שואלת יקרה,

קראתי את שאלתך בעיון רב. והתפעלתי מאד מההתבוננות העמוקה שלך על עצמך ועל סביבתך, על הרצון שלך ללכת בדרך ישראל סבא, ועל החיבור להורים והשאיפה לעשות להם נחת רוח. דומני שכל חרדי שליבו חרד לדבר ה', והוא מבקש באמת ובתמים לעשות את רצונו, ליבו מתכווץ בקרבו כשהוא נחשף להתנהגויות לא ראויות. ולכן, אין בכוונתי לסנגר על מעשים אלו. אני שמחה שלא איבדת את המצפן המוסרי שלך, ושאת מבינה מתוך אינטואיציות בריאות, שכולנו ניתן דין וחשבון על התנהגותינו. וכשנגיע לשמי מרום, לא ישאלו אותנו על 'כותרות', או 'מגירות' – האם היית חרדית? האם היית דתי לאומי? אלא נשאל שאלות מאד מעשיות וקונקרטיות כפי שמסופר בגמרא במסכת שבת :

אָמַר רָבָא: בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אָדָם לְדִין, אוֹמְרִים לוֹ: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בָּאֱמוּנָה? קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה? עָסַקְתָּ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה? צִפִּיתָ לִישׁוּעָה? פִּלְפַּלְתָּ בְּחׇכְמָה? הֵבַנְתָּ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר? וַאֲפִילּוּ הָכִי, אִי יִרְאַת ה׳ הִיא אוֹצָרוֹ — אִין, אִי לָא — לָא. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָמַר לִשְׁלוּחוֹ: הַעֲלֵה לִי כּוֹר חִיטִּין לָעֲלִיָּיה. הָלַךְ וְהֶעֱלָה לוֹ. אָמַר לוֹ: עֵירַבְתָּ לִי בָּהֶן קַב חוֹמְטוֹן? אָמַר לוֹ: לָאו. אָמַר לוֹ: מוּטָב אִם לֹא הֶעֱלֵיתָה. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מְעָרֵב אָדָם קַב חוֹמְטוֹן בְּכוֹר שֶׁל תְּבוּאָה, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹרָה וְאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, דּוֹמֶה לְגִזְבָּר שֶׁמָּסְרוּ לוֹ מַפְתְּחוֹת הַפְּנִימִיּוֹת וּמַפְתְּחוֹת הַחִיצוֹנוֹת לֹא מָסְרוּ לוֹ,

והנה, נראה שהתחושות הפנימיות שלך קולעות לדברי חז"ל. מחד גיסא אנו מלאים בתורה, רבים רבים הם אברכים ותלמידי חכמים, וראשי ישיבות וקול התורה עולה מכל קרן זוית מבתי כנסיות ובתי מדרשות, ומצד שני יש גם תופעות לוואי קשות ביותר שמלמדות לעיתים על העדר יראת שמים, ונותנים תחושה שאנו לא באמת עולים אל הקודש, אין לנו את המפתח, או המפה המובילה אל הר ה', ואי אפשר להפטיר כדאשתקד.

לפני שאציע בפניך את מחשבותי, אני רוצה לספר לך סיפור שארע לי אישית. בדידי הווא עובדא.

פעם ישבתי בקבוצה של אנשים ממגזרים שונים והתעוררה בה לפתע ביקורת על החרדים. קם אחד ואמר, שהחרדים מתחתנים מאד 'משימתית' וניסה לרמוז לכך שחרדים מתחתנים בלי אהבה. הקשבתי ברוב קשב איך אנשים מתבוננים עלינו מבחוץ. ואז קם אדם חילוני, בחור נבון ומוכשר שלימים הכרתיו טוב יותר, ואמר בתמיהה; סליחה, וכי כשאצלינו מתחתנים קרוב לגיל 35-40, אנו לא משימתיים?

בום! כמה הוא צודק. ואם להתחתן משימתית, אולי באמת עדיף לעשות זאת בגיל עשרים, ולזכות לרוץ אחרי נכדים כשעדין כוחך במותנך, ולראות דור שלישי ורביעי, כמקובל במשפחות חרדיות? פתאום ההתבוננות שלי על החברה החרדית השתנתה בנקודה הזו, ונקודת החולשה, כביכול, הוארה באור יקרות. (לימים אותו אדם חילוני נפטר מסרטן בתחילת שנות הארבעים, והותיר אלמנה ויתומים קטנים, אך זאת כמובן לא ידעתי באותו שלב).

ואז המשיכה השיחה. והפעם מישהו אחר העלה על המוקד את תקנוני הקבלה הגזעניים שמונעים את כניסת הבנות הספרדיות לסמינרים חרדיים. שוב התעורר לחיים אותו בחור חילוני ואמר – סליחה? ואנו לא גזעניים? לכו תראו את כל בתי הספר היחודיים שפתחנו, משלבים, דו לשוניים, אנטרופוסופים, וכדו' ותבדקו כמה תלמידים מעדות המזרח יש בהם. הם גובים שכר לימוד גבוה, ובכך מונעים את כניסתם של תלמידים ספרדים. אז אמנם החרדים עושים זאת בגלוי, ואילו אנו עושים את אותו הדבר מתחת לרדאר.

השיחה הזו עוררה בי הרבה מחשבות. לא, אינני שמחה ש'גם אחרים לא בסדר', ואני גם לא חושבת שאם אחרים מתנהגים לא כראוי, אז יש בכך כדי להצדיק את העוולות המקובלות בתחומינו. לא ולא.

אך נקודת המבט החיצונית הזו שנחשפתי אליה דרך עיני החברה הישראלית המתבוננת בנו, הביאה אותי להבין שיצר לב האדם רע מנעוריו, כולנו, כל החברות וכל הקהילות וכל הקבוצות, מתמודדות עם יצרים של תאווה קנאה וכבוד, ואולי אנו רואים יותר בקלות את החסרונות הקרובים אלינו, אך הדשא של השני לא באמת יותר ירוק. ואם נתקרב אליו, נגלה את חולשותיה של כל חברה, חסרונותיה של כל קהילה.

אז מה את אומרת, אני שומעת אותך בדמיוני, שאין מה לעשות? שעלי להשלים עם נקודות חשוכות כאלו? שעלי להשתיק את הקול המוסרי שבוער בי, ויודע להצביע על התנהגויות 'חברתיות' לא ראויות?

לא ולא.

אני כן מציעה שתנסי לאמץ עין יותר טובה, ואז תגלי שכל חסרון, נובע גם מיתרון, ולכל תכונה שלילית יש גם צד חיובי. הגמרא אומרת במסכת ר"ה כג עב: "מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה". השמש אף פעם לא רואה את הצד האפל של הירח. לא כי אין לו צדדים אפלים, אלא כי היא תמיד במבטה, בדרך התבוננותה בו, היא עצמה זו שמאירה אותו. אנו לא רק 'מצלמים' את העולם, ומשקפים את מה שקיים בו, אלא יוצרים אותו במבטינו. אנו מחליטים מה אנו רואים, מה קופץ לנו לעינים, ובעיקר, אנו מפרשים את מה שאנו רואים ובכך קובעים מה נראה.

אז נכון שלמשימתיות בנישואין יש צד טכני, שפחות שם דגש על פרפרים ורומנטיקה, אך אי אפשר להתעלם מכך שכל מי ששם בבחירת בן הזוג רק את השיקולים של הרומנטיקה, מגלה מאד מהר שאחרי אהבה במבט ראשון, באה פרידה ממבט שני. ונכון שחיים עם מחוייבות קהילתית נתונים יותר ל'מה יגידו' וללחץ חברתי, אך יש בהם גם הרבה יותר מסירות אחד לשני, הרבה יותר אכפתיות וצדקה והרבה יותר עזרה לזולת וערבות הדדית שלא נותנת ליחידים ליפול לבורות כלכליים ונפשיים. (ידוע שבנקים במקומות חרדיים נותנים אשראי יותר נדיב לאנשים שהם חלק מקהילה מבוססת, בידיעה שאם הם יתקשו להחזיר חובות, הקהילה תסייע להם). וזה נכון שיש רבים שלוקחים את הערך של 'עשה לך רב' לקצה שבו הם כבר לא מפעילים את המחשבה שלהם כלל, ומאבדים את שיקול הדעת התורני המסור לכל מי שה' נטע בו שכל טוב ויכולת בחירה, אך מצד שני, להקשבה מוגזמת לקול הפנימי והאישי והפיכתו לחזות הכל, יש מחיר עצום ביכולת שלך להנחיל לילדך את מסורת אבותיך, ואת תתקשי לשכנע אותו להקשיב לדמות דיוקנו של אביו המדברת מתוך גרונו, ולשווא תייחלי שירצה להיות עוד חוליה בשרשרת הדורות.

היכולת לראות את העולם פחות בצבעי שחור לבן, כאילו החרדים רעים וחטאים, ומסביבי כולם נחמדים, מכילים ומכירי טובה לעם ולמדינה, תאפשר לך לקחת מכל קהילה סביבך את התכונה שבה היא מצטיינת, ולאמץ אותה לחיקך מתוך שום-שכל, שיקול דעת ואיזון נפשי.

אין שום בעיה להיות מי שאת ולהעלות בקודש בכך שתאמצי את העין הטובה ואוהבת-ישראל האופינית לתנועת חב"ד, להיות יותר ציונית, אוהבת את העם ומוקירת טובה למדינה, מעריכה ומתפללת לשלומם של חיילי צבא הגנה לישראל המוסרים את נפשם עבורינו כמו הדת"ל, וגם להיות יותר עובדת ה' מתוך שמחה כמו שמדריכה תנועת החסידות, ואפילו להיות יותר מחוברת לתורה ולארון הספרים היהודי האינטלקטואלי כמקובל בחברת הלומדים הליטאית.

נסיים את דברינו בדבריו החכמים של ר' חיים מצאנז שנהג לאמר:

"בצעירותי בערה בי אש וחשבתי לתקן את כל העולם; לכשגדלתי נתייאשתי מלתקן את העולם וחשבתי לתקן את בני עירי; וכשנוכחתי לדעת שגם זה אינו אפשרי חשבתי לתקן את משפחתי; וכשזה לא עלה בידי הגעתי למסקנה שעליי לתקן את עצמי. ולכשעבדתי על עצמי ממילא משפחתי הושפעה מכך, וממילא כל בני עירי וממילא כל העולם כולו.

בטוחני שאימון כזה, ואימוץ נקודת מבט כזו, גם יכשירו אותך באופן הטוב ביותר לבניית הבית הפרטי שלך בעזרת ה'. ואז, גם אם תגלי שלבן זוגך או לילדיך יש תכונות שלא תמיד מסיבות לך נחת, תוכלי לראות את הצדדים המוארים שבכל תכונה מרגיזה שכזו. אני מאחלת לך הצלחה בסיגול 'ביקורתיות -חיובית' שרואה את האיפכא מסתברא, ואת הצד הטוב שמאחורי תופעות שליליות, וממילא יכולה לחזק את ההיבט החיובי בלי לשלם את המחיר השלילי, וכך לצבוע בעצמי את הירוק דווקא בדשא שקרוב אלי, זו מתנה משנת חיים!!!.

ורדית

[email protected]