שואלת יקרה מאוד,

בימים האחרונים אני מסתובבת ומועקתך בליבי.

הכאב שבשאלתך לא נתן לי מנוח. אובדן האמונה וההתפרקות שאת חווה, אבדן האמונה באלוקים, בבני אדם, ובמציאות כולה. סערה איומה שמאיימת להטביע אותך, ואת רק מחפשת נקודת אמת אחת להיאחז בה, כדי לצוף ולהמשיך לחיות.

את מתארת ילדות קשה, גדילה וצמיחה במקומות בלתי אפשריים, ואת, באופייך הנח השתדלת לרצות את כולם. להיות הילדה הטובה, ושלא יהיו תלונות לאף אחד. מחקת כל מחשבה עצמאית, רצון, כמיהה, ואף מחשבת ביקורת כי רצית עולם שלם ומוגן.

ועכשיו, כשכל המחשבות וההדחקות פרו החוצה, את מגלה שבר בל יתואר. מגלה שהבסיס עליו השתתת את חייך היה מורכב מאחיזת עיניים ומשבר אחד אחד.

ראשית, את הצעד הראשון בדרך לשיקום והחלמה עשית בעצם פנייתך לעזרה. עם האומץ לומר לעצמך את הקושי, לנסח אותו ולבקש עזרה. זה הצעד הראשון, ולעיתים הקשה ביותר. אני שמחה שהצלחת לעשות את זה, ולהתחיל בדרך הלא קלה אך המספקת, בדרך לחיים אמיתיים ושלמים.

לא לחינם כרכת בשאלתך את האמונה בה' עם קורות חייך והמציאות הקשה בה גדלת.

ה' ברא את העולם בצורה כזו, בה דמות האב והאם הם המשמעותיים ביותר לילד. הוא תלוי בהם מבינה פיזית ורגשית לחלוטין. הם אלו הנוטעים בו את הכוחות לגדול, את הבטחון העצמי, ואת הבשלות הרגשית.

יתרה מזו – כל הקשר בין הילד להוריו הוא משל לקשר שלו עם הקב"ה. ברמה הגבוהה שלנו כיהודים, אנחנו מבינים את גודל טובו וחסדו של הקב"ה, לפי היכרותינו עם מושג ההורות. הורה במהותו מלא רצון להיטיב, לא עושה חשבון, וכל מעשיו כלפי הילד נובעים מאהבה אין סופית. כאמא, את בוודאי מבינה על איזו אהבה אני מדברת. אהבה זו היא טיפה מן הים לאהבה של הבורא כלפינו, ולרצון שלו להיטיב לנו.

אך, וכאן בעצם הכאב הגדול עליו את מדברת – את בעצם לא יכולה לחוות את הרגשת הבת האהובה, מכיוון שילדותך היתה עשוקה מכל רגש חיובי. מעולם לא הרגשת בת שהוריה מוכנים לעשות הכל בשבילה, לא הרגשת מה זה להיות מרכז העולם של אבא, ואהובתה של אמא.

הדרך שלך לשרוד את הקושי הזה היתה בעצם להיות ילדה טובה כדי לפחות לא לחוות כשלון, לנסות למצוא חן בעיני ההורים, ולנסות לגרד מליבם כמה טיפות חיבה ואהבה.

גם גיל ההתבגרות, בו באופן טבעי קורות ההיפרדויות – לא היתה אצלך.

בבית רגיל, ילד קשור להוריו בילדותו, וגיל ההתבגרות הוא הגיל בו הוא עובר לרשות עמו. בוחן שוב את יחסיו עם הוריו, בודקת את גבולות יכולתו, ועובר תהליך כואב של היפרדות. התהליך המלווה בהורים שלא נבהלים ומודעים לאהבתם לילד אף על פי הריחוק שהוא מגלה לעיתים, מוביל את האדם להתבגרות השלמה וליכולתו להיות אדם בוגר ובשל, ולבנות הלאה את חייו מתוך שלווה ושלמות.

התהליך הזה לרוב מלווה אף בתהיות רוחניות. ילדים רבים יחד עם ההתנתקות מההורים, מעלים גם תהיות על אמונתם הבסיסית, אותה קיבלו מההורים. שאלות על קיומו של האלוקים, על תפקידנו בעולם, על אמיתות התורה וכו' הן שאלות נפוצות בגיל זה, ולא מעוררות בהלה. כל אחד מוא את הדמות אותה יוכל לשאול, מוצא את הספרים המדברים על הנושא, וכשמקבל תשובות המספקות אותו, נרגע.

מה שכנראה את עוברת כרגע, הוא בעצם "גיל התבגרות משני". במקום שיקרה בגיל הנערות, וכמעט קרה, אלא שהפחד מהשאלות גרם לך "להטביע" אותן במזמורי תהילים, הוא קורה אצלך עכשיו. עכשיו את מבינה מה עבר עלייך, כמה עסקת בריצוי ולא נתת מקום לעצמך, ואף השאלות באמונה צפות, ובעוצמה שמפחידה אותך מאוד. עכשיו כבר ספרי תהילים לא מספיקים. עכשיו צריך לחוות הכל, ובעוצמה….

והדבר הראשון שרציתי לומר אחרי ההקדמה הארוכה – ארוכה הזו, היא שאפשר להירגע.

יקירה.

את לא כופרת, את לא שואלת שאלות שאסור לשאול, את בסדר גמור.

את בת יקרה מאוד מאוד של ה', שעוברת עכשיו תהליך של התפקחות והתבגרות. רוב ילדיו עברו ועוברים משברים כאלו בזמנים שונים ובעוצמות שונות, והוא אוהב, ומחכה שנשוב.

אבל מכיוון שהקשר הראשוני, הכל כך בסיסי שלך עם ההורים עדיין כאוב ולא מעובד, וזה כאמור הבסיס גם לקשר שלו עם הקב"ה, הייתי מציעה לך לרפא דבר ראשון את המקום ההוא. ללכת לטיפול, לעבד את החוויות, ולנסות לצמוח למרות הכאב הישן והמוגלתי ההוא.

וכמובן במקביל, או אחרי, או מתי שתבחרי – לכי ותפנקי את עמך במציאת תשובות! יש היום כ"כ הרבה חומר נגיש שמדבר על שאלות הבסיס של היהדות. חומר נעים, וברור, ומוגש בצורה נעימה וקולחת. לכי, תרשי לעצמך לשאול כל מה שלא העזת לשאול בחיים, ותני לתשובות לחלחל בנשמתך. תני לנשמתך את העונג בחיבור מחדש, ברוגע הפנימי, ובשלווה שאת כה צמאה לה.

יש את אתר "הידברות" המלא הרצאות ממרצים שונים, המדברים על יסודות היהדות.

מרפרוף קל ברשת העליתי סמינר של ערכים שנערך לציבור החרדי על שאלות הבסיס ביהדות, ובו דנו על: (ציטוטו מהאתר) מעמד הר סיני | תורה משמים | נבואות שהתגשמו | ידיעה ואמונה | טעמי המצוות | תורה שבע"פ משמים | מהימנות המסורה | אמונת חכמים | תורה ומדע | חוסן הבית היהודי | חינוך ילדים | מענה לשאלות

תני לעצמך עכשיו את כל מה שלא קיבלת בילדותך ונערותך.

תני לעצמך את הכח, את היכולת לשאול, ומתוך כך את היכולת לקבל תשובות או להמשיך הלאה בחיפוש.

ועוד משהו אחרון— קחי את הכאב שלך מחוסר הקשר לה', מהאבדן שאת חווה ברצון העמוק הזה וחוסר היכולת להאמין, ואם את מסוגלת – תמשיכי להתפלל. התפללי לה' שיחבר אותך אליו, שיתן לך את הכח להמשיך מהמשבר הנוכחי, שיראה לך את הדרך בחזרה אליו. תפילות עמוקות כאלו מלב שבור, כוחן רב מאוד בשמיים. כי לאן יש לברוח? "אברח מפניך אליך"…

אני איתך בתהליך הקשה והמצמיח הזה. מאמינה בכוחות שלך לצלוח אותו ולצאת ממנו חזקה ומחזקת.

אני פה, לכל שאלה

תרצה

[email protected]