בחורה חכמה ונבונה.

נפעמתי מאד לקרוא את שאלתך, ופליאתי גדלה כשהבחנתי בגילך הצעיר.

נערה ששאלות כאלו עמוקות מעסיקות אותה, מעיד הדבר על תחומי העניין בחייה, על הרצון לחתור לאמת, לא לקבל דברים כ'מובנים מאליהם', רצון להיות עובדת ה' במלאותה, במלוא עולם הרגש שלה אך גם במלוא עולם השכל, מתוך דבקות וחיבור אך גם מתוך הבנה רציונאלית, ואין לי ספק שזה בדיוק מה שה' רוצה מאיתנו.

להבנתי, יותר מששאלתך עוסקת בנושא האמונה באופן ספיציפי, היא עוסקת בנושא הזהות האישית והבחירה בה בכלל. אני רוצה לבחור את דרכי, את אומרת באופנים שונים בשאלתך. לא לחיות במקום שבו גדלתי רק משום ששם נולדתי אלא אך ורק אם אכן אשתכנע שזו הדרך הנכונה המובילה בית קל.

ברוכה הבאה איפא לגיל ההתבגרות, במובנו הטוב והחיובי, שבו אדם מתבונן על עצמו מבחוץ, ותוהה אם הוא נמצא במקום הנכון ומבקש לבחון את דרכו. עד לרגע זה הוא היה תלוי בהוריו, הם 'חיברתו' אותו לחברה שבה הם חיים, הם לימדו אותו 'מה נכון ומה לא נכון' לפי הפרשנות הניתנת לדברים בקהילה שלהם, במוסדות החינוך של הקהילה, ובהתאם לאנשי הסמכות, התורה וההלכה, המובילים את הקהילה בה הם חיים.

וכעת הוא לא רק לומד להתבונן על עצמו ועל קהילתו מבחוץ (ואולי לפעמים הוא גם מפתח חוש ביקורת כלפיה) אלא הוא גם מבקש לברר לעצמו מי הוא, כשהוא 'נקי' מכל ההשפעות החברתיות הללו שלתוכן גדל, וממילא מבקש לברר ולברור את דרכו בעצמו, וליטול עימו צידה לדרך רק את מה שהשתכנע באמיתותו.

המסע שאליו את יוצאת ברגע מכונן זה, לא יפסק לחלוטין לעולם. גם אם בתקופות מסויימות תהיי עסוקה בדברים חשובים יותר או דחופים יותר, כמו להנשא, או לגדל את ילדיך, ומשימות אלו עשויות לתפוס את כול כולך בתקופות מסויימות, הרי ששאלות אלו של 'מי אני' ומה אני עושה כאן' ו'מה ה' אלוקיך דורש ממך' , עשויות להעסיקך בפניות נוספות בחייך, והלוואי שאכן תוספנה להעסיק אותך.

מספרים על ר' זושא מאניפולי שעצר אותו פעם שוטר רוסי בדרכו לתפילת שחרית ., כוון אליו את רובהו, ושאל אותי – מי אתה, מה אתה עושה כאן ולאן אתה הולך?

השיב לו ר' זושא בשאלה :

שוטר יקר, כמה משלמים לך על התפקיד הזה שהנך מבצע?

ענה השוטר : 20 קופיקות ליום.

אמר לו ר' זושא בנועם – אבקש ממך טובה. אוסיף לך עוד עשרים קופיקות ליום, ובלבד שתחכה לי כאן בכל בוקר ותשאל אותי את השאלה הזו: מי אתה? מה אתה עושה כאן? ולאן אתה הולך?"

בוודאי שמת לב, שלא באמת עניתי על שאלתך בנושא האמונה. רק שלחתי אותך לחקור ולחפש לה תשובות. גם באתר אקשיבה עצמו תוכלי להקיש באלגוריתם החיפוש את המילה 'אמונה' ותקבלי תשובות והתייחסויות שונות לשאלה זו או לדומות לה. הסיבה לכך אינה הרצון להתחמק ממתן תשובה, אלא משום שתשובה טובה צריכה להתיישב על ליבו של האדם. מה שמשכנע אותי לא בהכרח ישכנע אותך, ומה שהביא מרגוע לנפשי, לא בהכרח יביא מרגוע לנפשך.

אמונה מל' אימון, ולכל אחד יש תוכנית 'אימון' אחרת שמתאימה לתנאי חייו כדי לחיות כאדם מאמין. החיים, לפי משל זה, דומים ל'חדר כושר' ולא ל'מסעדה'. איננו מצביעים על המנה ואוכלים, ולכן גם לא תפקידי לבחור לך את המנה המסויימת ולאמר לך 'אכלי' , כי לא זה מה מה שישביעך בהכרח. אנו נמצאים בחדר כושר, שם עובדים קשה לפי 'תוכנית עבודה' שמותאמת לתנאי חיינו. לפיכך- גם השאלה – במה אנו שונים מכל אדם עלי חלד, מנוצרי או מוסלמי, שחי בתודעה שה'אמת' נמצאת בדת שלו, איננה באמת שאלה. האם את שואלת את עצמך בבוקר, מי הייתי אם לא הייתי נולדת לאימי ולאבי? אם לא אחים אלו היו אחי? כיצד הייתי חיה את חיי?

העובדה שנולדת יהודיה, ובתוך העולם היהודי נולדת לחברה החרדית, איננה נקודה אקראית במסע חייך. היא בדיוק חלק ממי שאת. חלק מאותה חליפה שהקב"ה ברא עבורך ומתוכנית העבודה והאימון שתכנן לך. וממנה את נדרשת להמשיך במסע ולבררו, מתוך נאמנות לחיפוש האמת מצד אחד ונאמנות למי שאת על כל מרכיביך הלא אקראיים, שניתנו לך מאת הבורא מצד שני, כאישה, יהודיה, שומרת מצוות, וחרדית.

במסע המופלא הזה תגלי בעזרת ה' כי החינוך שקיבלת הוא לא תיבה חתומה שאת לוקחת או לא לוקחת, פותחת ומציצה, או משליכה בצד הדרך. זה לא 'משקפיים' שאת בוחרת אם לשים על עיניך כן או לא. זה חלק מהאוויר שאת נושמת, זה חלק מהעור שעל גופך, זה נהר מים חיים המפכה בעוז, ושבו את צועדת יחד עם הוריך וזקניך , ועמ"י כולו וחז"ל והאבות מזה 3000 שנה.

אך כדי להבין זאת עליך להמשיך וללמוד תורה על עושר רבדיה ועולמותיה. הגעת לשלב שבו תשאלי את עצמך בעזרת ה' עוד הרבה שאלות מסוג זה, ומסע חייך הבוגרים והעצמאיים מתחיל בנקודה זו. מצאי לך את המסגרת המתאימה ללמוד ולהעמיק , להרחיב את היריעה התורנית שמזינה אותך, ושתתאים לתחום חיפושיך והתעניינותך. התורה רחבה ועמוקה מיני ים, ומתפקידינו להתאים ולהחשף למרחבי למידה והעמקה תורניים, לפחות באיזון לאותו עושר דעת שאנו נחשפים אליו בכל יתר עולמות החול המעסיקים אותנו. על ידי כך, הטיפוס במעלה החיים יתמך ביסודות תורניים יציבים, ונזכה לברר ולבנות מתוכם, תשובות מתאימות למסע האישי של חיינו.

כפי שכותב הרב קוק:

מי שאין נפשו משוטטת במרחבים, מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל לבבו, איננו סובל הריסות רוחניות, אבל אין לו גם כן בנינים עצמיים. הוא חוסה בצלם של הבניינים הטבעיים, כמו השפנים שהסלעים הם מחסה להם. אבל האדם, מי שנשמת אדם בקרבו נשמתו לא תוכל לחסות כי אם בבניינים שהוא בונה בעמלו הרוחני, שאיננו פוסק תמיד עבודתו הזריזה. [הרב קוק, "אורות הקודש" , ב', י"ד].

אני מאחלת לך להמשיך לתור אחר תשובות אמת לשאלותיך החכמות, ותזכי לבנות בנינים רוחניים עצמאיים ויציבים, שאף הם בבוא העת, יהיו מחסה ומשען לילדיך, לפחות עד לשלב שבו הם יהיו מספיק עצמאיים כדי לבנות בניינים רוחניים משל עצמם.

ורדית

[email protected]