The Butterfly Button
אי שקט תמידי

שאלה מקטגוריה:

תודה על האתר המדהים הזה שמביא שקט ורוגע להמון אנשים!
מה יכול להיות גורם לאדם להרגיש באופן תמידי אי שקט פנימי?
פשוט לא רגוע לי בפנים.
לא משנה כמה עסוקה אהיה, כמה אעבוד, כמה אצא ואהנה,
ואני יודעת להנות.
יש לי גוש של עצב בלב וחוסר שקט וחוסר מנוחה.
אפילו כשאני ישנה, לא מרגישה שלוה של מנוחה, רוגע.
אני נאנחת מתוך שינה, זזה, משרה תחושה כאילו סובלת.( מקבלת עידכונים מהסביבה) וגם מרגישה בדר”כ.
ורע לי בתחושה!
לפעמים אני מתעוררת מתוך בכי. בכי של מועקה.
מיותר לציין שגם החלומות בהתאם…
ואחד התכונות הבולטות שלי זה – שמחה!
אני מאוד מאוד שמחה, בטיפוס שלי. עם הרבה אנרגיות.
אבל תמיד שאחזור להיות עם עצמי, יחזור הקושי, יחזור הכאב הזה הפנימי, התמידי שלא מרפה.
ורע רע רע לי עם זה!
רוצה להרגיש טוב מבפנים.
רוצה להיות רגועה.
רוצה להרגיש משוחררת.
פעם אמרה לי משהי שיש טיפוסים כאלו,
שלא רגועים. זה אופי! תיקון של נשמה!
קניתי את זה.
אבל כשזה כבר מעיק ומפריע לאיכות חיים זה לא כל כך נשמע לי…
השאלה אם באמת יש משהו שיכול להביא לרגיעה פנימית כזאת???
איך מגיעים לזה??
תודה מראש.

תשובה:

שלום לך בחורה יקרה ושמחה

יכולת ההבעה שלך קסמה לי. באופן ציורי ומדויק היטבת לבטא את מנעד הרגשות האדיר שאת חווה.

מצד אחד שמחה, חיות, אנרגיה שפורצת החוצה. אך מבפנים משהו לא רגוע, כאב. מועקה.

“אני שמחה” משמע טוב לי. ואת חווה בשעת השקט “רע לי”

אינני מכירה אותך אבל אני חשה שעומדת מולי בחורה מלאת עוצמה והעוצמה הזו מצויה ברגשות של שמחה אך גם מצויה בכאב. בקושי.

את חיה חיים של רכבת הרים מטלטלת… כמה כוחות נפש את צריכה לגייס- ויש לך אותם, שוב בעוצמה!

לחיות את הגם והגם- זה לא קל זה עלול לסחוט. זה עלול לבלבל: מי אני בעצם שמחה או כאובה? האם הם יכולים לחיות בכפיפה אחת?

אז התשובה היא כן. בהחלט. אני רוצה לשתף אותך, באחת השנים חזרתי מחופשה בה חוויתי שתי מאורעות משמעותיים ביותר: ארסתי את ביתי הבכורה ואיבדתי את אבי הגדול. האנשים שפגשו אותי לא ידעו מה לומר (מזל טוב? המקום ינחם? שמחה? צער?) אמרתי להם: אני מצויה בשמחה עצומה ובאבל גדול וכבד ואני רוצה שתברכו אותי גם במזל טוב לוהט וגם תנחמו אותי ותהיו באבלי.

האדם הוא עולם, והוא חובק בתוכו הכל: אהבה ושנאה שמחה ועצב בטחון ופחד חמלה ואכזריות נחישות ופקפוק…

השלווה, הרוגע והשלום- כמו בעולם, יגיעו ברגע שתרגענה המלחמות ולכל אחד יהיה את הטריטוריה שלו.

מה זה אומר?

את מציינת שלא משנה כמה תעבדי, כמה תהיי עסוקה, כמה תהני- הכאב הזה מצוי שם.

לא פעם אנחנו בוחרים בחיים מלאי עשיה ויצירה, בחיים גדושים בפעילות כשבאופן מודע או שלא מודע אנחנו מעוניינים להסיח דעתנו מקושי, ממצוקה.

הבחירה הזו מאפשרת לנו להתפתח לגדול למרות … נותנת לנו סיפוק, ביטחון וכח להתמודד עם… לא לשקוע.

אבל עלולה גם לגרום לנו:

להתנכר לתפקידים משמעותיים אחרים בחיינו (שמהם משום מה אנחנו בורחים)

להתנכר לחוויות משמעותיות שלא מרפות (ואותם הינו שמחים להשליך למרתף)

לאטום אוזנינו לקולות פנימיים שמבקשים משהו (ואנחנו מפחדים לשמוע אותם)

האישיות שלנו רבת גוונים ומורכבת מבליל של קולות. חלקם נשמעים בעוצמה רבה, חלקם אומרים דברם בשקט, חלקם מוחבאים עמוק עמוק ורק שולחים לנו תדרים על קוליים כמו מצבי רוח בלתי מוסברים, התפרצויות, בכי, מועקה, חלומות. לא פעם הם ידברו דרך הגוף שלנו ואנו נחוש לפתע תעוקות חזה, גב תפוס, חולי.

לא לחינם נדחקו קולות מסוימים אל האופל, לא לחינם השתקנו אותם אי שם- יתכן מאוד שבאופן זה הגנו על עצמנו/ ריצינו את הסובבים/ איפשרנו לעצמנו לאמץ תדמית מסוימת ועוד.

אבל כדי להגיע לאיזון, לשלווה , לרוגע אנחנו צריכים לאפשר להם לאט לאט להביא את קולם ולהקשיב להם.

הם נמצאים בתוכנו כמו תלמיד שאיש לא מתייחס אליו, לא מעיף לעברו מבט, לא מקשיב לו והוא לא מוותר. אז הוא מציק, והוא מתפרע, ומאבד כל רסן. ולפתע כל אנשי ה”חינוך” נעמדים על רגליהם וגוערים ומטיפים. מענישים ומאימים אבל הוא רק ממשיך וצועק בדרכו שלו ועושה עוד ועוד פרובוקציות עד… עד שיגיע איש חינוך אחד שיסכים לראות אותו, להכיל אותו, להקשיב לו.

את בחורה שמחה, אוהבת חיים מלאת אנרגיה- זה ברור!

אבל בתוך האישיות הרב גונית המדהימה שלך מצוי גם קול נוסף שלא מרפה הוא רוצה שיקשיבו לו.

הוא לא בא להפריך את התדמית השמחה שלך אבל הוא גם רוצה לומר משהו.

האם תסכימי להאזין לו? להנכיח אותו? להרגיש אותו?

זה לא קל ,זה אולי אפילו מאיים. זה איזשהו מסע אל הבלתי נודע- אני לא מכירה אותו בכלל אבל כדי להגיע לאי של שלווה חייבים לתת לו מקום.

אינני מכירה אותך אבל בין השורות אני שומעת קול אמיץ שלא נרתע מאתגרים, אם כן את מסוגלת לצעוד במסלול של מיטיבי לכת ולארח את הכאב את ה”רע לי” את המועקה.

הטוב ביותר לעשות את זה מול איש מקצוע מעולם הטיפול אבל אפשר לנסות להתחיל לבד.

מצאי לך שעה של שקט, אני יודעת, כמו שכתבת הוא מגיע בשעה כזו.

אבל הפעם נסי לארח אותו, להרגיש אותו, לתת לו להציף אותך.

שימי לב לתחושה, לקולות, מה את שומעת?

התחילי לרשום, לשרבט.

מה את רואה? …היי שם.

אולי יעלו זכרונות אפילו חלקי זכרונות- כתבי אותם.

התחילי לנהל איתו דיאלוג: מי אתה? מה אתה רוצה לומר…

נשמי לתוכו… נסי לחוות איפה את מרגישה אותו בגופך.

האם תוכלי לתת לו שם?

האם תוכלי לתת לו צבע, מרקם?

העלי על הכתב כל מה שצף…

אמרי לעצמך זה איזשהו קול בי, חלק בתוך המכלול הגדול שלי. גם השמחה קיימת וגם הקול הזה קיים וזה בסדר.

לא בפעם אחת וגם לא בפעמים תצליחי לנהל את הדיאלוג הזה אלא קמעה קמעה.

אך ככל שתצליחי להיטיב להקשיב לו (לא להשקיט, לא להתווכח, לא להתכחש) פשוט להכיל אותו הוא ימצא את מקומו וירגע (לא יעלם) יקבל את הטריטוריה שלו בעולם הפנימי המופלא שלך.

כפי שכתבתי לעיל זהו מסלול למיטיבי לכת שדורש הרבה הרבה אומץ. יש בו חלקים שכרוכים ב”טיפוס מאמץ” בטלטלה רגשית. יש בתוואי המסלול מקומות צופני סוד (מערות חשוכות) אבל יש גם את חילוץ העצמות שהוא מביא עימו. ושוב כמה טוב לילך בשנים עם מדריך טיולים מומחה (מקצועי ומיומן)

מקווה שתמצאי בשורות אלו מענה

מאחלת לך בכל לב להגיע למחוזות של שלווה, רגיעה פנימית ונחת.

היי ש ל ו ם

יעל.

[email protected]>

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך יוצאים מהחושך של הדיכאון?
אני אמא לארבעה ילדים מקסימים ונשואה לבעל מדהים, יש לי היסטוריה של חרדות ודכאון אחרי לידה שחוויתי לאחר הלידה הראשונה, מאז הייתי מטופלת בכדורים שלאחר ככ5 שנים ניסיתי להפסיק והחרדות חזרו בעוצמה גדולה מאד, חזרתי לכדורים תוך כדי טיפולים רגשיים ורוחניים שנמשכו כ3 שנים, מאז הייתי יציבה כבר 4 שנים...
אתם יודעים מה הדרך הכי טובה לצאת מדיכאון?..
הי שלום תודה רבה לכם. אני מירי ואני חושבת שיש לי את מה שקורים לו דיכאון. אין לי חשק ועניין וכח למלא עניינים שפעם כן היה לי. אני מרגישה בהצגה כשאני מדברת עם אנשים. בקיצור אני לא מכירה את עצמי . הבנ”א שכביכול הייתי או לפחות הזהות והתדמית העצמית שלי...
דיכאון חרדות מחשבות טורדניות- נמאס לי לחיות!
זו פריקה והתייעצות מאשר שאלה , אני בן 28 כבר תקופה של 7 שנים שאני חווה דיכאון כבד , כל החיים הדיכאון והדכדוך ליוו אותי אבל זה היה בא בתקופות ואז מגיל 21 זה הפך להיות תקופה ממושכת עד היום , אני אתחיל ואומר שאני חושב שאני יודע מה הבעיה...
רווקה וקשה לי כל כך
אני בת 22 שנתיים אחרי הסמינר, ואני רווקה , בערך שנה בשידוכים וקשה לי ככ!! מרגישה שנמאס לי ואני לא מסוגלת, לא יודעת מה יהיה אם עד החגים לא אתחתן, מרגישה שאני אשתגע חברות שלי נשואות, נשארו בודדות ממש בכיתה, גם ככה לא היו לי הרבה חברות, ספורות ממש שהן...
הסתכלות מדכאת על החיים
אני חוזר בתשובה מהתיכון, הייתי כמה שנים בישיבה ליטאית של דתיים לאומיים ש”הופכים” לחרדים . ויצאתי ממנה מתוך לחץ גדול .. אני רואה את המצוות מהצד התקיף ודיני – למה להניח תפילין? כי אם לא אניח זה קרקפתא דלא מנחי שזה אסור אסור ומסוכן.. במקום הסתכלות של – זאת מעלה,...
החיים שלי בלתי נסבלים!
באמת אני שואל שאלה כנה אני כבר הייתי אצל פסיכולוגים ויועצים ואני מרגיש שאני לא מצליח לצאת מהמצב שלי אני לא מבין למה החיים לא קשים אלא לא נסבלים כי אם היו אומרים שיש קשיים וככה גדלים אמת אבל מגיל 6 אין לי חברים והיה לי קשיים במשפחה ולא היה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן