לשדרג את שירת החיים ולהפוך את החיים ליותר מלאים. הרי לא סתם ה’ כל כך רוצה בך, עד כדי כך שהוא מעניק לך כל בוקר את החיים מחדש. כנראה הוא לא חושב כמוך, וכן משוכנע שיש לך משהו לתרום לעולם.

אני בטוחה יש סיבה טובה לכך שעד עכשיו את לא הרגשת כמה ערך יש לקיומך. האם זה שדר שקיבלת מהסביבה? או שזה מעטה של הגנה שבו עטפת את עצמך? גם אם לא נדע את התשובה, ברור שמשהו בתוכך מתחיל להיות לא מרוצה מהמצב הזה, ורוצה למצוא טעם בחיים ומשמעות לקיום שלך. כמה נפלא לשמוע את הקול הבריא הזה שמתחיל לערער על תחושת הריקנות ושואל מה לעשות.

אז תרשי לי לחזור בי בגדול מהמילים ‘אישה מיותרת’. בעמקי ליבך את כבר יודעת שאת לא. מרגיש לי שמאחורי הדמות ה’יבשה’ שתיארת מסתתר הרבה כאב. לא חייבים לעבור טראומה דרמטית, מספיק לפעמים לעבור ילדות ללא אהבה ומסכת ארוכה של אכזבות בשידוכים כדי שנפש ייחודית ומלאה חיוניות תהפוך לאדם טכני ובינוני. אלה הן מגננות של לב רגיש שפוחד לכאוב.

אבל הקב”ה לא מוותר עלייך. אמנם את ישנה, אבל ליבך ער, וקול דודך דופק וקורא לך: פיתחי לי! הוא רוצה לראות אותך חיה ופורחת במלוא מובן המילה, ויש לו דרכים שונות לגרום שזה יקרה. היכרתי מישהי שהתחילה לחיות רק אחרי שהיא כמעט קיפחה את חייה בתאונה קטלנית. מהמכתב שלך נשמע שאצלך ההתעוררות באה מבפנים, ממקום של אי הסכמה עם המצב הקיים ורצון לשינוי.

אז בואי ניתן לזה קצת יותר תוקף. כנראה שההגנות מתחילות להתקלף, ואת שומעת מתוכך קול שאומר: אני לא מוכנה להעביר ככה את שארית חיי. לא בשביל זה באתי לעולם. יש לי מה לתרום! אני רוצה להיות משמעותית!

לא ביום אחד תמצאי את הסיבה שעבורה נבחרת לחיות היום, אבל הדרך לא חייבת להיות ‘תהליך ארוך ומייגע שלא רואים את סופו’, אם הבנתי נכון זה לא בדיוק מה שאת מחפשת. אבל כן את יכולה לדאוג לכך שבכל יום יהיה רגע אחד משמעותי. זה יכול להיות רגע של חיבור לעצמך או לקב”ה, אבל הכי פשוט ליצור את זה בעזרת הטרנד החדש שלצערנו נזכרנו בו רק בעת צרה – החמ”ל.

אני לא מתכוונת למפעל חסד בהיקף גדול אלא לפרויקט אישי קטן ופשוט. אני בטוחה שיש בסביבה שלך מישהו שזקוק לעזרה, ושאת יכולה להיות כתובת בשבילו. אני מאמינה שנתינה מרפאה לפחות כמו תרופה. זה פועל כמו בומרנג: כמה שתעניקי לאחרים כך האנרגיה הטובה תחזור אלייך. האם יש בשכונה שלך ילד שאף אחד לא פנוי לתת לו מילה טובה? האם יש בעבודה שלך מישהי שתשמח אם תכיני לה קפה ותתני לה הרגשה טובה? אין הרגשה יותר טובה מאשר ללכת כל לילה לישון בידיעה שיש נפש בעולם שהחיים שלה טובים יותר עכשיו בזכותך.

האם את מסכימה להיות הרגע הנפלא הזה עבורי? אני אחשוב הלילה עלייך ואשמח שהייתי בחיים היום כדי לכתוב לך, ואת תעבירי את זה הלאה מחר ותהיי בחיים כדי לעשות משהו עבור מישהו אחר. כך נמשיך את שרשרת החיים שמתחילה במי שנתן לנו את החיים, ומתגלגלת דרכנו לאדם אחר.

נכון, מכתב קטן או כל מעשה בודד אחר הוא לא סיבה מספיק טובה לחיות חיים שלמים, אבל נקודה טובה ועוד נקודה טובה ותהליך שינוי מתרחש עד שבלי שתרגישי תמצאי את עצמך במקום טוב יותר.

אם יש לך אפשרות לעשות את הדרך הזו יד ביד עם חברה, קבוצה, ספר מעורר השראה או טיפול זה יכול להיות קל יותר. במשך הזמן דפוסי חשיבה ישנים יפנו את מקומם להרגלים חדשים. אני יכולה עכשיו להיזכר בכמה נקודות מפנה שבהן חיי התמלאו בחיוניות מחודשת, המשותף לכולן הוא התחלה חדשה (נרשמתי לקורס, עברתי דירה, הלכתי לאימון אישי).

מאחלת לך שהלב שלך לא יוותר, ויכניס לחייך עוד ועוד רגעים של עשייה משמעותית, וטביעות האצבעות שלך ישאירו את חותמן בעולם בדיוק במקום שנועד ומצפה להן.

ברוריה