שואל יקר מאוד, שלום רב לך!
שאלותיך מרתקות, ומעידות על מחשבה מעמיקה והתבוננות.
אשמח לשתף אותך בהסתכלות שלי על הדברים, יש רבים וטובים ממני שיש להם תשובות נוספות, מעמיקות ומקיפות יותר, אבל אני אכתוב את הידוע לי.
השאלה הבסיסית שלך – האם שכל האדם מוגבל או לא – התשובה היא בוודאי שהאדם מוגבל. גם משה רבינו לא זכה לשער החמישים של החכמה. מבואר בפסוקים שהוא טעה כמה פעמים. שכל האדם חייב להיות מוגבל. רק הקב"ה הוא אין סופי.
ואם כך – שאלתך מצוינת. איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שמשה רבינו הבין כראוי את דבריו של אלוקים?
אם אתה שואל שאלה זו, אני מניח שאתה מקבל את סיפורי התורה על יציאת מצרים, הר סיני, אכילת מן במדבר ארבעים שנה וכו', כל השאלה שלך היא על ההסתמכות על הבנתו של משה רבינו. כלומר, אנחנו מדברים על עם שנוכחותו של הקב"ה מוחשית בעיניהם והוא מלווה אותם לאורך כל הדרך, והוא שלח שליח מתווך בינו לבינם. השאלה היא אולי השליח טעה בהבנת הדברים. התשובה היא – נניח שכן, והקב"ה עומד מלמעלה ורואה איך התורה עברה באופן מסוים ושותק – כלומר שהוא בעצם האציל את סמכותו למשה רבינו לפרש את הדברים כפי הבנתו. זו כעת התורה כפי שהיא ניתנה לנו. הקב"ה נתן את התורה לאנושות על פי הדרך שבה השליח יבין את הדברים ויעביר אותם הלאה.
זה דומה למנהל מוסד שמאציל סמכויות ונותן למפקח החינוכי סמכות לנהל את החומר הלימודי כפי ראות עיניו. כל מה שיעשה המפקח מעתה הוא על דעת המנהל. כך הוא בוחר לנהל את מוסדו. גם בענייננו זה כך – הקב"ה לא מתקשר עם האנושות בצורה ישירה, הוא העמיד מתווך, על פי בקשת עם ישראל: "קרב אתה ושמע את כל אשר ידבר ה' אלוקינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלוקינו אליך ושמענו ועשינו". "ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דיברו, נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ודיבר אליהם את כל אשר אצוונו". הקב"ה האציל לנביא – המתווך – סמכויות להעביר את דבריו על פי הבנתו, ומה שמתקבל אצלנו זה מה שהוא רוצה. זו התשובה גם על שאלה 5.
למעשה, ביחס למשה רבינו חז"ל אומרים "כל הנביאים נתנבאו באספקלריה שאינה מאירה, ומשה רבינו נתנבא באספקלריה מאירה". כלומר, קירבת ה' שזכה לה היתה מוחשית כל כך שרצונו היה ברור לו ללא ספקות כלשהם. התשובה שכתבתי באה לומר שאין צורך לבסס את כל האמונה בתורת משה על מאמר חז"ל הזה. מסירת התורה היא באופן מובנה על ידי אנשים ועל פי הבנתם.
בנוגע לשאלותיך על תפקידם ואמינותם של חכמינו – הרעיון הוא אותו רעיון. הקב"ה נתן את התורה לעם ישראל לפני שלשת אלפים ושלש מאות שנה, וסמך ידו על הבנת החכמים ופרשנותם, וקבע שמה שהם יאמרו זה מה שהוא רוצה שנעשה. בגלל שאין לו קשר ישיר עם האנושות, הוא נתן לחכמים את הסמכות לפרש, וקבע מראש שמה שהם יגידו זה רצונו. "אתם – אפילו שוגגים, אפילו מוטעין, אפילו אנוסים". כל טעות שהחכמים טועים – אם היא התקבלה על דעת חכמי ישראל היא מקבלת תוקף תורני מעצם העובדה שחכמי התורה פירשו אותה כך לפי מיטב הבנתם.
כמובן איננו מדברים על טעויות זדוניות. עם ישראל תמיד ידע לזהות מי מבקש לעשות את רצון ה' ומי מבקש להתחכם ולעקוף את רצונו. אבל החכמים שהתקבלו על העם היו אנשים רציניים שעשו את המקסימום שבידם להבין את רצון ה', ומה שהם מחליטים מקובל על הקב"ה מעצם העובדה שכך הבינו את תורתו על פי המקסימום ששכל אנושי מוגבל יכול להבין.
כך קבע הקב"ה : "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". הוראה זו מלמדת אותנו שהקב"ה סמך ידיו על החכמים שבישראל ומה שהם אומרים – כרגע זו התורה.
ואם יש ויכוח ביניהם – הולכים אחרי הרוב. ואם אחד מהחכמים חכם יותר מכולם ומבין שחבריו טועים – עליו לכופף דעתו לפניהם ולקבל את סמכותם, משום שאם לא נעשה כן – התורה תתפורר. ואם הוא לא מכופף דעתו בפני הרוב – הוא חייב סקילה כדין זקן ממרא.
ואעתיק לך את לשון ספר החינוך מצוה תצ"ו, וכדאי לך מאוד לקרוא לאט לאט ובשימת לב:
לפי שדעות בני אדם חלוקין זה מזה, לא ישתוו לעולם הרבה דעות בדברים, וידע אדון הכל ברוך הוא שאלו תהיה כונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם, איש איש כפי שכלו יפרש כל אחד מהם דברי התורה כפי סברתו, וירבה המחלקת בישראל במשמעות המצות, ותעשה התורה ככמה תורות, וכענין שכתבתי במצות אחרי רבים להטות בסדר משפטים (מצוה עח). על כן, אלהינו שהוא אדון כל החכמות השלים תורתינו תורת אמת עם המצוה הזאת שצונו להתנהג בה על פי הפרוש האמתי המקבל לחכמינו הקדמונים עליהם השלום, ובכל דור ודור גם כן שנשמע אל החכמים הנמצאים שקבלו דבריהם, ושתו מים מספריהם, ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עמק מליהם ופליאות דעותיהם, ועם ההסכמה הזאת נכון אל דרך האמת בידיעת התורה וזולת זה, אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתנו לא נצלח לכל. ועל דרך האמת והשבח הגדול בזאת המצוה אמרו זכרונם לברכה (ספרי כאן) לא תסור ממנו ימין ושמאל אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל לא תסור ממצותם, כלומר, שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים אין ראוי לנו לחלק עליהם, אבל נעשה כטעותם, וטוב לסבל טעות אחת ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חרבן הדת, וחלוק לב העם, והפסד האמה לגמרי. ומפני ענינים אלה, נמסרה כונת התורה אל חכמי ישראל, ונצטוו גם כן שיהיו לעולם הכת מועטת מן החכמים כפופה לכת המרבים מן השרש הזה, וכמו שכתבתי שם במצות להטות אחרי רבים.
זו היתה גם הסמכות של רבי לכתוב את התורה מכח "עת לעשות לה'". רבינו הקדוש חי בדור תנאים והיתה השתתפות של כל התנאים במלאכתו, כלומר, היתה כאן הסכמה של חכמי ישראל לשנות את צורת התורה להפוך אותה מעל פה לכתב, זו אכן החלטה גורלית ששינתה לחלוטין את פני העם, והקב"ה מסר את הסמכות לידי חכמי ישראל, מתוך החלטה שמה שהם יאמרו מקובל עליו.
וכאן יש להדגיש נקודה חשובה:
במבט שטחי זה עושה רושם כאילו יש כאן הורדה מערכה של התורה. כביכול היא פחות אלוקית, היא אנושית והיא מושפעת מכח דעתם של אנשים בשר ודם שיתכן שהם סטו פה ושם מהרצון האלוקי.
אבל האמת היא להיפך: חכמת הקב"ה היא אינסופית, לעולם לא יתכן להגיע עד תכליתה. כל מה שאנחנו רואים בעולם הזה, הן בחכמת הבריאה והן בחכמת התורה, הוא רק האצלה מסוימת שהקב"ה האציל מהודו לפי כח התפיסה המוגבלת שלנו. הוא עצמו אין סוף, ואין סוף פירושו שכמה שלא תבין לא התחלת להבין. חכמת התורה שירדה לעולם הזה היא רק משהו שנוצר כדי לחבר אותנו איכשהו אל החכמה הזו על פי כלי התפיסה שלנו. הצורה שבה אנחנו מקבלים את התורה ומבינים אותה – היא היא התורה כפי שאדם מסוגל לקלוט, זו התורה שאליה אנחנו מתחברים, זה הערוץ שמחבר אותנו לחכמה האלוקית האינסופית.
עלה והצלח איש יקר, ותזכה למצוא את החיבור האישי שלך עם הקב"ה ותורתו.
אאחל לך מכל לב גמר חתימה טובה
יעקב
[email protected]
דלג לתוכן
2 תגובות
תודה על התשובה.
שאלותיי אינן מניחות אמונה "עיוורת" בסיפורי התנ"ך כי אם הסקה לוגית שחייב להיות "יישות" (אלוהים) לבריאת העולם (הגם שאיני מתעסק כרגע "פילוסופית" עם שאלה זו). משכך לוגית איני יכול "לדעת" (כי אם רק להאמין) כי השם היה נוכח בפני העם. את כל זאת אני קורא רק בספר (אותו כידוע לי כתבו מס' אנשים ולא רק משה..). למעשה מבחינתי כרגע כל מה שכתוב בספר מבוסס על בחירותיו של אדם מסויים את אשר לכתוב ואת אשר לא לכתוב. קרי האם אני נדרש "לאמונת סופרים" ותוא לוא ???
אינני יודע אם הקב"ה "עומד למעלה ושותק" בזמן העברת התורה לעם, כשם שאינני יודע שהקב"ה אכן "הכתיב" את דבריו למשה – והוא ששאלתי שאולי משה "דמיין" שהינו שומע קול אלוהי כלשהוא וכתב את הדברים מתוך הבנתו האישית אשר ממילא מבוססת על שכל אנושי מוגבל..
אני מוכן לקבל את ההנחה כי קיימת אפשרות במציאות כי נפשו של משה הייתה קרוב לודאי בדרגה רוחנית גבוהה (כשם שישנם אנשים אשר הינם גאונים בתחומם כגון גלילאו גלילאי, אלברט אנשטיין, המדען הוקינס וכדו'). אך את כל מה שאנשים אלו הביאו לעולם בסופו של יום ניתן היה למדוד ולהוכיח בכלים שכל שכל אנושי יכול להבין ולראות (באמצעות החושים) ואילו את תורת משה (רוחנית ככל שתהיה) אנו נדרשים לאמונה בלבד ותוא לוא.
מעבר לשאלות הבאנליות שמדוע נעשו ניסים למעלה מהטבע בזמנו ומדוע כיום לא אני לא שואל כיוון שכבר הבנתי שתשובה "מדעית" לא ניתן לספק כי אם רק תשובת הסקים..
כמו כן קיים קושי לוגי מצידי לקבל את התשובה כי אלוהים בחר את משה למתווך. האם תשובה כי משה הרגיש את עצמו כשליח העם תוך הסתכמות על טענותיו כלפי העם כי אלוהים נגלה אליו ועל כן פנה אליהם בטענת המתווך היא אינה אפשרית כלל וכלל ?? האם לא ניתן לשקול אותה לחלוטין (או להבדיל לבטל טענה כזו לחלוטין ואם כן על מה ביטול טענה כזו יכול להסתמך עם טענות והוכחות שהם למעלה מכל ספק ?) .
והאם אנחנו לא "מאנישים" את אלוהים בטענה שכזו (מלשון נותנים לקב"ה תכונות אנושיות שאנחנו ורק אנחנו יכולים להבין אך שאין תפיסה בו חס וחלילה מתכונות כאלו..) ? שומה עלי להאמין כי יש ביכולתו לברוא עולם על כל מורכבותו אך אין ביכולתו לתקשר איתנו כלל וכלל ? אין הוא כל יכול ??
וכאמור נכונה האימרה שמשה בעצמו טעה מס' לא מבוטל של פעמים ואולי ממשיכי הדרך שהם בעצמם אנשים בשר ודם עם שכל אנושי מוגבל בכלל לא הבינו את משה עצמו כהלכה ? וכי מי קבע כי רב כזה או אחר הוא באמת ממשיך דרכו ונבחר ע"י אלוהים בכבודו ובעצמו ? האם הרב עצמו העיד זאת על עצמו ? האם עדת מאמיניו ? אנשים רבים בכל העולם הולכים אחרי חוכמות של אנשים אחרים (ואף דתות אחרות צצו להן באופן הזה..) וכי עצם העובדה כי אנשים רבים הטוענים להבנת הדברים הביאו לעולם מחלקות אינסוף (כדוגמת בית הלל ושמאי, רבי נחמן שגודף בזמנו, מחלוקות גם בעניין פירושי הקבלה בין האר"י לחיים ויטאל ועוד היד נטוייה)..
משמע, באם יש אלוהים חד משמעי ומוחלט – הכיצד יתכן שאין ספר חד משמעי ? מדוע התורה והתנ"ך כל כך ארוכים ומורכבים מאינסוף סיפורים בזמן את המצוות וההלכות בכלל נתנו בעל פה ? שומה באם אלוהים היה רוצה שכולנו נבצע מעשים באופן שאינו משתמע לשני פנים לא היה הגיוני מטעמו של אלוהים שדווקא כלל ההלכות והתיקונים עד לדורי דורי של דורי דורות יכתבו באופן מסודר בתורה עצמה ?? (ולא באופן של תורה שבעל פה שבכלל היה איסור לכתוב אותה..). באם התורה טוענת להתנבאות על דברים, לא ניתן היה לכתוב את כל המצוות והפירושים שלהם באופן חד משמעי ? אלוהים אינו מסוגל לכך ? ואם נאמר שאין אנו מבינים או שנוכל להבין מדוע נכתב דבר כזה או אחר בתורה כיוון שמדובר על דברי אלוהים, שומה מדוע אנו מדברים בשמו ? (או נשענים על פירושים הנובעים מתוך השכל של האדם שהינו בכלל מוגבל !!!!)
מתנצל על שאלותיי הקשות, אך אמרו כבר כי אם אין אתה מבין שב ואל תעשה..
אך אנוכי מתאמץ בכל כוחי להבין.
אודה לתשובות
בברכה
תודה על שאלותיך. הן מעוררות הרבה מחשבה.
ראשית, אני רואה שוב צורך להדגיש מה שכתבתי בתחילת התשובה הקודמת, שאינני רואה עצמי כמשיב יודע כל. אני מציג את הדברים כפי שאני רואה אותם ואני שמח לדון איתך בהם מאותו גובה. אם תמצא אנשים מומחים לנושא יתכן שתיעזר בהם הרבה יותר. אני מעלה את הדברים על הכתב כפי שאני באופן אישי רואה אותם ותו לא.
ובכן, בנוגע לגוף דבריך, אנסה לתמצת אותם כפי שהבנתי. אתה טוען: א. אין הכרח שמשה היה באמת שליח ה'. יתכן שבדה מליבו תורה והציג אותה לעם כאילו היא דבר ה'. ב. גם אם נניח שבגדול ה' שלח אותו להיות נביא לעם, עדיין יתכן ששגה פעמים רבות. ג. גם אם לא שגה, יתכן שממשיכי דרכו טעו רבות. ד. מי בכלל קבע מי הם ממשיכי הדרך. ה. איזה הגיון יש בכך שהמצוות ופרטיהן הרבים לא נכתבו במפורש בעוד התורה מאריכה כל כך בסיפורים שלכאורה הרבה פחות חשובים.
הכיוון שאני מנסה להוביל הוא בנוי על שתי הנחות: א. התורה היא ספר שקשה להניח שהומצא. הגיוני להניח שמשה רבינו הוא שליח ה' להעביר מסרים לעם. ב. המצוות נתנו בכוונה תחילה באופן כזה שהן תעבורנה עיבוד והתאמה על ידי עם ישראל בכל דור ודור.
את ההנחה הראשונה ניתן לבסס באריכות גדולה, אבל בשום אופן לא על רגל אחת. הרעיון הכללי הוא שספר שמדבר על חוויות לאומיות ומשמעותיות כל כך ורק מכחן הוא משליך על המחויבות לקיום דברי נותן הספר, לא היה מתקבל אם לא שהגרעין הכללי של אותן חוויות הוא אמיתי. אם הגרעין הוא אמיתי – די לי בכך בשביל להיווכח שמשה רבינו הוא שליח ה'. אין בכח בן תמותה לייצר אירועים כאלו. תמיד ניתן להתווכח, ואין זו הוכחה לוגית אלא הגיון בריא. די לי בהגיון בריא בשביל לאמת את התורה. אינני מחפש היסק לוגי.
ההנחה השניה היא שאם נקבל שמשה רבינו הוא שליח ה', עלינו לקבל את דבריו כולל הטעויות שבהם (אם ישנן), משום שזו צורת התקשור היחידה שלנו עם ה'. השאלה מדוע הוא בחר לתקשר איתנו כך ולא אחרת אינה רלוונטית. במציאות כך הוא בחר והוא זה שקובע. אחרי שכך הוא בחר עלינו לקבל זאת, נרצה או לא נרצה.
גם משה רבינו וגם הנביאים שאחריו התקבלו על סמך הוכחות ברורות שהיה עליהם לספק על כך שהם שליחי ה'. יש על כך פרשה מיוחדת בתורה (דברים פרק י"ח פסוקים כ"א כ"ב) ואריכות ברמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ז' -ט'. כמובן שמשה רבינו הוא זה שהיה השליח שעליו הכל מבוסס ולכן מראש הוגבלה סמכותם של הנביאים אחריו שלא לעקור דבר מדבריו, כדי שלא יווצר מצב שהגרעין של המצוות ניתן לשינויים.
לאחר תקופת הנבואה, כשהקשר הישיר עם ה' פסק, היה על מנהיגי העם להיות גדולים בתורה. ה' קבע שכך הוא רוצה שנתנהל – על פי דעתם של חכמי התורה. איני רואה כל פסול בכך שגדולי התורה הינם הסמכות העליונה גם אם הם טועים. מאחר ואין אפשרות לתקשר עם ה' באופן ישיר, הגיוני ביותר שספרו ישאר הבסיס להכל וסביב זה יתנהלו הדיונים כיצד לקיימו ומה בדיוק כוונת המחוקק. בשביל לחוות דעה צריך להיות מומחה לתחום, וזה דבר שניתן לבדיקה. ואם המומחים טועים – לא קרה כלום. על דעת כן זה ניתן.
על השאלה מדוע התורה השאירה תחום כה רחב ומשמעותי לשיקול דעתם של חכמי התורה, מדוע לא ירדו מסיני יחד עם ההוראות לבניית המשכן גם הוראות כיצד ליטול ידים – להבנתי התשובה היא שה' נתן את התורה כמשהו חי ודינמי שנקבע באמת לפי שיקול הדעת של הוגיה. כפי שציינתי על קצה המזלג בתשובתי הקודמת. כלומר, באמת בדור המדבר ודור הנביאים לא היה צורך בנטילת ידים עד ששלמה המלך קבע זאת. ובאותה מידה לא היה צורך בחבישת כיפה עד שהדבר התקבל על דעת חכמי ישראל לפני כאלף שנה. ואידך זיל גמור. התורה מתקשרת עם בני אדם ובני אדם הם יצור אורגני משתנה.
חכמת התורה היא עולם מלא, ואין אפשרות להיכנס בשעריו מבלי לקלוט את השפה שלו, נשמתו ורוח הדוברים בו. יש שפה לחכמת הנפש, יש שפה לפיזיקה ויש שפה לחכמת התורה.
אשמח לתגובתך.
יעקב