שלום לך יקרה,

אני בטוחה שלאותה ‘מלכת כיתה’ יש, עמוק בפנים, נשמה יהודית זכה, אך כנראה שיצרה גבר עליה וערפל טשטש את חשיבתה. אבל לך יש מחשבה ברורה וראייה חדה עובדה ששלחת את המייל הזה שמוכיח שבתוך תוכך את שואפת לעשות טוב, אך את – בצדק מסוים – חוששת למעמד החברתי שלך. החשש הזה הוא טבעי, אבל כדאי לך להתגבר עליו כי הטבעיות הזו עלולה להוביל אותך למקום לא טוב.

ישנו משפט: “רק דג מת שוחה עם הזרם”. כלומר – היכולת לשחות נגד זרם של נהר היא סממן לחיים, ואילו חוסר יכולת לשחות נגד – זהו סממן למוות, וכך הדבר לא רק בדגים אלא גם בבני אדם, ולא רק בנהר של מים אלא גם בנהר של דעות ורגשות…

משורר גוי בשם מרטין נימלר, שחי לפני כמה עשרות שנים והתנגד לנאצים. כתב שיר מחאה מצמרר:

לא הרמתי את קולי

“בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,

ואז הם לקחו אותי, אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני.”

אותו משורר כמובן לא מתייחס לעולם הבא בו אנו נענש אם לא נרתמנו לעזרת מי שבמצוקה, אלא הוא מביט רק על העולם הזה, בו התעלמות ממצוקת השני – מזיקה בעקיפין או במישרין למתעלם עצמו. אני מאחלת לך שתצליחי לעשות את הדבר הנכון, ולהתערב.

יחד עם זאת, הרצון לשמור על מעמדך החברתי הוא גם דבר נכון, ולכן אני ממליצה לך להתערב בתבונה ובאיזון. אולי אפשרי שתפני לאותה בת אחרי הצהריים רק כדי שהיא תרגיש שהיא לא בודדה (כי בדידות זו תחושה איומה) במקביל אולי כדאי שתחפשי עוד בנות טובות לב שנמאס להן מרוע לב, אני בטוחה שיש כאלה, ויחד איתן תוכלי ביתר קלות לפעול לטובת אותה חברה (שמנה לב להיות אינטליגנטיות ורגישות מספיק כדי לא לתת לה הרגשה שאתן עושות את זה מרחמים!). במקביל כדאי לערב גם את המורה (אפשר במכתב אנונימי או ע”י אחת האימהות).

אל תדחי דברים, הלוואי ואזרי אומץ ותצליחי אפילו עוד היום להתקשר לאותה בת בנושאים כלליים (למשל כדי ללוות ממנה ספר קריאה וכד’) כתבת שהיא אינה חברה טובה שלך, ואני מבינה זאת, אבל כל יהודייה היא אחותך. לכן, תני לה תחושה טובה, תחושת שייכות, הרגשה שאת איתה ואת מעריכה אותה, כפי שהיית רוצה שינהגו בך או בקרובים לך. זה לא קל, אבל יש לנו תפקיד, לעשות את הדבר הנכון, וכאמור – זה מיטיב איתנו גם בעולם הזה.

בהצלחה.

יעל