שלום לך אדם גבוה…
ממש גבוה.. בגבהי מרומים… בשביל אנשים כמוך נברא העולם…
כבוד לקבל ממך פידבק על הפעילות.. אנחנו באמת משתדלים… תודה רבה!
לא אסתיר את התפעלותי הרבה ממך…
לא אסתיר את דמעותי שנשרו להם בקריאת מכתבך, דמעות של השתתפות, דמעות של הבנה, דמעות של שייכות, דמעות של הערכה, דמעות של קושיות-עד שנותרות ללא מענה. דמעות של השתוקקות בלתי נתפסת לחיים טובים…
הרבה דמעות…
איני ראוי לכתוב לך תשובה…
כלל.
איני ראוי להטיף לך מילות של אמונה…
כלל.
רק אומר לך, שבמהלך חיי היו לי לא פעם ולא פעמיים מחשבות מסוג זה במידת מה, בזמנים שעברתי דברים לא קלים… ובטוחני שבדורינו רבים וטובים חשים כך מידי פעם…
ותשובה אין לי..
יש לי רק תחושות שחשתי מידי פעם, אבל תשובות אין לי.
היתה לי תחושה פעם, מחשבה מעט משונה, שבעצם לחיות את החיים ככה חלק יפה וללא שום נסיון, זה דבר מקסים, אבל מבחינה מסויימת, לשם מה החיים הללו נועדו, במה שונה מהותית הנכנס לחיים אלו ליוצא מהם. נולד, חי חיים יפים, עשה מה שיכול, והלך.
הלא אנחנו מאמינים שהחיים נועדו לתפקיד מסויים, ואדם שהתייסר והתנסה, נפל וקם, נפל וקם, התלונן והתנחם, התרעם והתרצה, הלוך ושוב הלוך ושוב, רוחו ונשמתו בלא משים צומחת וגדילה, מתרחבת מצמיחה ומעצימה.
הרי בעלי היסורין יכולים להגיע לעיתים לתחושות של קרבת ה' מופלאה, לתפילות מתהום הלב הפצוע.. מה שאין אחרים יכולים לעשות לעולם…
אולי זאת ה' מבקש..
אולי בזאת הוא חפץ..
אדם שנולד והתייסר במשך שנים, ואחר כך יוצא מן העולם לעולם שכולו טוב. האם אפשר להשוות את כניסתו ליציאתו? נכנס תם וצעיר, ויצא מלא וגדוש בעומק בכאב בחוויה, באמונה, בהבנה על מטרתו של העולם.
אורח קבע, כשאני פוגש את קדושי השואה, סבתא רבה שלי, ועוד ניצולים. אני מסתכל מתבונן שומע את הסיפורים, את האכזריות, את הגורל הנוראי והאיום שאי אפשר לתארו במילים בכלל, ואני מקשיב ומפנים, ומסתכל בעיניים של הגיבורים הללו שהיו שם, ופתאום תחושה מתגנבת בלב, תחושה מאוד משונה, ואפילו הזויה קמעה, אני מעט מקנא באלו, הם השבים משם, חוו את החיים בצורה בלתי רגילה, הם זכו להתחשל ולהתרומם לפסגות, הם מבינים באמת את ערך החיים ואת מטרתם, הם ראו את יד ה' במוחש, כמובן שאני אינני מסוגל לחשוב לעבור אפילו פסיק ממה שהם עברו, אבל הלב מעריך את האדם על שלל מאורעותיו שעבר בחייו….
ישנה זכות מיוחדת להיות בעל יסורים, ישנו מושג של יסורים של אהבה המבואר באריכות בגמרא בברכות (ו), ויסורים של אהבה משמעותם שהקב"ה מחפש את אותם המיוחדים שלהם הוא משתוקק לתת קרבה מיוחדת אליו, ולהם הוא מעניק יסורים של אהבה. קשה לנו לעכל את זה, איננו מבינים את זה. זר לא יבין זאת. אבל רק בשעות קטנות של אפילה וחושך, של שקט וכאב, בוקעת מתנוצצת ועולה קרבה מיוחדת להקב"ה, זורחת ומפציעה השלכה מיוחדת של האדם על אלוקיו, בבכי בדמעה בתחינה ובאהבה אין סופית…
אמונה גדולה מאוד צריך לשם כך, אמונה אמיתית בתכלית החיים, במהות החיים, בבורא יתברך…
אמונה חזקה ושורשית, אמונה שמפילה את כל חומות החיים למטה, ובונה לה חומה חדשה שיצוקה מאבני השמיים….
בימינו אנחנו כל כך מרוחקים מה' יתברך, והוא קורא לנו וזועק לנו ומבקש ומתחנן, ומשאנו לא מגיבים, הוא משליך עלינו מעט כאב, כדי שנציץ למעלה, ונבין שהוא הוא אלוקינו ואין בלתו, ואנחנו עמו וצאן מרעיתו… ואתה זוכה לבכות להתחנן ולהכיר בה' יתברך בכל שעה.
מותר לשאול, ומותר לצעוק, כי בן שלא צועק על אביו, אינו בן ואינו אוהב, רק האהבה העזה והנוראה, מתירה לצעוק לזעוק לבכות להטיח ולהתחנן, ואז לבכות להתרפס ולהתנחם…
אתה כותב – ממעמקיך קראתיך ה'.. למה תעמוד מרחוק?
דע לך, כי אלוקים עומד קרוב אליך, יותר קרוב מלכל אחד אחר, משום שאתה קשור בו ואגוד בו ומשוחח איתו תמיד…
אלוקים לא מפספס דמעה אחת שלך, והלא הוא עומד מונה וסופר, ומניח בקופסא, ושומר את כל דמעותיך אחת לאחת, ומביט בהם כל העת… יסוריך יסורים של אהבה הם, יסורים שנועדו להצמיח אותך , לגדל אותך, לרומם אותך, ולתת לך שכר, שכר גדול ועצום.
ואמנם תפקיד גדול לך…
להתמודד בגבורה…
אתה נשוי לאישה מדהימה, ויש לך ברוך ה' 2 ילדים מתוקים…
הקב"ה נתן לך גלולה מתוקה בחייך, כמו שאתה כותב זאת בחדווה…
יש לך תפקיד שה' העניק לך, והוא, להעניק לאשתך ולשני בניך החמודים את כל אהבתך, ואת כל עומקך, ואת כל מה שיש בך..
אל תתעסק בנפילות ונסיונות, אלא אך ורק בקימות ובהצלחות, אתה קרוב לה', וה' אוהב אותך, ומבקש ממך לחיות לקבל ולהעניק, למרות הכל, ובגלל….
זה לא קל וזה לא פשוט, אבל איך אומרים, הכל תלוי לעבר איזה כיוון מפנים את הפרוז'קטור, תפנה אותו למשפחתך, שכח מהצרות, ונסה לנצל את כוחותיך הרבים, את נסיונך הרב, להעניק למשפחתך ולאחרים…
אני באמת בתמים ובאהבה מאחל לך רפואה שלימה ובריאות איתנה
ראיית הטוב ושמחה גדולה ועצומה בכל שלב בחייך
ברכה והצלחה בכל אשר תלך תפנה ותעשה
ואני הנני כאן תמיד לשמוע ד"ש ממך
דוד [email protected]