שלום לך יקרה,

אני קוראת את המכתב שלך וחושבת כמה טוב שיש לנו את ימי הדין האלה, התובעים, המנקים והמנחמים שמחזירים אותנו להיזכר בבסיס, לגעת בסוגיה הקיומית ביותר של המין האנושי, ובנבכי הקשר המיסתורי ביותר בין אדם לאלוקים. בימים אלה, כשהמלך בשדה יש דחיפות באוויר, וכולנו חשים שאי אפשר להתחמק יותר מלגעת בכאבים ולהזניח את התחושות העמוקות והסבוכות ביותר שלנו סביב החיים, עצמנו, המציאות, העולם ובראש כל אלה – ה'. כדי שנוכל להתייצב לטקס ההמלכה אין ברירה לפתוח מחדש את הלב ולעשות את הסדר הדרוש כדי להתמקם מדויק לקראת השנה החדשה.

אמנם המכתב שלך מכיל סימני שאלה, אבל אפשר לשמוע דרכם את הזעקה הכואבת שלך על הרוע והסבל והקושי וחוסר הפשר ותחושת הכישלון הבלתי נסבלים שיש בעולם הזה. הדימוי העז של החיים לחטיף מבחיל בשקית נפוחה וצבעונית, והתיאור של המציאות כעינוי גדול ומתמשך שמתהדר תחת הכותרת 'טוב' ממחישים כמה לא קל עבורך מסע החיים. העולם הזה באמת לא פשוט לאף אחד, אבל עושה רושם שבמכתב הזה לא פירטת על ההתמודדויות הפרטיות שלך, אלא התמקדת בקושי לחבר בין התחושה שלך שאנחנו סובלים ונכשלים במילוי תפקידנו, לבין האמונה שה' הוא טוב ומיטיב ומשגיח ומוביל בהצלחה את העולם שלו אל תכלית ראויה.

אם תרשי לי לגשת ישר ללב העניין ולהיות קצת בוטה (אחרי התשובות האחרות ששמעת, מקווה שפיתחת חסינות…), יש לי הרגשה שאת 'יודעת' על אלוקים הרבה מאוד, ואולי יותר נכון – את חושבת שאת יודעת.

מרשה לי קצת לצחוק עליך יחד איתך?

אז את יודעת עליו הכל. מה הוא חושב, מה הוא רוצה, מה היו התוכניות המקוריות שלו ומה המצב עכשיו ביחס אליהן. את יודעת שכולנו נשמות עתיקות ואומללות שנקלעו לסבב אינסופי של גילגולי תיקון. את גם יודעת שהוא מעמיד למבחנים בלתי אפשריים שרק שיעור זניח של צדיקים עוברים אותם. גם אלה שעברו לא ירוויחו יותר מדי כי ידקדקו איתם כחוט השערה. כמי שיודעת מה מטרות התכנית, מה הדרך להשיג אותה, מהם המדדים להצלחה ומהי מידת שביעות הרצון של ה' לגבי התוצאה, לא פלא שאת מכריזה שהתכנית נכשלה ואין ספק ואנחנו בדרך לגהינום.

את לא המצאת את כל זה בעצמך. את נשענת על ציטוטים ומקורות שאין עליהם עוררין ועובדות היסטוריות שמוכיחות שנבואות הפורענות עלולות להתקיים. מכל זה את מסיקה שאין לנו סיכוי לעבור את הגשר הצר בשלום, לא כקולקטיב ולא כיחידים, ומאחר שקיומך הוא עובדה קיימת, את בעצם כלואה בעל כורחך במשחק שלא בחרת בו וגם אין לך סיכוי לנצח בו.

זו לא אשמתך שכך התמונה נראית בעינייך. ותפיסת העולם שלך כנראה מושרשת במידה כלשהי בחינוך שקיבלת. ועכשיו אני רוצה לקיים יחד איתך את הפסוק: דע לפני מי אתה עומד. כואב לי שהחינוך שקיבלת והמידע שניתן לך הם כל כך חלקיים וחד צדדיים. אסור לנו לקחת ציטוט או אמירה על ה' וללכת איתה עד הסוף ולהחיל אותה על כל המציאות בכל הזמנים כאילו זה התיאור היחיד ואין בלתו, כי הדברים קצת יותר מורכבים. תפיסה קשוחה ונוקשה של האלוקות היא אחד המוטיבים הנוצריים, וברוך שלא שם חלקנו כהם. אנחנו צריכים לגשת אל המקורות שלנו יותר בכבוד ובעדינות, ולא לקרוא אותם בפשטנות ובתרגום מילולי. לדוגמה: כשכתוב שה' מדקדק עם צדיקים כחוט השערה הכוונה היא שיש בחינה מסוימת שה' מצפה מהם ליותר, אולי יש בקשר ביניהם אלמנט יותר פרפקציוניסטי ופחות סלחני. זה קיצוני לחשוב שהוא הולך להתאכזר לכל הצדיקים ולנשל אותם מכל תגמול על העשייה שלהם. וכן על זה הדרך: יש מקורות שמדברים על היחס בין הקב"ה לעם ישראל כעל קולקטיב, זאת בחינה מסוימת שצריך להעמיק בהבנה שלה, איזושהי עמידה לפניו כישות אחת, זה לא אומר שהוא לא רואה אותנו כפרטים יחידים. בקרוב ממש נעמוד למשפט כבודדים ונתאר ב'ונתנה תוקף' איך אנחנו עוברים לפניו כבני מרון (כמו צאן שעובר אחד-אחד במקום צר) ונכתבים באופן אינדיבידואלי בספר המתאים לנו. יש בקשר שלנו עם ה' זוויות והיבטים שונים. אנחנו גם חתן וכלה, גם אב ובן, גם מלך ועבד, גם בורא ונברא, גם ניצבים לפניו כמקשה אחת ומתפללים בציבור וגם פונים אליו בפרטי ובוכים לו בתפילת עמידה אישית. כל מערכות היחסים הללו יכולות להתקיים במקביל ללא כל סתירה. הליכה עם ציטוטים בקיצוניות מביאה לפונדמנטליזם, לריבוי סתירות ולתפיסת עולם נוקשה שבלתי אפשרי לחיות איתה כמו שאת מרגישה עכשיו מאד חזק.

אז לפני מי באמת אנחנו עומדים?

אני מניחה שסיפרו לך שה' הוא גם אבינו אב הרחמן, ושכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (בלי אבל..), ושמידה טובה מרובה על מידת פורענות ועוד ועוד, אבל איכשהו זה נדחק לשוליים ולא הפך לתיאור המרכזי. אז כאן יש לנו טעות יסודית, וכדי לשרש אותה אתן לך כאן עיקרון מפתח: למידותיו של הקב"ה שני צדדים: ימין מקרבת, ושמאל דוחה. בוודאי את מבחינה שהיד המקרבת היא החזקה, והיד הדוחה היא החלשה. המידות העיקריות הן צד ימין, ואלה שמורות לכל אדם ש… (שימי לב להגדרה הבאה:) שרוצה להתקרב לה'.

זהו. אין עוד תנאים כדי להיות ראויים לחסד, לרחמים, לאהבה, לקירבה ולשפע של ה'.

עכשיו תבדקי אם את עומדת בקריטריון האחד הזה. האם איכפת לך? האם את מעוניינת? נדמה לי שהמכתב שלך הוא תשובה חיובית חד משמעית לשאלה הזו.

צד שמאל שמור למי שהקב"ה לא בראש שלו ולא בלב שלו, וגם על זה אנחנו יכולות לומר 'ברוך שלא שם חלקנו כהם'.

עכשיו את שואלת: איפה המידות של צד ימין במציאות? התשובה היא שהן קיימות אבל לא מקבלות כותרות. כשאת מתבוננת בחייך את רואה את נקודות הקושי כי הן בולטות, אבל העובדה שפקחת עיניים הבוקר או שאת אדם אינטליגנטי שמסוגל לנסח את מחשבותיו מן הסתם לא תזכה לכותרת. אז נכון שיש בעולם הרבה כאב, ולפעמים הוא מרוכז בשנים ובמקומות מסוימים, אבל בסך הכללי רוב בני האדם לא היו מוותרים על ההזדמנות לחוות את חייהם. גם אם זה לא כיף גדול ותמידי, זה כן משמעותי ויקר.

המשקפיים שבהם את מסתכלת על אלוקים הם אותם משקפיים שבהם את רואה את העולם, ואם תסכימי לעדכן ולהרחיב את ההסתכלות שלך – התובנות יכולות להיות שונות. יתכן בכל זאת שהעולם שלנו הולך ומתקדם לקראת הטוב, וכל הדקות והשעות של עבודת ה' שנצברו בו במהלך ההיסטוריה נרשמו, והן עומדות להפוך למסה קריטית שתכריע את הכף ותביא לגאולה. החטאים שאת ואני עשינו היום הן נקודות שחורות אבל המרקע עצמו הוא לבן וצח. ברגע שאת מגדירה את עצמך כבת של ה', כל ערב כשאת עוצמת עיניים ומפקידה את נשמתך, היא מתקבלת בחיבוק אוהב של אבא גאה, ששמח בהצלחות של ביתו ומעלים עיניו מהטעויות שהיא עושה פה ושם. שלא כמונו, האבא הזה מחפש רק את הטוב והיפה, ואם הוא מתייחס לשגיאות זה רק כדי לשפר את היכולות שלנו וזה כואב לו לא פחות מאשר לנו.

מה שאני מציעה לך בעצם זה דבר קשה מאוד: לקחת מרקר ולעבור שוב מחדש על כל המקורות שלנו ועל כל ספרי ההיסטוריה שלנו, ולהדגיש את הדברים הנכונים, כלומר הדברים הטובים. נכון, יש גם הרבה קושי וכאב, אבל זה לא העיקר. נכון יש גם נפילות, אבל בגדול התהליך הוא של הצלחה ועלייה. נכון יש גם גהינום, אבל כל מי שרוצה בקירבת ה' הולך לקראת גן עדן ואם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף – הוא יוצא זכאי.

הדברים האלה הם לא 'יהדות למתחילים' וגם לא 'יהדות מתייפייפת' שמטייחת את האמת. זו היהדות העתיקה, לפני שסולפה וקיבלה דגשים לא נכונים בהשפעת תרבויות זרות.

אם את עדיין כאן, מוכנה לשנות את הדימוי שלך על אלוקים, אז התוכנית שלו כבר הצליחה 😊. הוא יצר פה אדם שהעולם משמעותי עבורו, העולם מדבר אליו, הוא רוצה ונהנה (לפעמים) להיות פה (למרות הקושי) ושואל שאלות של רוח ומבקש את אלוקים. אגב, את לא היחידה. סקרים מראים שכ-80% מהאנושות מאמינה באלוקים, אז לא הייתי ממהרת להכריז שהוא נכשל כל כך. אני מסתכלת במציאות ובמקורות ועושה רושם חזק שהחיפוש אחר ה', והקשר רב הגוונים והצורות בין אדם לאלוקיו הוא חלק מרכזי בסיפור של העולם.

בואי עם זה לר"ה שלך. בואי להמליך את ה' יחד עם עם ישראל כקולטיב עם כל החסרונות והכאבים שלו, ובואי גם כאדם פרטי עם כאב של 4 שנות חיפוש ועם תשובות מזלזלות ולא ענייניות. שאלת איך לחזור בתשובה, ואני חושבת שזו התשובה האמיתית ולמרבה הפלא גם הקשה ביותר: להבין שאנחנו לא יודעים אותו באמת. הדרך היחידה שלנו להכיר משהו בהנהגה שלו היא להתבונן במציאות ולעיין במקורות, ואת שני אלה צריך לעשות בעדינות וברגישות עם הבנה מורכבת. אולי ענווה בקשר ליכולת שלנו לדעת עליו משהו תעזור לך קצת להחליף את סט התיאורים שבהם עד היום הוצג לפנייך מי שהכי בעולם אוהב אותך ורוצה בך, ולראות אותו כפי שהוא באמת. תרגישי בנוח להביא לפניו את עצמך עם כל הכאב על הסבל שקיים בעולמו, וגם את הפחדים שאנחנו לא מצליחים לממש את החזון שלו, ותעמדי לפניו כבת שבטוחה בחסדיו הגדולים וליבה סמוך ובטוח שתזכה לרחמים. נכון שהוא לא מוותר עליך ולא מעגל פינות, אבל בעיקר בעיקר הוא רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת. ספרי לו על המסע שלך לראות את טובו ואת אור פניו ואת המלך הגדול הזה תמליכי עלייך. ואחר כך לכי איכלי בשמחה לחמך ושתי בלב טוב יינך, כי רצה אלוקים את תשובתך.

שנה טובה ומתוקה

חני