שלום לך

דבר ראשון, זה שהקשר עם ה’ מורכב לך, זה דבר שיש בו פתח לאמונה עמוקה יותר, האמונה הרגילה של מי שגדל על ברכי הדת היא שטחית, גם אם היא אמיתית ותמימה, ולכן פעמים רבות שכל זעזוע קל יכול לערער אותה. זה שאת מעוניינת להגיע לוודאות ולבחירה מאפשר לך לצמוח מול הנושא הזה, שהוא נושא מרכזי וחשוב מאוד בחיי האדם.

בשאלתך אני שומע שתי פנים, גם חוסר מוכנות לבנות את חייך על משהו שהוא לא וודאי עבורך, שלא בחרת בו והוא לא מגיע מתוך נקודת הכנות המוחלטת שלך. וגם מורכבות למול הקשר עם ה’ עד כדי רגשי שנאה. יש כאן כבר נקודה ששווה לחקור, לאהוב ולסמוך עליו את לא מוכנה כרגע כי את לא בטוחה בקיומו, אבל יש לך דחייה מסויימת ממי שהוא, לפחות מאיך שאת תופסת אותו היום או איך שלימדו אותך עליו. אז זה לא רק עניין הבחירה אלא גם ריאקציה מסויימת, או הייתי אומר, חוסר יכולת להתחבר בכלל לדמות הזו, מה שבוודאי מרחיק אותך גם מהשכנוע הפנימי שהוא אכן קיים ורלוונטי לחייך. כי אף אחד לא רוצה דמות לא אהובה שתיקח חלק משמעותי בחייו.

אז כדי לרדת לשורש העניין, גם אם לא פירטת בשאלתך אני יכול להעריך ממה מגיע חוסר הנחת מדמותו של האלוקים אצלך, כמו אצל רבים אחרים ה’ נתפס כאיזה רודן שרוצה שתקיימי המון דברים שאת לא מחוברת אליהם ומצד שני לא נותן לך הרבה נחמה. הדימוי הזה של האלוקים לא נוצר אצלך בהכרח באשמתך, זו הדמות שינקת מהסביבה שלך, זה דימוי הדת וממילא שזה מושלך גם עליו. יתכן שכן אמרו לך הרבה משפטים על כך שה’ הוא טוב, אבל אלו לא שכנעו אותך אלא המעשים, המשמעות של אלוקים בחייך זה בעיקר המצוות והדת, באופן שבו הוא נהוג במשפחתך ובחברתך, וזה מה שקלטת משם, בלי מילים.

ומכאן אנחנו מגיעים לנקודה השניה של שאלתך, ראשית את מנסה להגיע להכרה פנימית של ה’ כי החינוך שלך לא מספק אותך, מה שהתחנכת עליו לא מספק לך את אותו טוב שאת מעוניינת בו, ולכן את חפצה לחקור בעצמך ולהגיע לאמונה מתוכך, אבל יש כאן עוד נקודה, את אומרת שההוכחות החיצוניות לא משכנעות, ואני בטוח שזה מאותה סיבה, כל מה שמבחוץ לך, עדיין לא יכול להשפיע על הדימוי של מי שהוא, על מיהו אלוקים, רק על השאלה הכמו אובייקטיבית האם הוא קיים, או אולי האם התורה אמיתית וכן הלאה, אבל השינוי בדמות האלוקים שבתוכך יבוא באמת רק מהכרה פנימית שלך, הכרה שאפשר לקרוא לה חווייתית. את רוצה לברוא בליבך את האלוקים שלך, שהוא רק שלך, לתת לו דמות חדשה ומשכנעת יותר מאשר הדמות אותה קיבלת היכן שהתחנכת.

אז דבר ראשון, מתוך נסיוני אני יכול לומר לך שזה אפשרי, גם אצלי, כמו אנשים רבים שעברו תהליך עם האמונה שלהם, הדימוי הפנימי של האלוקים יכול בהחלט לעבור שינוי, ואפשרי ללכת בדרך הזו ולנסות להגיע לה’ לא דרך השכל או הוכחות חיצוניות אלא דרך ההכרה הפנימית. אבל זה זוקק שני דברים: רצון אמיתי וכן למצוא אמת בחיים, וגם ניסוי ותעיה בדרכי החווייה שזה אפיק אחר מאפיק השכל ודורש התמודדות אחרת וכלים אחרים, או שילוב מסויים ביניהם. לא מדובר באמונה רגשית בלבד, זה דבר חסר מאוד, אלא בניסיון להגיע להכרה פנימית בו, שזה דבר עמוק שזוקק את כל כלי האדם. זה דורש רצון לקרא ולהכיר, לחפש את נתיב ההכרה האישי שלך ומשם לחזור לאמונה ממקום פנימי ומאוד אישי. יש כאלו שזה זוקק אצלם הפרדה מוחלטת מהדת, שהיו זקוקים לצאת בכדי לחזור מאמינים מתוך כנות, בשפת הקבלה קוראים לזה נסירה, הם היו צריכים להתנתק ממה שהיה להם ולבנות כמו מתוך לוח ריק את מה שהם עצמם מאמינים בו. אבל בתהליך מודע ובוגר אפשר להגיע לזה גם אם איננו זונחים את הדת, וזה בוודאי עדיף בהרבה.

אני חושב אולי לתת לך המלצות כלשהן כדי שיהיה לך קצה חוט, אבל אני לא בטוח שזו המסגרת, יתכן שזה מצריך משהו יותר אינטנסיבי ואישי מאשר תשובה כזו,

אבל אתן לך כאן תרגיל מחשבתי שאולי יפתח משהו.

השאלה שאשאל היא מיהו אלוקים?

התשובה הרווחת היא: זה שברא את העולם, אפשר גם – זה שמקיים אותו בכל רגע ורגע, זה שמשגיח על מה שקורה, שהוא לא מושג, שהוא אחד.

אבל כל תשובות אלו עדיין לא עונות לנו, מיהו אותו אלוקים, או נכון יותר מיהו עבורנו? מיהו עבורי?

אלוקים הרי פונה אלינו, לעם ישראל ומבקש קשר, הוא גם מבקש שנדבר איתו על שאלות חיינו, בתפילה, אז מיהו? מה אופיו? שהוא טוב ומיטיב?

אבל אם הוא אחראי על העולם אז הוא גם עושה דברים הפוכים, לא?

מה שהיהדות טוענת זה שאין שום אפשרות להשיג באמת מיהו, זה לחלוטין מחוץ לגבולות התודעה שלנו שכן הוא אינסופי והתודעה מכירה רק דברים סופיים,

אבל אם הוא פונה אלינו שניצור איתו קשר אז בהכרח שיש דרך לתקשר איתו, שזה בעצם כן לחוות שיש מישהו שפונים אליו, מה שזה אומר שבהכרח שיש לנו איזושהי השלכה (פרוייקציה בלע”ז) עליו ממה שאנו מכירים בעולם שלנו, לפעמים נחווה אותו כסבא זקן וטוב ולפעמים כאב קשוח.. וכן הלאה,

אך האם זה רק דמיון בעלמא? אז התשובה שהיהדות נותנת היא תשובה עמוקה, יש נקודת אמת שניתן להגיע אליה בנוכחות אלוקים, נכון שזה תמיד מלווה בהלבשה של הדמיון אבל בתוך הדמיון יש גרעין של אמת, אותו גרעין הוא רק בבואה של קיומו האמיתי של האל, אך הוא בבואה אמיתית. אך הדימוי של אלוקים אצל האדם הוא בבסיסו פרימיטיבי מאוד, השלב המאוד פרימיטיבי שלה זו האלילות, שתפסה אותו בדמות מעוותת לגמרי, אבל גם עולם האמונה אינו נקי מזה, וחלק מהותי מהתהליך שההיסטוריה האנושית עוברת עד לתיקון המלא היא בירור של הדימוי הזה, שהוא בעצם בירור של האנושות עצמה עם עצמה, כי דיומי לא נכון של האל הוא אמונה לא נכונה בחיים, ודיומי נכון ואמיתי של האל נותן בעצם תפיסה אחרת לגמרי על המציאות כולה, למשל הרעיון שהאל אחד, הוא רעיון שמשנה לחלוטין את תמונת העולם שלנו מעולם של כוחות רבים לעולם מאוחד, במידה רבה המדע המודרני לא יכול היה לבוא לעולם ללא הרעיון הזה, המדע היווני הוא פוליתאיסטי, הוא עדיין לא תופס את העולם כאחדות אחת אלא כמערכות רבות שקיימות זו לצד זו. וגם הרעיונות המוסריים. (הרעיון הזה לקוח ממקומות רבים, אך מי שניסח אותו בצורה המהירה והמקיפה ביותר הוא הרב קוק, זה נמצא במקומות רבים אצלו אבל באופן שיטתי יותר במאמר דעת אלהים, אפשר גם לעיין במכתביו יש שם מכתבים רבים בהם הוא פורס בבהירות את שיטתו. אך רעיון זה נמצא הרבה גם במקורות חסידיים וקבליים אחרים)

מה שאני חושב שאת יכולה לקחת מזה, שבמידה מסויימת, כל רגשי השנאה שלך לדמות האל שהכרת, שעליה גדלת מבוססת בעצם על דמות שיש בה לפחות חלקים מסויימים לא אמיתיים, חלקים שקשורים לתפיסה לא נכונה של מיהו אלוקים, מהי היהדות, מה פשר ותוכן המצוות וכן הלאה, וגם גורמים נפשיים ורוחניים עמוקים שאינם מדוייקים, ויש לך כאן עבודה לזקק את ה’ מכל אלו ולתפוס אותו בצורה טהורה ונכונה יותר. כי את האמת לאמיתה אין טעם לשנוא ואין סיבה לשנוא, הסיבה שיש לנו רגשות כאלו מול ה’ קשורים בדימויים שיש לנו שגורמים לנו רע, אבל ה’ שהוא תכלית הטוב איך יכול להיות רע עבורנו?

אני חושב שאת נקראת לצאת למסע פנימי, כזה שדורש שקט והתבוננות, להרגיש עם עצמך לעומק במה את מאמינה ובמה את רוצה להאמין, בשורש כל אדם רוצה להאמין כי בלא ה’ הכל שרירות מוחלטת וכל הסדר בעולם הוא רק רגעי ולא מוחלט, אך עליך לגלות זאת בתוכך, אולי גם באמצעות תרגולים שונים, אם מדיטציה לסוגיה ואם בתפילה והתבודדות, אם בהתבוננות שקטה בטבע ואם בספרים שמדברים על החוויה האלוקית. צידה למסע הזה כדאי לקחת אופטימיות ונחישות גדולה להיות את, ועם זאת לגלות את הקול האלוקי הקורא לכי לך, למסעך שלך, ולא לוותר עליו אל העולם המנוכר והמפורד של הכפירה. גם נסירה מסויימת מהדת כדאי לעשות, אלוקים איננו זהה עם התורה והמצוות, וביהדות מובא הרבה שה’ אוהב את עם ישראל גם את החוטאים שבו, ויוקר של חיי אדם שווה יותר מכל המצוות שאדם יעשה, יש דברים נעלים יותר. אז התורה והמצוות הם דרך החיים שה’ הורה לנו, הם הברית איתו, אבל לפעמים הקישור בינם לבין ה’ גם הוא חוטא לאמת, ה’ גדול מזה.

אשמח כמובן אם תרצי בהמשך התכתבות, המייל שלי [email protected]

בהצלחה גדולה בדרכך

אריה מ.