שלום רב ותודה רבה קודם כל על האפשרות לשאול שאלות בצורה אנונימית!
ברוך השם אני בת 23, נשואה עם ילדה. חסדי השם.
יש לי ביטחון עצמי ירוד מאוד לצערי.
הדבר פוגע בי בהרבה מאוד תחומים בחיים , וגם פוגע מאוד בסופו של דבר בבעלי. אסביר בהמשך למה הכוונה.
קודם כל , אני קנאית מאוד. מאוד. מאוד. מאוד.
אני רואה מישהי יפה, ואני כל כך מקנאה בה!
בחברות שלי, אני מקנאה.
יש לי חברה שיש לה שיער בלונדני, עיניים כחולות, גבוה, נאה, רזה. החיוך שלה תמיד פוטוגני, תמיד היא מתלבשת במיטב האופנה והכל כמובן יושב עליה תמיד מושלם.
אני מקנאה בה מאוד. אפילו שהיא גרושה.
כן נכון. אין פה הגיון.
אני זוכרת שהיא הייתה נשואה, קינאתי בה על זה שבטח בעלה מאוהב בה ובחיים לא מסתכל על אחרות כי יש לו מלכת היופי בבית.. בסוף הוא רצה להתגרש ממנה…
אבל עדיין אני מקנאה בה שיש לה את הקסם הפוטגני הזה. גם היא תמיד יוצאת טוב בתמונות.
אני מקנאה בדוגמניות. מחוטבות. עם בטן שטוחה. מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי בטן עגלגלה. לא שמנה. אבל כן עגלגלה. בחיים לא היה לי בטן שטוחה. ואני כל כך מקנאה בנשים שכאלה שיש להן בטן בטוחה. ופנים רזות. יש לי קצת שומן בסנטר. ולכן זה מפריע לי.
ולכן שיש לנשים אחרות פנים רזות ויפות זה גורם לי לקנא מאוד. או בטן מחוטבת ורזה זה גם גורם לי לקנא כי זה מה שהייתי רוצה לעצמי.
אני תמיד מדמיינת בכאב שיכול לגרום לי להיות עם דמעות בעיניים, איך אני עומדת מול בעלי , עם בטן שטוחה, ופנים רזות, ופנים חלקות(יש לי קצת חצ'קונים ושיער על הפנים).. ובעלי סוף סוף רואה אותי ומביט בי בהתפעלות, איך הוא התחתן עם דוגמנית כזאת… ואיך הוא זכה באישה יפה כזאת..
אבל זה לא כך. וזה לא המצב.
הוא התחתן עם אישה בעודף משקל. שמנמנה. לא שמנה. שמנמנה. עם בטן של כפלים. במיוחד אחרי הלידה. שלא נדבר על הסימני מתיחה מההריון שלא נעלמו.
והשיער. בפנים. אני מורידה את השיער עם שעווה מהפנים אבל הוא צומח ושחור וזה מפריע לי אני שוקלת לעשות לייזר בפנים.
בכל אופן…
אני כל כך מבואסת שאני לא האישה היפה בשביל בעלי.
שאני ככה עם הכפלים בבטן האלה, והשיער בפנים, והחצ'קונים…
אם תשאלו את בעלי, הוא לא יבין על מה אני מדברת. מבחינתו אני מלכת היופי. הוא כל הזמן טורח להגיד לי שאני יפה מאוד. ושהוא לא יודע איך ה' עשה איתו חסד והביא לו אישה יפה כמוני.
במילים האלה הוא מדבר.
ולצערי אני לא מאמינה למילים האלה שיוצאות לו מהפה.
וזה כואב לי. שאני יודעת שהוא באמת מתכוון לזה אבל אני לא מצליחה לראות את זה בעצמי.
בא לי לפעמים להגיד לו- "על מה אתה מדבר?? ראית את הדוגמנית הזאת? היא באמת יפה! היא באמת נראת טוב! אני לא!! אולי ה' היה נותן לך מישהי באמת יפה , כמו הדוגמנית הזאת, או כמו החברה שלי מהלימודים, אז הייתי מבינה מה שאתה מדבר.. אבל אני לא כזאת יפה…"
אבל אני שותקת. אם הוא חושב שאני יפה מאוד, למה להרוס, לפחות שמישהו יחשוב ככה.
אז הביטחון העצמי שלי ירוד ממש.
לפעמים אני פוגשת אישה נחמדה ויפה, ואני אומרת לעצמי, חבל שה' לא שידך אותה לבעלי, היא הרבה יותר ראויה לו ממני….אני לא כזאת יפה, צדיקה, ונחמדה כמוה… בעלי ראוי לקבל אישה באמת טובה בכל התחומים, במידות טובות וביופי… ואני לא מספיק ראויה לו.
ששיתפתי אותו בזה הוא לא הבין אותי. הוא חושב הפוך. שהוא לא היה ראוי להתחתן איתי.
זה הגיע למצב שכל אישה שאני רואה ברחוב, אני ישר חושבת-"וואו! איזה יפה! בטח עכשיו בעלי יסתכל עליה ויראה כמוני שהיא הרבה יותר יפה ממני וירצה אותה ויחשוב עליה.."
וזה גרם לנו להרבה הרבה מריבות עצובות וכואבות, מכל הפעמים שאני הרגשתי חסרת ביטחון וחשדתי בו שהוא מסתכל או חושב על מישהי אחרת שהיא יפה..
והוא נעלב שחשדתי בו כי הוא נאמן אליי.
הלכתי לטיפול למישהי אחרי מריבה מאוד רצינית שהייתה לנו שהוא הודיע לי שהוא לא יכול לחיות יותר עם החשדות שלי והחוסר אמון שלי בו, ושאני חייבת דחוף לטפל בזה.
הלכתי ל7 טיפולים אצל מישהי מאוד מקצועית. ובאמת דיברנו על הכל. על החוסר ביטחון שלי, הגענו למקומות בילדות שאמא שלי תמיד העירה לי על המשקל שלי, לקחה אותי לדיאטנית, אמרה לי כל הזמן שאני צריכה להיות במשקל טוב אם אני רוצה להתחתן … אמא שלי עשתה את זה מאהבה אבל זה פגע בי. זה גרם לי לחשוב שהמשקל קובע כמה אני שווה. כמה אני יפה..
ואם אני בעודף משקל אז אני לא באמת שווה.
או שאם יש לי כפלים בבטן אני לא שווה.
אני נזכרת שאמא שלי הייתה רואה את הכפלים שלי ואומרת "אוי זה נראה מפחיד…"
או מסתכלת על תמונות שהייתי יותר צעירה ויותר רזה ואומרת "תראי איך את יפה פה שהיית רזה, אם תורידי עכשיו במשקל 10 קילו תראי הרבה יותר טוב.."
זה גרם לי להרגיש רע עם עצמי.
שאני שמנה מדי. שהגוף שלי לא יפה.
לא פלא שאני אקנא בבנות הרזות? לא פלא שאני ארגיש מאויימת מהם? לא פלא שאני אסתכל במראה ואחשוב כמה אני שמנמנה? כמה בעלי הפסיד שהוא התחתן עם שמנמנה כמוני?
אמא שלי היום ביקשה ממני סליחה. ואמרה לי שהיא מודעת לזה שזה השפיע עליי לא טוב כל ההתעסקות סביב המשקל מהילדות והנערות
הטיפולים עזרו לי להתמודד עם החוסר ביטחון. זה תהליך. לאט לאט.
אבל אני כבר מגיבה יותר טוב מבעבר לסיטואציות שעבר איימו עליי ועכשיו כבר הרבה פחות.
למשל חמותי סיפרה לי שהיו לבעלי חברות בגן. וזה גרם לי לחשוב שהוא עדיין חושב על הבנות מהגן.
והיא סיפרה שהייתה לו חברה בגן שהייתה יפייפיה. ושהם היו החברים הכי טובים.
נכון שזה היה בגן לפני 20 שנה אבל זה כל כך עיצבן אותי לשמוע.
הוא טוען שהוא לא זוכר מי זאת בכלל. ושהיא לא מעניינת בכלל.
אבל חמותי פגע לי בנקודה סופר רגישה , היא לא יודעת.
אני לא מרגישה יפייפה. אני לא מרגישה יפה. אולי אני מרגישה יפה לפעמים ברגעים ממש טובים כאלה. רוב הזמן אני מרגישה סבבה, לא מעבר.
ולכן זה עיצבן אותי שהיא דיברה על החברה היפייפה… כי אני מרגישה שאני לא כזאת..שאין בי את זה.
אני גם חוששת , יש לו טלפון עם אינטרנט מסונן, אבל לא ברמה הכי גבוהה, ולכן לפעמים יש לו פרסומות של נשים, אני חוששת שהוא יראה בפרסומת אישה יפה יותר ממני (שזה רוב הנשים בפרסומות) ויחשוב שהיא יפה יותר ממני.
בקיצור, החוסר ביטחון הזה פוגע בי, בשתי בחינות עיקריות, שאני מקנאה מאוד, ושאני לא שלמה עם מי שאני ולא מספיק מעריכה את היופי שכן ה' נתן לי(ויש לי יופי כזה ב"ה),
ושבעלי סובל מאישה חשדנית שמרגישה מאויימת מכל דבר קטן.
אשמח לעזרה…!
תודה מראש!
2 תגובות
תשובה נפלאה!
אני רק רוצה לומר
שאני מאוד יפה וזה לא עוזר לי בגרוש
פעם רבתי עם בעלי והוא אמר לי מה זה עוזר לי שאת יפה אם את לא מכבדת אותי….
וזה משפט שעשה לי בום לפרצוף ומאז מאוד שיניתי את ההתנהגות שלי
יופי זה משהו פנימי
אני מכירה נשים שיש להם נתונים של יופי אבל הם נשים כבויות, קשוחות ומכוערות