The Butterfly Button
אני לא אוהבת את ההשתייכות למגזר החרדי אבל גם לא לציבור אחר

שאלה מקטגוריה:

גדלתי בבית חרדי לגמרי אך פתוח יחסית. אף פעם לא אהבתי במיוחד את ההשתייכות למגזר החרדי, למרות שהחיבור שלי לדת עצמה סביר (לא מאמינה ב-100% אבל בהחלט רוצה לשמור אורח חיים דתי, בעיקר מתוך אהבה והוקרה למסורת). אנסה לפרט את הדברים העיקריים שהפריעו לי (אולי לא תסכימו איתי שאלו בעיות רציניות שנוטות להיות נפוצות ועמוקות במיוחד במגזר החרדי, אבל זה הרושם שגיבשתי בהתבסס על החוויה והידע שלי): שיפוטיות, לחץ חברתי ודרישה לאחידות (באופן מוגזם ונוקשה, בעיקר תוך התמקדות מוגזמת בחיצוניות. כל הקטע של "מה יגידו"), גזענות, שוביניזם, זלזול וחוסר סובלנות כלפי אחרים (בין אם זה מגזרים אחרים או חריגים בתוך הציבור החרדי), חוסר אכפתיות לסביבה, שחיתות, תלות מוגזמת-בעיניי ברבנים, אי-ציונות (אני לא מאמינה בהכרח שהמדינה היא אתחלתא דגאולה או משהו, אבל כן אוהבת אותה בסופו של דבר), חינוך ועבודה אצל בנים/גברים; באופן כללי יותר, ההסתגרות וחוסר הסובלנות הם תהליכים שאני יכולה להבין מאיפה הם באים, ואולי הם אפילו הגיוניים בעיקרון ועובדים (מבחינת אחוזי יציאה בשאלה וכו'), אבל אני לא מרגישה איתם בנוח ולא רואה את עצמי חיה לפיהם. אני גם לא ממש רואה סיבה לרצות שבעלי ילמד כל היום. אני לא באה למתוח כאן ביקורת על הציבור (שיש בו גם הרבה דברים שאני מעריכה) ומקווה לא לפגוע באף אחד, אבל זו דעתי הכנה.
מבחינה השקפתית אין לי באמת דעה על החילוק בין החרדים לשאר הזרמים. חסר לי הרבה ידע ואולי זו סתם שטחיות מצדי, אבל הלך המחשבה שלי הוא "המון אנשים חכמים וצדיקים הרבה יותר ממני דנו בזה במשך דורות והגיעו למסקנות שונות, כל עוד כולם בסה"כ יהודים טובים ושומרי תומ"צ לא כל כך אכפת לי".
בינתיים כשהתבגרתי התרחקתי באורח החיים שלי מההורים שלי בהרבה מובנים, אבל לא הרבה השתנה מבחינה חיצונית (אני בסמינר חרדי כרגיל). עם הזמן הכרתי סגנונות אחרים שעניינו אותי ודברים מסוימים בהם מצאו חן בעיניי. למשל, אהבתי את הסובלנות והקהילתיות אצל חב"ד (אם כי לתורת החסידות אני לא מתחברת) ואת הגיוון והציונות אצל הדת"לים (אני יודעת שזה מגזר גדול עם הרבה תתי-קבוצות בפני עצמו, זה הרושם הכללי שלי). קיבלתי רושם חיובי גם מכמה קהילות אורתודוקסיות-מודרניות שהכרתי בארה"ב.
בקרוב אני נהיית בת 20 ונראה לי שאני צריכה להתמקד על כיוון בשבילי, מבחינת ההורים שלי אני יכולה להתחתן כל רגע (לא יודעת אם אני בכלל רוצה להתחתן בקרוב, אבל זה סיפור אחר). מה עושים? לא נראה לי שאני בכיוון להתחתן עם מי שהם מדמיינים בשבילי. האם אני רוצה להיות מין חרדית-גבולית שמצייתת בחריקת שיניים לחוקי המגזר בלי להתחבר אליו באמת? אבל גם אין מגזר אחר שבוודאות הייתי רוצה להשתייך אליו, או שיש לי בכלל היכרות סבירה איתו. אולי הייתי מעדיפה לא להשתייך עד הסוף לשום מגזר, אבל נראה לי שגם להיות עלה ברוח זה לא טוב. וכמובן יש את ההורים שלי, שפחות או יותר ביליתי את 5 השנים האחרונות בנסיון מתמשך לא לשבור להם את הלב, ומאוד יכול להיות שלא משנה מה אחליט בסוף שמתאים לי יותר, לא אעשה עם זה כלום רק מפחד לעשות להם את זה.
בקיצור, נראה שהגיע זמני להתקדם לקראת התחייבות לבן זוג, אורח חיים ומגזר מסוים. אשמח לעצה איך לעשות את זה. תודה וסליחה על האריכות.
נ.ב. אולי כן כדאי שאפרט קצת יותר על מצבי הרוחני כרגע. אני לא לגמרי מאמינה, למשל, שכל מה שמתואר בתנ"ך קרה בדיוק כך או שמאוד משנה באיזה סוג טישו אני משתמשת בשבת, אבל כן מאמינה בקונספט הכללי, מחוברת למסורת ומקיימת את רוב המצוות שאני רגילה לקיים. מנסה להשתפר בקיום מצוות ובתפילה, בהצלחה חלקית מאוד לצערי.

תשובה:

שואלת יקרה,

קראתי את שאלתך בעיון רב. והתפעלתי מאד מההתבוננות העמוקה שלך על עצמך ועל סביבתך, על הרצון שלך ללכת בדרך ישראל סבא, ועל החיבור להורים והשאיפה לעשות להם נחת רוח. דומני שכל חרדי שליבו חרד לדבר ה', והוא מבקש באמת ובתמים לעשות את רצונו, ליבו מתכווץ בקרבו כשהוא נחשף להתנהגויות לא ראויות. ולכן, אין בכוונתי לסנגר על מעשים אלו. אני שמחה שלא איבדת את המצפן המוסרי שלך, ושאת מבינה מתוך אינטואיציות בריאות, שכולנו ניתן דין וחשבון על התנהגותינו. וכשנגיע לשמי מרום, לא ישאלו אותנו על 'כותרות', או 'מגירות' – האם היית חרדית? האם היית דתי לאומי? אלא נשאל שאלות מאד מעשיות וקונקרטיות כפי שמסופר בגמרא במסכת שבת :

אָמַר רָבָא: בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אָדָם לְדִין, אוֹמְרִים לוֹ: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בָּאֱמוּנָה? קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה? עָסַקְתָּ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה? צִפִּיתָ לִישׁוּעָה? פִּלְפַּלְתָּ בְּחׇכְמָה? הֵבַנְתָּ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר? וַאֲפִילּוּ הָכִי, אִי יִרְאַת ה׳ הִיא אוֹצָרוֹ — אִין, אִי לָא — לָא. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָמַר לִשְׁלוּחוֹ: הַעֲלֵה לִי כּוֹר חִיטִּין לָעֲלִיָּיה. הָלַךְ וְהֶעֱלָה לוֹ. אָמַר לוֹ: עֵירַבְתָּ לִי בָּהֶן קַב חוֹמְטוֹן? אָמַר לוֹ: לָאו. אָמַר לוֹ: מוּטָב אִם לֹא הֶעֱלֵיתָה. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מְעָרֵב אָדָם קַב חוֹמְטוֹן בְּכוֹר שֶׁל תְּבוּאָה, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹרָה וְאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, דּוֹמֶה לְגִזְבָּר שֶׁמָּסְרוּ לוֹ מַפְתְּחוֹת הַפְּנִימִיּוֹת וּמַפְתְּחוֹת הַחִיצוֹנוֹת לֹא מָסְרוּ לוֹ,

והנה, נראה שהתחושות הפנימיות שלך קולעות לדברי חז"ל. מחד גיסא אנו מלאים בתורה, רבים רבים הם אברכים ותלמידי חכמים, וראשי ישיבות וקול התורה עולה מכל קרן זוית מבתי כנסיות ובתי מדרשות, ומצד שני יש גם תופעות לוואי קשות ביותר שמלמדות לעיתים על העדר יראת שמים, ונותנים תחושה שאנו לא באמת עולים אל הקודש, אין לנו את המפתח, או המפה המובילה אל הר ה', ואי אפשר להפטיר כדאשתקד.

לפני שאציע בפניך את מחשבותי, אני רוצה לספר לך סיפור שארע לי אישית. בדידי הווא עובדא.

פעם ישבתי בקבוצה של אנשים ממגזרים שונים והתעוררה בה לפתע ביקורת על החרדים. קם אחד ואמר, שהחרדים מתחתנים מאד 'משימתית' וניסה לרמוז לכך שחרדים מתחתנים בלי אהבה. הקשבתי ברוב קשב איך אנשים מתבוננים עלינו מבחוץ. ואז קם אדם חילוני, בחור נבון ומוכשר שלימים הכרתיו טוב יותר, ואמר בתמיהה; סליחה, וכי כשאצלינו מתחתנים קרוב לגיל 35-40, אנו לא משימתיים?

בום! כמה הוא צודק. ואם להתחתן משימתית, אולי באמת עדיף לעשות זאת בגיל עשרים, ולזכות לרוץ אחרי נכדים כשעדין כוחך במותנך, ולראות דור שלישי ורביעי, כמקובל במשפחות חרדיות? פתאום ההתבוננות שלי על החברה החרדית השתנתה בנקודה הזו, ונקודת החולשה, כביכול, הוארה באור יקרות. (לימים אותו אדם חילוני נפטר מסרטן בתחילת שנות הארבעים, והותיר אלמנה ויתומים קטנים, אך זאת כמובן לא ידעתי באותו שלב).

ואז המשיכה השיחה. והפעם מישהו אחר העלה על המוקד את תקנוני הקבלה הגזעניים שמונעים את כניסת הבנות הספרדיות לסמינרים חרדיים. שוב התעורר לחיים אותו בחור חילוני ואמר – סליחה? ואנו לא גזעניים? לכו תראו את כל בתי הספר היחודיים שפתחנו, משלבים, דו לשוניים, אנטרופוסופים, וכדו' ותבדקו כמה תלמידים מעדות המזרח יש בהם. הם גובים שכר לימוד גבוה, ובכך מונעים את כניסתם של תלמידים ספרדים. אז אמנם החרדים עושים זאת בגלוי, ואילו אנו עושים את אותו הדבר מתחת לרדאר.

השיחה הזו עוררה בי הרבה מחשבות. לא, אינני שמחה ש'גם אחרים לא בסדר', ואני גם לא חושבת שאם אחרים מתנהגים לא כראוי, אז יש בכך כדי להצדיק את העוולות המקובלות בתחומינו. לא ולא.

אך נקודת המבט החיצונית הזו שנחשפתי אליה דרך עיני החברה הישראלית המתבוננת בנו, הביאה אותי להבין שיצר לב האדם רע מנעוריו, כולנו, כל החברות וכל הקהילות וכל הקבוצות, מתמודדות עם יצרים של תאווה קנאה וכבוד, ואולי אנו רואים יותר בקלות את החסרונות הקרובים אלינו, אך הדשא של השני לא באמת יותר ירוק. ואם נתקרב אליו, נגלה את חולשותיה של כל חברה, חסרונותיה של כל קהילה.

אז מה את אומרת, אני שומעת אותך בדמיוני, שאין מה לעשות? שעלי להשלים עם נקודות חשוכות כאלו? שעלי להשתיק את הקול המוסרי שבוער בי, ויודע להצביע על התנהגויות 'חברתיות' לא ראויות?

לא ולא.

אני כן מציעה שתנסי לאמץ עין יותר טובה, ואז תגלי שכל חסרון, נובע גם מיתרון, ולכל תכונה שלילית יש גם צד חיובי. הגמרא אומרת במסכת ר"ה כג עב: "מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה". השמש אף פעם לא רואה את הצד האפל של הירח. לא כי אין לו צדדים אפלים, אלא כי היא תמיד במבטה, בדרך התבוננותה בו, היא עצמה זו שמאירה אותו. אנו לא רק 'מצלמים' את העולם, ומשקפים את מה שקיים בו, אלא יוצרים אותו במבטינו. אנו מחליטים מה אנו רואים, מה קופץ לנו לעינים, ובעיקר, אנו מפרשים את מה שאנו רואים ובכך קובעים מה נראה.

אז נכון שלמשימתיות בנישואין יש צד טכני, שפחות שם דגש על פרפרים ורומנטיקה, אך אי אפשר להתעלם מכך שכל מי ששם בבחירת בן הזוג רק את השיקולים של הרומנטיקה, מגלה מאד מהר שאחרי אהבה במבט ראשון, באה פרידה ממבט שני. ונכון שחיים עם מחוייבות קהילתית נתונים יותר ל'מה יגידו' וללחץ חברתי, אך יש בהם גם הרבה יותר מסירות אחד לשני, הרבה יותר אכפתיות וצדקה והרבה יותר עזרה לזולת וערבות הדדית שלא נותנת ליחידים ליפול לבורות כלכליים ונפשיים. (ידוע שבנקים במקומות חרדיים נותנים אשראי יותר נדיב לאנשים שהם חלק מקהילה מבוססת, בידיעה שאם הם יתקשו להחזיר חובות, הקהילה תסייע להם). וזה נכון שיש רבים שלוקחים את הערך של 'עשה לך רב' לקצה שבו הם כבר לא מפעילים את המחשבה שלהם כלל, ומאבדים את שיקול הדעת התורני המסור לכל מי שה' נטע בו שכל טוב ויכולת בחירה, אך מצד שני, להקשבה מוגזמת לקול הפנימי והאישי והפיכתו לחזות הכל, יש מחיר עצום ביכולת שלך להנחיל לילדך את מסורת אבותיך, ואת תתקשי לשכנע אותו להקשיב לדמות דיוקנו של אביו המדברת מתוך גרונו, ולשווא תייחלי שירצה להיות עוד חוליה בשרשרת הדורות.

היכולת לראות את העולם פחות בצבעי שחור לבן, כאילו החרדים רעים וחטאים, ומסביבי כולם נחמדים, מכילים ומכירי טובה לעם ולמדינה, תאפשר לך לקחת מכל קהילה סביבך את התכונה שבה היא מצטיינת, ולאמץ אותה לחיקך מתוך שום-שכל, שיקול דעת ואיזון נפשי.

אין שום בעיה להיות מי שאת ולהעלות בקודש בכך שתאמצי את העין הטובה ואוהבת-ישראל האופינית לתנועת חב"ד, להיות יותר ציונית, אוהבת את העם ומוקירת טובה למדינה, מעריכה ומתפללת לשלומם של חיילי צבא הגנה לישראל המוסרים את נפשם עבורינו כמו הדת"ל, וגם להיות יותר עובדת ה' מתוך שמחה כמו שמדריכה תנועת החסידות, ואפילו להיות יותר מחוברת לתורה ולארון הספרים היהודי האינטלקטואלי כמקובל בחברת הלומדים הליטאית.

נסיים את דברינו בדבריו החכמים של ר' חיים מצאנז שנהג לאמר:

"בצעירותי בערה בי אש וחשבתי לתקן את כל העולם; לכשגדלתי נתייאשתי מלתקן את העולם וחשבתי לתקן את בני עירי; וכשנוכחתי לדעת שגם זה אינו אפשרי חשבתי לתקן את משפחתי; וכשזה לא עלה בידי הגעתי למסקנה שעליי לתקן את עצמי. ולכשעבדתי על עצמי ממילא משפחתי הושפעה מכך, וממילא כל בני עירי וממילא כל העולם כולו.

בטוחני שאימון כזה, ואימוץ נקודת מבט כזו, גם יכשירו אותך באופן הטוב ביותר לבניית הבית הפרטי שלך בעזרת ה'. ואז, גם אם תגלי שלבן זוגך או לילדיך יש תכונות שלא תמיד מסיבות לך נחת, תוכלי לראות את הצדדים המוארים שבכל תכונה מרגיזה שכזו. אני מאחלת לך הצלחה בסיגול 'ביקורתיות -חיובית' שרואה את האיפכא מסתברא, ואת הצד הטוב שמאחורי תופעות שליליות, וממילא יכולה לחזק את ההיבט החיובי בלי לשלם את המחיר השלילי, וכך לצבוע בעצמי את הירוק דווקא בדשא שקרוב אלי, זו מתנה משנת חיים!!!.

ורדית

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

תשובה חרדית לאדמו"ר מסאטמר
אני חוזר בתשובה בשנים האחרונות ברוך השם יתברך, ובתקופה האחרונה אני לומד את ליקוטי ויואל משה. הטיעונים שהאדמו"ר הגאון מעלה נראים חזקים ושלמים, וכאשר פניתי למרשתת לחפש תשובות, מצאתי דברים שרחוקים היו מלהשביע את דעתי. מסיבות ברורות, איני מחפש תשובה ציונית. יש לציין כי ניסיתי, אך אלו לא רציניות, לעניות...
השתייכות מגזרית לחרדי או לדתי לאומי
אני בחור ישיבה, ומתלבט לגבי ההחלטה שלי בנושא ההשתייכות המגזרית, האם עשיתי נכון. אשמח לעצה ממי שמכיר את שני הצדדים או שעשה תהליך של שינוי. גדלתי במשפחה דת"ל ולמדתי בישיבות דת"ל רציניות, ובגיל 26 עברתי לישיבה חרדית, כבר 7 שנים עכשיו. עברתי בעיקר בגלל שהתפעלתי מהמסירות לתורה של הציבור החרדי,...
אני לא אוהבת את ההשתייכות למגזר החרדי אבל גם לא לציבור אחר
גדלתי בבית חרדי לגמרי אך פתוח יחסית. אף פעם לא אהבתי במיוחד את ההשתייכות למגזר החרדי, למרות שהחיבור שלי לדת עצמה סביר (לא מאמינה ב-100% אבל בהחלט רוצה לשמור אורח חיים דתי, בעיקר מתוך אהבה והוקרה למסורת). אנסה לפרט את הדברים העיקריים שהפריעו לי (אולי לא תסכימו איתי שאלו בעיות...
האם בימי מלחמה אין מקום לחיזוק ותוספת לימוד בישיבות ובכוללים מתוך העקרון של תורה 'מגנא ומצלא'?
המסורת הליטאית רואה בלימוד התורה את התרומה הרוחנית העליונה לעם ישראל – "מגנא ומצלא". לימוד התורה נתפס לא רק כעיסוק אישי, אלא כשליחות למען העם, ובפרט בשעות משבר וסכנה. תפיסה זו משמשת כהצדקה לפטור משירות צבאי, מתוך האמונה שתלמידי הישיבות והאברכים מגִנים על העם בכוח התורה. אבל בימים אלה, כשעם...
מתוסכל מהתנהלות הציבור החרדי בזמן המלחמה
השאלה שלי עלתה, כמו אצל רבים, לאחר שמחת תורה: האם הרבנים עיוורים לכך שהם שונאים כל כך את הצבא? כששמעתי על ישיבת החשמונאים—כל כך שמחתי. אבל כששמעתי את הביקורת חשתי צמרמורת. הרהורים החלו לצוף, האם החברה החרדית אינה מונחית על פי ההלכה, אלא פועלת כמפלגת כוח? התחלתי לזהות נקודות רבות...
מה אני אמורה להגיב על הטענות נגד החרדים?
מה אני אמורה כחרדית ליטאית טובה , ירא"ש, רצינית, משתדלת, רוצה להקים בית של תורה יכולה להגיב כשאני רואה סירטונים של איש תקשורת שמאשים את החרדים בסחיטת כספים,בהאשמה חמורה בנושא הגיוס בכך שהם לוקחים תקציבים אבל לא מתגייסים, התבלבלתי ביותר. וברור שלי שאני נשארת חרדית ושזה לא אמור להזיז או...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן