The Butterfly Button
אני לא מצליח להבין את הקב"ה.. למה? למה יותר מידי?

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה. ראשית אפתח ואומר יישר כח על הפעילות המבורכת שלכם.. אתם אוויר לנשימה ולנשמה.. משב רוח מרענן ומעודד..
בשאלתי אנסה לתמצת ככל הניתן..ומחילה על האריכות.

תודה לאל ברוך הוא אני נשוי לאישה מדהימה+ 2 ילדים מתוקים.. שהם הגלולה המתוקה בחיי. משתדל לעבוד את בוראי בשמחה. עם הרבה נפילות ונסיונות בעבודת ה’ ובאמונת ה’. שבסופו של נפילה אני מתקרב שוב לה’

במשך חיי עברתי לא מעט טרגדיות. איבדתי את הורי בגיל צעיר בצורה טרגית. עם כל ההשלכות של זה.. חיי סבל נפשי רב מאד. ומה גם, שקירבת ה’ לי טוב ואני מאוד ‘רוחני’
ומלחמת היצר גם היא רבה ומתישה מאד..

עם כל הנ”ל לפני כחצי שנה+ אובחנתי כחולה שכרגע אין לה מרפא אמיתי. ולאחר מכן פוטרתי מעבודתי עקב הקורונה..
אני מאד חושש לשאול את השאלות באמונה.

אני לא מצליח להבין את הקב”ה.. למה? למה יותר מידי? אני יודע שיסורין מכפרים. אבל מרגיש שזה מוגזם, זה עוד יותר מרחיק אותי מהבורא.. הוא רוצה שאתקרב אליו אז למה הוא מרחיק אותי ממנו?

אני מתחנן אליו שירפא אותי.. בפורים האחרון כל הלילה התפללתי אליו והתחננתי שירפא אותי שיאזן אותי.. הרי ‘כל הפושט יד נותנים לו’.. אבל אין מענה.. אלא להפך..
למה?
איך הוא רוצה שנתקרב אליו בשמחה? אי אפשר לנשום בתוך המים..
עם כל הנפילות..קירבת ה’ לי טוב… אבל הוא לא רוצה כ”כ בקרבתי אליו.
בתוך תוכי אני יודע שזה לטובתי ולטובתי הניצחית..
אבל מה אשמים משפחתי וילדיי
אני מלחמות באמונה כל היום..
ממעמקיך קראתיך ה’.. למה תעמוד מרחוק?

תשובה:

שלום לך אדם גבוה…

ממש גבוה.. בגבהי מרומים… בשביל אנשים כמוך נברא העולם…

כבוד לקבל ממך פידבק על הפעילות.. אנחנו באמת משתדלים… תודה רבה!

לא אסתיר את התפעלותי הרבה ממך…

לא אסתיר את דמעותי שנשרו להם בקריאת מכתבך, דמעות של השתתפות, דמעות של הבנה, דמעות של שייכות, דמעות של הערכה, דמעות של קושיות-עד שנותרות ללא מענה. דמעות של השתוקקות בלתי נתפסת לחיים טובים…

הרבה דמעות…

איני ראוי לכתוב לך תשובה…

כלל.

איני ראוי להטיף לך מילות של אמונה…

כלל.

רק אומר לך, שבמהלך חיי היו לי לא פעם ולא פעמיים מחשבות מסוג זה במידת מה, בזמנים שעברתי דברים לא קלים… ובטוחני שבדורינו רבים וטובים חשים כך מידי פעם…

ותשובה אין לי..

יש לי רק תחושות שחשתי מידי פעם, אבל תשובות אין לי.

היתה לי תחושה פעם, מחשבה מעט משונה, שבעצם לחיות את החיים ככה חלק יפה וללא שום נסיון, זה דבר מקסים, אבל מבחינה מסויימת, לשם מה החיים הללו נועדו, במה שונה מהותית הנכנס לחיים אלו ליוצא מהם. נולד, חי חיים יפים, עשה מה שיכול, והלך.

הלא אנחנו מאמינים שהחיים נועדו לתפקיד מסויים, ואדם שהתייסר והתנסה, נפל וקם, נפל וקם, התלונן והתנחם, התרעם והתרצה, הלוך ושוב הלוך ושוב, רוחו ונשמתו בלא משים צומחת וגדילה, מתרחבת מצמיחה ומעצימה.

הרי בעלי היסורין יכולים להגיע לעיתים לתחושות של קרבת ה’ מופלאה, לתפילות מתהום הלב הפצוע.. מה שאין אחרים יכולים לעשות לעולם…

אולי זאת ה’ מבקש..

אולי בזאת הוא חפץ..

אדם שנולד והתייסר במשך שנים, ואחר כך יוצא מן העולם לעולם שכולו טוב. האם אפשר להשוות את כניסתו ליציאתו? נכנס תם וצעיר, ויצא מלא וגדוש בעומק בכאב בחוויה, באמונה, בהבנה על מטרתו של העולם.

אורח קבע, כשאני פוגש את קדושי השואה, סבתא רבה שלי, ועוד ניצולים. אני מסתכל מתבונן שומע את הסיפורים, את האכזריות, את הגורל הנוראי והאיום שאי אפשר לתארו במילים בכלל, ואני מקשיב ומפנים, ומסתכל בעיניים של הגיבורים הללו שהיו שם, ופתאום תחושה מתגנבת בלב, תחושה מאוד משונה, ואפילו הזויה קמעה, אני מעט מקנא באלו, הם השבים משם, חוו את החיים בצורה בלתי רגילה, הם זכו להתחשל ולהתרומם לפסגות, הם מבינים באמת את ערך החיים ואת מטרתם, הם ראו את יד ה’ במוחש, כמובן שאני אינני מסוגל לחשוב לעבור אפילו פסיק ממה שהם עברו, אבל הלב מעריך את האדם על שלל מאורעותיו שעבר בחייו….

ישנה זכות מיוחדת להיות בעל יסורים, ישנו מושג של יסורים של אהבה המבואר באריכות בגמרא בברכות (ו), ויסורים של אהבה משמעותם שהקב”ה מחפש את אותם המיוחדים שלהם הוא משתוקק לתת קרבה מיוחדת אליו, ולהם הוא מעניק יסורים של אהבה. קשה לנו לעכל את זה, איננו מבינים את זה. זר לא יבין זאת. אבל רק בשעות קטנות של אפילה וחושך, של שקט וכאב, בוקעת מתנוצצת ועולה קרבה מיוחדת להקב”ה, זורחת ומפציעה השלכה מיוחדת של האדם על אלוקיו, בבכי בדמעה בתחינה ובאהבה אין סופית…

אמונה גדולה מאוד צריך לשם כך, אמונה אמיתית בתכלית החיים, במהות החיים, בבורא יתברך…

אמונה חזקה ושורשית, אמונה שמפילה את כל חומות החיים למטה, ובונה לה חומה חדשה שיצוקה מאבני השמיים….

בימינו אנחנו כל כך מרוחקים מה’ יתברך, והוא קורא לנו וזועק לנו ומבקש ומתחנן, ומשאנו לא מגיבים, הוא משליך עלינו מעט כאב, כדי שנציץ למעלה, ונבין שהוא הוא אלוקינו ואין בלתו, ואנחנו עמו וצאן מרעיתו… ואתה זוכה לבכות להתחנן ולהכיר בה’ יתברך בכל שעה.

מותר לשאול, ומותר לצעוק, כי בן שלא צועק על אביו, אינו בן ואינו אוהב, רק האהבה העזה והנוראה, מתירה לצעוק לזעוק לבכות להטיח ולהתחנן, ואז לבכות להתרפס ולהתנחם…

אתה כותב – ממעמקיך קראתיך ה’.. למה תעמוד מרחוק?

דע לך, כי אלוקים עומד קרוב אליך, יותר קרוב מלכל אחד אחר, משום שאתה קשור בו ואגוד בו ומשוחח איתו תמיד…

אלוקים לא מפספס דמעה אחת שלך, והלא הוא עומד מונה וסופר, ומניח בקופסא, ושומר את כל דמעותיך אחת לאחת, ומביט בהם כל העת… יסוריך יסורים של אהבה הם, יסורים שנועדו להצמיח אותך , לגדל אותך, לרומם אותך, ולתת לך שכר, שכר גדול ועצום.

ואמנם תפקיד גדול לך…

להתמודד בגבורה…

אתה נשוי לאישה מדהימה, ויש לך ברוך ה’ 2 ילדים מתוקים…

הקב”ה נתן לך גלולה מתוקה בחייך, כמו שאתה כותב זאת בחדווה…

יש לך תפקיד שה’ העניק לך, והוא, להעניק לאשתך ולשני בניך החמודים את כל אהבתך, ואת כל עומקך, ואת כל מה שיש בך..

אל תתעסק בנפילות ונסיונות, אלא אך ורק בקימות ובהצלחות, אתה קרוב לה’, וה’ אוהב אותך, ומבקש ממך לחיות לקבל ולהעניק, למרות הכל, ובגלל….

זה לא קל וזה לא פשוט, אבל איך אומרים, הכל תלוי לעבר איזה כיוון מפנים את הפרוז’קטור, תפנה אותו למשפחתך, שכח מהצרות, ונסה לנצל את כוחותיך הרבים, את נסיונך הרב, להעניק למשפחתך ולאחרים…

אני באמת בתמים ובאהבה מאחל לך רפואה שלימה ובריאות איתנה

ראיית הטוב ושמחה גדולה ועצומה בכל שלב בחייך

ברכה והצלחה בכל אשר תלך תפנה ותעשה

ואני הנני כאן תמיד לשמוע ד”ש ממך

דוד DAVID924803@GMAIL.COM

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מה התכלית של זה הכאב?
שאלה לי והיא מטרידתני. אפשר ותראה כמתריסה, או שמא כנודניקית ספקנית. אך, במטותא מנכון, העבירו על מידותיכם, והשתדלו לתת לה מקום של כבוד באימיילכם. החיים ריקניים הם, חסרי תוחלת הנאה ומשמעות. אינם אלא כבועת סבון אדירה ונוצצת שכיון ובאת לעמוד על טיבה מתנדפת היא בקול רחש חרישי. אשרי מי שזכה...
איזה קושי הוא בידי ומה בידי שמיים?
ממה שהצלחתי להבין כל קושי ואתגר, שהאדם עובר בחיים הוא מאת הקב”ה. עוד דבר שאני מקווה שהבנתי נכון הוא שדרך התורה הוא בכיבוד האחר,בעזרה לאחר ובכללי בעשיית טוב לאחר בין אם זה חברים קרובים משפחה וכו. השאלה אם יש גבול מסוים או שפשוט לקבל שכל דבר מאת הה’ יתברך? האם...
מותר גם סתם להנות ולהתבטל מבלי שנחשוש לבזבוז זמן?
אשמח לקבל הבהרה תמיד יש שאלה מציקה שאולי אנחנו אמורים ללמוד עד המקסימום ולהיות ממש מחושב על הדקה וגם על כל מילה של דברים בטלים צריך פיקוח וכן סתם הנאות העולם הזה מעבר למה שנצרך תמיד יש את התשובה שצריך להיות נורמלי אבל החרדה שוב עולה שאולי אפשר להיות במינימום...
האם אפשר שתהיה תכלית לחיים בלי חיבור לקב"ה?
כחרדים ויהודים מאמינים אנו יודעים שיש תכלית לאדם בעולמו , שיש עולם הבא , שכר ועונש וכו.. השאלה שלי היא למה בעצם אומרים שלחילונים אין תכלית בחיים? להתחתן זה לא תכלית? להביא ילדים? להקים משפחה, למה לכאורה זה לא נחשב לסיבה מספיק טובה לתכלית האדם בעולם, הרי זה המשכיות זאת...
איך לא נפחד מהמוות אם יש מצב לגיהנום?
תודה שיש כאן מקום לשאול- יש לי שאלה, יש לי פחד גדול מלמות , פחד שמורכב מהמון נקודות כמו החוסר וודאות , כמו האיבוד שליטה , כמו לא להגשים את עצמי ועוד ועוד. ככל שעובר הזמן אני מבינה, שכשאדם מפחד ככ למות, הוא הרבה פעמים לא זוכה לחיות.. כי הוא...
ירידה רוחנית לפני חתונה
אני שלושה שבועות לפני חתונה. ציפתי להיכנס לחתונה מתוך עבודת השם מתוך עליה רוחנית ולא ירידה. אלא שאני מרגיש חוסר חשק לתפקד אני קם מאוחר בקושי לומד ובעקבות זאת חושש מהעתיד- איך אקים בית של תורה. זה מאוד מתסכל. ואני מאוד מפחד שלא אצליח ללמוד בכולל ושלא אנהל סדר יום....

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן