שלום,
קראתי את שאלתך.
שמחתי לראות שאינך חוששת לבטא כלפי חוץ את הספקות אשר מקננים בליבך פנימה ואת רוצה לקבל עליהם תשובה.
בדיוק לשם כך קיים האתר של "אקשיבה".
ובמיוחד הדברים אמורים בדברים כל כך חשובים כמו האמונה בקדוש ברוך הוא ובהיותו משגיח עלינו ומנהל את חיינו.
הרי , כל הפעולות היומיומות שאנו עושים, נגזרים מאותו יסוד חשוב של אמונה.
אשתדל לענות לך בעזרת ה'.
ראשית, חשוב לדעת שאומנם תמיד כדאי ועדיף לו לאדם שאמונתו בקדוש ברוך הוא תהיה שלימה ואיתנה בתמידות ובלי שום פקפוק.
אולם, גם אם מסיבות כלשהן, ולא חסרות לצערנו כאלה בעולמנו המבולבל, מתעוררות תהיות לגבי האמונה הרי שצריך לבררן וללבנן ולא להדחיק אותם עמוק בלב ללא פתרון.
וכעת, לגוף הדברים.
חשוב לי להקדים ולומר לך כי אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים- העיקר הראשון מ-יג' עיקרים של רבינו הרמב"ם.
מה שלא פחות חשוב לי לומר לך בהקשר זה הוא שגם את מאמינה בכך, ובלב שלם!!
כן, כן. ממש כך.
ואת יודעת מה? אפילו אותה אחת שהיית פעם דתייה ושוחחת איתה- ותרשי לי להניח שמדובר במישהי שקרובה אלייך בצורה כלשהי- חברה, קרובת משפחה וכדומה- אנא תקני אותי באם טעות בידי, גם היא מאמינה בכך.
הרי מן הסתם יוצא לך, בדיוק כמו שיוצא לי, לשמוע אנשים חילוניים אומרים באופן תדיר את הביטויים "בעזרת השם" "הכל מלמעלה" וכדומה.
ולהבדיל, כאשר הם שומעים על מקרים רעים שקרו הם מקפידים לומר "א-לוהים ישמור".
כלומר: גם הם יודעים, היטב היטב, שיש כאן כוח עליון שקובע את הכל ומנהיג את הכל.
לכוח עליון זה- הקדוש ברוך הוא, הם מייחלים שיימלא כל משאלה שיש להם ולהבדיל, שישמור אותם מכל מיני צרות ופגעים רעים שישנם בעולמנו.
אלא מה? אותה הכרה ברורה וחדה בקיומו של בורא שמנהיג את חייו של כל אחד מאיתנו, לא מתחברת אצלם בהכרח למחויבות מליאה לשמירת תורה ומצוות שאותם ציווה אותנו הבורא בתורתו.
ומדוע? כי הם בשר ודם השופטים כל דבר בעיניהם ולא תמיד רוצים ומעוניינים להביט לעומק הדברים ולהתחקות על שורשם.
ישנם אנשים דתיים שכל שמירת התורה והמצוות שלהם נעשית אך ורק מתוך הרגל מילדות ורק מכוח מחויבות חברתית לחוג ולחברה שבה הם חיים , בבחינת "ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה", ולא מתוך התבוננות עמוקה אל טעמי המצוות, אל תכליתן המרוממת ומתוך השתוקקות ורצון פנימי להתעלות על ידיהן למדריגה נעלה ומרוממת יותר מאשר חיים רגילים שזורמים להם בכיף.
או אז, אם מגיע קושי גדול כלשהו לחייהם ופתאום החיים כבר לא זורמים בקלות ובנעימים קיים חשש שהם יתפתו לעזוב את הדרך הזו.
בלי להכיר את אותה דתייה לשעבר שאיתה שוחחת אני חושב שזה מה שעבר עליה.
(בנקודה זו אני רוצה להוסיף משהו חשוב. אני לא דן את אותה דתייה לשעבר הגם שכמובן אני שולל מכל וכל את הצעד שעשתה. איני יודע מה הן נסיבות חייה אילו קשיים עברו עליה וכדומה.
ולכן, אני מעדיף לדון אותה לכף זכות ולהניח שהצעד שהיא עשתה נעשה מתוך צרה ומצוקה ולא, חלילה וחס, מתוך זלזול והפקרות).
כעת, ברשותך, בא נסתכל על הדברים מזוית פסיכולוגית-סוציולוגית.
עד לפני כמאתיים שנה לערך, לא היה קיים מושג של "יהודי חילוני".
רובם המוחלט של היהודים שמר תורה ומצוות ברמה כזו או אחרת- מי מתוך הרגל ומחויבות חברתית ומי מתוך התבוננות פנימית וחיבור נפשי.
אדם שבמוצהר לא שמר תורה ומצוות כונה בפי כל כ"פורק עול" והיה נמצא בשולי המחנה מבחינה חברתית.
המצב הזה השתנה לחלוטין עם שיוויון הזכויות – האמניציפציה שניתנה ליהודים באירופה.
תופעה זו, אפשרה אט אט ובהדרגה את האפשרות של אדם יהודי לחיות ללא קיום תורה ומצוות ועדיין "למצוא את מקומו בחברה" ולא להרגיש דחוי ומוקצה.
כך קמה לה תנועת ההשכלה ובעקבותיה התבבס המושג "יהודי חילוני".
אנו חיים כאן בארץ ישראל שבה, עדיין לצערינו, רוב היהודים הינם חילוניים שאינם חשים מחויבות לשמירת תורה ומצוות מעבר לדברים הבסיסייים ביותר- ברית מילה, חתונה, קבורה, ציון החגים היהודים וכדומה.
ממילא, כאשר אדם חי במדינת היהודים ורואה סביבו מיליוני אנשים המגדירים עצמם בבירור ובאופן חד-משמעי כיהודים וכן, מעידים על עצמם שהם מאמינים בבורא עולם ובכך ש"הכל מלמעלה", הוא עלול לעיתים לפזול לכיוונם באם שמירת התורה והמצוות שלו הינה רק חיצונית, מעשית-טכנית ואינה מלווה בהרגשת הלב החזקה ובהכרה השכלית העמוקה במטרתן ובתכליתן.
למה כוונתי?
אם חייו של אותו אדם מתנהלים על מי מנוחות ללא כל קושי מיוחד מעבר לקשיים הרגילים שיש מפעם לפעם לכל בן אנוש באשר הוא, הוא ימשיך לחיות חיי תורה ומצוות כפי שחי עד כה.
כלומר, מכח האינרציה בלבד.
הבעיה מתחילה כאשר לפתע פתאום הוא חווה מצוקה גדולה, קל וחומר מספר מצוקות גדולות- קושי רגשי חזק שאינו נפתר בקלות, משבר משפחתי, מצוקה כלכלית, אי הצלחה במימוש רצונותיו ושאיפותיו הטובים והלגטימיים, בשונה מחבריו ומסביבתו וכדומה.
או אז, הוא יכול לחשוב שחיים ללא עול תורה ומצוות יקלו עליו את המשא.
לעומת זאת, אדם ששמירת התורה והמצוות שלו באה מתוך מקום פנימי ועמוק ומתוך שכנוע עצמי ותמידי בנכונותן ובתועלת המופקת מהן, רק יתחזק בייתר שאת ובייתר עז באמונתו ב-ה' בשעות אלו.
זה בדיוק כמו בחיי הנישואין- אם זוג חי בשלום ובאהבה ומתרגשת עליהם צרה כלשהי הרי שהאהבה ביניהם רק תפרח ותתגבר בעקבות אותה צרה.
מאידך, באם הם אינם חיים באהבה שלימה הרי שהצרה רק תגביר את הקשיים הקיימים בלאו הכי והיא עלולה אף לגרום לפירוק החבילה.
לכן, עצתי אליך היא פשוטה- לקבל על עצמך להתחיל לחיות את חיי שמירת התורה והמצוות מתוך עומק, חיוניות, ולא פחות חשוב- מתוך הכרה שכלית עמוקה ושלמה.
הדבר הזה לא נעשה בבת אחת כמובן.
זהו תהליך של שנים.
לשם כך, צריך אדם ללמוד מוסר מידי יום, ללמוד מחשבת ישראל לסוגיה השונים, לעמוד על טעמי המצוות מתוך עיון בספרים כדוגמת "ספר החינוך", וכדומה על זה הדרך.
באם תרצי, אשמח להפנות אותך באופן אישי לספרים ספציפיים בהתאם לנטיית ליבך.
אסיים באיחול לבבי- שתזכי במהרה לחוש במלוא העוצמה את דברי דוד המלך עליו השלום בספר תהילים: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו".
ברכה והצלחה!
את יכולה לפנות אליי בכל שאלה באופן אישי למייל.
צבי
[email protected]