The Butterfly Button
אני לא מאמין בעצמי

שאלה מקטגוריה:

איך מפסיקים את הקול הזה בראש שלך שאומר לך עד כמה אתה אפס עד כמה לא ייצא ממך כלום
והכי גרוע איך מפסיקים להאמין לו
אני אוטוטו בן 28 רווק גר אצל ההורים בלי כסף בלי לצאת עם בנות
פעם עוד היה רצון וחלומות להקים משפחה היום אני יודע שזה לא יקרה מי תרצה אפס כמוני שאפילו רשיון נהיגה אין לו שאין לו כסף
בנאדם שחי אצל ההורים שלו ועובד בשביל פחות משכר מינימום ועוד מה גם שאני שמן וקצת צולע
מי תרצה “גבר” כזה
אני לא באמת יודע למה אני כותב לכם פשוט זה מרגיש לי טוב לפרוק את זה בצורה אנונימית אני לא בנאדם שמשתף כשכואב לו אני גם לא אחד שבוכה כי לגדולים אסור לבכות זו חולשה אז אני פשוט מסתגר בתוך עצמי אני לא מסוגל להביע חיבה אפילו לא כלפי המשפחה שלי אני זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שחיבקתי את הוריי או את האחים שלי סתם ככה הפכתי להיות מנותק ריגשית אני לא מסוגל להסתכל לבחורה בעניים וזה מצחיק לראות בנאדם ענק וכל כך ביישן
וכמו תמיד כשאני חושב שהנה אני יוצא לדרך חדשה שוב חוזר הקול הזה שמזכיר לי שלא לכל סיר יש מכסה ומזכיר לי עד כמה אני סתם אפס שלא יגיע לכלום וימשיך לחיות אצל ההורים שלו עד המוות בלי רישיון בלי כסף בלי משפחה
לפעמים אני מתפלל להק”בה ואומר לו שאני מבין שזיווג לא יהיה וגם לא פרנסה אז לפחות שייקח אותי כי אין לי כוח לנסות בכלל המזל הוא שאני פחדן מידי בשביל לעשות את זה
אתה רואה את כולם מתקדמים מקימים משפחות אחים של חברים שלך שצעירים ממך מסתכלים עליך ברחמים מעורבים בבוז כשאתה מגיע לחתונות שלהם
זה מרגיש משוחרר לפרוק כאן
תודה על ההקשבה

תשובה:

בחור יקר,

דבריך נוגעים לליבי וחשתי עמם הזדהות עמוקה. התחושות שלך (גם אם לא בעוצמה כזו, ובתדירות כפי שאתה מתאר) הינם תחושות שרבים מתמודדים עימם לפחות בשלב מסויים בחייהם. אין כמעט מי שלא עבר תקופה שבה הערכתו העצמית שאפה לאפס, בין אם זהו בחור ובין אם זו בחורה, בין צעיר/ה, בין מבוגר/ת.

אך בניגוד אליך, מעטים הם אלו שיודו בפני אחרים או בפני עצמם שתחושות אלו, הקולות המנקרים הללו, פקדו גם אותם. מילים ומחשבות אלו מבקרות לא אחת גם בלב ההורים החפצים לראות את בנם או ביתם תחת החופה, והם מתייסרים: ‘מי ירצה לקחת מכוערת/דעתנית/לכלוכית כמוה? או לחילופין : מי תרצה להתחתן עם ציני/חדל אישים/חסר מוטיבציה כמוהו?

 

שים לב שהמשותף לכל המחשבות הללו, שכיום הן תופסות מקום נכבד יותר ויותר בתודעתם/ן של אנשים (ולא רק אצלך)  הוא  העובדה שהם ‘משטיחים’ את האדם ומנסים להכניס את אישיותו השלימה, המורכבת, הרגישה והחושבת לסד של הגדרה דלה ולא ממצה של אישיותו הרב גוונית ורבת-הצבעים והרבדים.

אנו חיים היום בתודעה של המצאות תמידית ב’קניון’ גדול ורחב ידיים.

מאדם עם מנעד של תכונות נפש, כשרונות מגוונים גלויים יותר ופחות, עומק מחשבה ורגישות לעצמו ולאחרים, בעל תכונות אשר אין להן מחיר, ולא ניתן לסחור בהן כמו אמונה, נאמנות, אהבה, הוא הופך להיות מין מוצר על המדף, כותרת עיתונאית, מבזק חדשות, ומותג פרסומי.  ההתייחסות לעצמינו מיצור אנושי-אלוקי אשר ערכו לא יסולא בפז, ולא ניתן לכימות ולמדידה, אנו הופכים את כל האחרים, ובתוכם את עצמינו למוצר סחיר- שנמדד בכסף (“אפס כמוני”, “בלי כסף”, “לא פרנסה”)  או בהצלחה (“לא יגיע לכלום”, “בלי רשיון”, “גר אצל ההורים”) או כל דבר אחר שניתן לתרגם או להמיר אליו את אישיותינו השלימה והמורכבת.

מגמה זו המאפיינת את השקיעה בעומק התרבות המערבית ואשר לצערינו, חודרת גם אלינו מכל מדיה אפשרית, מתרגמת כל דבר נעלה לנמוך ממנו, ומשטיחה כל מימד של גובה לראיה צרה וחד ממדית.

אנו הופכים את החיים עצמם (הביולוגיה) לאוסף תגובות וראקציות כימיות, את ההסטוריה לאוסף של ארועים פוליטיים, את השפה ועומקה לאוסף של מסמנים וייצוגים,  ואת הפסיכולוגיה למערכת דחפים ותגובות שכנגד. היחס המשטיח הזה אל עצמינו ואל העולם מושפע מהתפשטות הטכנולוגיה המשוכללת הכובשת יותר ויותר את עולמינו, ההופכת את המציאות המורכבת כולה לאוסף של של נתונים, מודל מספרי, הניתן להזנה לתוך מחשב. שפת הגוף, ריחוף הפרפר, יפי הבריאה, עומק האישיות ומורכבות החברה נדרסים ומשתטחים תחת גלגלי הרדוקציה האכזריים של המכונה הממוחשבת, והתפיסה המתמטית שהיא משליטה על מחשבותינו ותודעתינו.

כיום, עלינו לעבוד קשה כדי להשתחרר באמת מאותו תרגום והמרה, כמעט אוטמטיים שאנו עושים לרוח הגדולה המנשבת בתוכינו, מתוקף היותינו אדם אשר נברא בצלם אלוקים. עלינו להסיר את אזיקי תודעת הקניין, הקניות והקניון מעלינו, ולהתנער מאותה רדוקציה והפרטה אשר אנו עושים לאישיותינו המורכבת לפרוטות של רשיון נהיגה, גובה משכורת, או מקום מגורים.

עלינו להכנס ל’תודעה אחרת’ אותה נגדיר ככניסה ל’חדר כושר’. זוהי תודעה הפוכה לגמרי המתרגמת ‘קנין’ ל’בנין’. הרוח לא מושפלת לדרגת החומר, אלא ליהפך, אנו עושים בחדר כושר את המסלול ההפוך. מכירים בקשר ההדוק שבין חומר לרוח, שניהם יצירי כפיו של הקב”ה, ומקורם באותו מימד אלוקי. לפיכך, השקעה והקשבה כנה לצורכי הגוף והפעלתו בדרך הולמת, הדרגתית, ותחת הכוונה מחזקת ובונה ומייקרת בהדרגה גם את כוחות הנפש, את השליטה העצמית, את ההתמדה והדבקות במטרה, ומכאן גם נסללת הדרך לאיסוף עצמך בדרך לכיבוש יעדים רוחניים.

כדי להכנס לתודעה זו , צריך לעשות מעשה של ממש ולהכנס בפועל לחדר כושר. (אחרי הפעולות נמשכים הלבבות, והפעולות מתעלות במעלתם לדרגה גבוהה מהם) ועל כן, לו לעצתי תשמע, הרשם מחר בבוקר ל’חדר כושר’ הצמוד לביתך. (לחילופין ניתן גם להזמין מאמן כושר אישי הבייתה) אך אנא, עשה את הצעד הראשון והתחל להתעמל בתוכנית מחייבת אשר תשלם עליה בדמים, אשר לא תרצה לזרוק אותם לריק. התחל לאט לאט, בהדרגה, לפי כוחותיך ומרצך, גם אם הוא דל בשלב זה.

עד היום הזנחת את עצמך ואת צלם האלוקים שבתוכך. הגיע הזמן להקשיב לגופך ולדאוג לו בדרך זו שאמנם עולה כסף, אך מחירה אינו בשמים, ובטוחני שגם הוריך יסכימו לסייע בידך במידת הצורך. אם תתמיד בכך, אזי כבר אחרי שלושה חודשים תתחיל לחוש שיפור בהרגשתך הכללית, וכעבור חצי שנה, יתכן ואף תזהה שיפור בעמידתך ובדרך הילוכך. כשתרגיש שהנך בשל לשלב הבא, פנה אלי שוב ואמליץ לך על ‘קואוצ’ר’ או מטפל שייסיע לך בהתייחסות ממוקדת לאיתור החסמים המונעים ממך ליצור קשר עם בנות המין השני ולצאת מתוך בטחון ביכולותיך לעולם השידוכים. או אז תגלה בעזרת ה’ כי מה שלא שבר אותך , חישל אותך, והפך אותך לאדם יותר רגיש, יותר קשוב לעצמו ולסביבתו, וממילא גם בשל יותר לנישואין ולאתגר הגלום בהם, שאף הוא ככניסה מחודשת ל’חדר כושר’ של החיים הזוגיים, דורש עבודה עצמית רבה, השקעה גדולה אך סיפוק ושכרה הרב בצידה.

 

אין לי ספק, שאם רק תמצא בתוכך את הכוחות לעשות את הצעד הראשון והשני, כל הבניה המחודשת של אישיותך יהפכו אט אט למשימה לא רק מאתגרת, אלא גם מהנה, מספקת ומתגמלת.

אני מאחלת לך שתזכה בדרך זו לבנות את עצמך בגוף ובנפש באופן ששתצליח גם בעזרת ה’ לבנות בית נאמן בישראל.

אשמח כאשר תבשרינו בבשורות טובות בעזרת ה’.

 

ורדית

yvradv@gmail.com

 

 

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני מחפשת דבר שלא קיים?....
אני בחורה חרדית, קצת פתוחה, בגיל השידוכים, שאמורה להתחיל לדעת איך היא רוצה שהבית שלה יהיה ויראה, איזה בעל היא רוצה.. הבעיה היא שאני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. בהתחלה היו לי הגדרות מאד ברורות מה אני רוצה, מה אני מחפשת ואיזה בית אני שואפת להקים. ואז שהתחלתי יותר...
מובחנות בזוגיות תעזור לי לא להיפגע מבעלי?
קראתי פעם דימוי, יפהפה בעיני, שנישואין זה בעצם להסכים להפקיד את הלב שלך בכף ידו של מישהו אחר, ולהיות בטוח שהוא ינהג בו בעדינות ולא ינפץ אותו לרסיסים. (כל הזכויות על הביטוי הנ”ל שמורות לאיה קרמרמן, בטור בעיתון “בשבע”) אחרי כמה וכמה שנות נישואין, אני יכולה לומר שאני מזדהה מאד...
חלוקת התפקידים בזוגיות לא נראית לי הוגנת
ראשית תודה על אתר שעונה בדיוק על מה שצריך הציבור החרדי ופותר הרבה ספקות פנימיים . ומכאן לשאלתי: חשוב לי להדגיש שאני מסתכלת על העולם בעיניים של צדק ושויון ולכן יש לי שאלה שלא ברורה לי . לפני דור או שניים היה ידוע שהתפקיד של האישה זה לבצע את צרכי...
מה המקום של התלבטויות אחרי האירוסין?
בן 29 ממשפחה דתית גדלתי כדתי לאומי ובשנים האחרונות התחזקתי בדת והתפיסה שלי יותר נוטה לכיוון החרדי או החרדלי,קובע עיתים ומבין את החשיבות של לימוד תורה וכן רוצה שהילדים ילמדו במסגרות יותר תורניות ולא דתיות לאומיות. מבחינת לבוש אני מתלבש בסיגנון הרגיל מכנסיים או גינסים וטי שירט סולידים כיפה שחורה...
אני לא מרגישה שאני רוצה להתחתן... יש לי בעיה?
אני בחורה דתיה חזקה, כך שבציבור שלנו כבר יחסית מקובל שבנות יתחתנו בגיל הזה(לצורך העניין כבר יותר מחצי מהכיתה שלי התחתנה…). הבעיה היא שתמיד הרגשתי שונה מאותן הבנות… כאשר כולן היו קושרות מטפחות, מקוות ומייחלות להקים משפחה זוגיות כבר מגיל קטן, אני לא הרגשתי את זה, הרגשתי שאני קטנה מידי,...
לשתף בזוגיות בסערות שעוברות עלי?
ממש תודה על התשובות באתר, ניכר שהצוות כאן מקצועי ומבין בתחומו! הקדמה שאולי פחות נצרכת: ב”ה ארוסתי ואני נתחתן עוד חודשיים. לא מזמן קרה שהיה לי יום עם תחושת תסכול גדולה מאוד מכל מיני דברים שהצטברו, דיברתי עם ארוסתי היא שאלה אותי מה שלומי ואז פשוט הבכי התפרץ… שיתפתי. יום...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן