דלג לתוכן
אני כל כך מתייסר לא יודע מה לעשות. בן 45 בעל ואבא לשבעה ילדים,
עצמאי כל הזמן קשה וקשה עוד יותר לא מספיק לסיים ולפתור בעיה וצצה בעיה חדשה.
אין פרנסה אין מכירות הכול תקוע.תביעות עורכי דין ומעל הכל אין הכנסות רק בעיות .
אמרו לי לא לשאול למה אבל אני מחפש תשובה למה למרות שאני בן אדם לא רע מנסה שלא לפגוע ורק לעזור אם אפשר אז למה ????
ואיך מתקנים?
שלום לך יהודי יקר,
קראתי שוב ושוב את דבריך. הכאב זועק מתוך השורות. התסכול וחוסר האונים מול המצב שלא ניתן להבנה. התחושה הקשה שהחיים לא מניחים לנו והשאלה העמוקה – למה?
אין זה סוד שקושיה עתיקה זו מלווה אותנו מרגע היותנו לעם. את המפגש הייחודי עם הבורא שזכה לו משה רבנו בנקרת הצור הוא מקדיש לשאלה הזו, מדוע יש צדיק ורע לו. כי למרות שתמיד קשה לראות ייסורים הבאים לאדם, קשה שבעתיים כשאנו לא מוצאים לזה משמעות.
לא רק שקשה לנו לראות מהלכים שאינם מובנים, זו גם מחובתנו להבין שדברים לא קורים סתם כך.
ואעתיק מעט מדבריו של הרמב"ם [הלכות תענית] "אֲבָל אִם לֹא יִזְעֲקוּ וְלֹא יָרִיעוּ אֶלָּא יֹאמְרוּ דָּבָר זֶה מִמִּנְהַג הָעוֹלָם אֵרַע לָנוּ וְצָרָה זוֹ נִקְרָה נִקְרֵית. הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ אַכְזָרִיּוּת וְגוֹרֶמֶת לָהֶם לְהִדַּבֵּק בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים." כשאנחנו מתעלמים מה"רמזים" שנשלחים לנו, זו אכזריות ממש.
ובפרט בעניין הפרנסה מהדהדים דבריו של ר"ש בן אלעזר [במסכת קידושין] "מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנוני והם מתפרנסים שלא בצער, והם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני. מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער, ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער? אלא שהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי".
אז האם אנחנו תמיד "אשמים"? ומה קורה כשאנחנו מבינים שזה לא צודק?
הגמרא במסכת ברכות אומרת "אמר רבא ואיתימא רב חסדא, אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו… פשפש ולא מצא, יתלה בבטול תורה… ואם תלה ולא מצא, בידוע שיסורין של אהבה הם, שנאמר – כי את אשר יאהב ה' יוכיח". כלומר, נכון שהדבר הראשון שעליי לעשות הוא לבדוק את מעשיי, לנסות להבין אם יש כאן איזה רמז משמים לכך שאני לא בדרך הנכונה, נכון שמוטל עליי לבדוק גם בדברים היותר עדינים, אבל ישנה גם אפשרות נוספת – ייסורים של אהבה.
הגמרא בהמשך אפילו מוסיפה "אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא, כל שהקב"ה חפץ בו – מדכאו ביסורין, … ואם קבלם מה שכרו? – יראה זרע יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו…".
אז מה זה אומר? מה הם אותם ייסורים של אהבה? למה זה יכול להיות טוב לנו?
צריך להבין שכל הגעתנו לעולם הזה היא מתנה, הזדמנות מיוחדת לזכות להגיע לאושר שהכין עבורנו הבורא. השליחות כאן בעולם אינה מנוחה על זרי דפנה. העולם נוצר בכדי לתת לנו הזדמנות לפעול, לצלוח כמה מכשולים, להפוך את עצמנו למקסימום שאנחנו יכולים להיות.
לכל אחד נבחר מסלול ייחודי, עם המכשולים והקשיים המיוחדים לו. זה לא עונש, זו הזדמנות. מעבר לכך, ישנם דברים רבים שאפילו כאן בעולם לא נוכל להגיע אליהם מבלי לעבור קושי.
בפרשיות השבוע אנחנו קוראים על יציאת מצרים. כשה' אמר לאברהם אבינו "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם", זה לא היה עונש, הם לא חטאו ואפילו לא נולדו עדיין. זה היה מסלול מיוחד שרק הוא יכול היה להכשיר אותנו להיות עם, לקבל תורה, להיות אנחנו.
הייסורים האלו לא באים מתוך "כעס", הם אינם עונש, הם מגיעים מהמקום הקרוב והאוהב ביותר. הם ניתנו לנו בכדי שנוכל לצמוח מתוכם.
ומה כן בידיים שלנו?
אמשיך מעט מדברי הגמרא שם "פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי אחא בר חנינא, חד אמר, אלו הם יסורין של אהבה – כל שאין בהן בטול תורה… וחד אמר, אלו הם יסורין של אהבה – כל שאין בהן בטול תפלה".
בידים שלנו להשאיר את הייסורים האלו "ייסורי אהבה" ואנחנו גם יכולים להפוך אותם לייסורים רעים ופוגעים חלילה. האם אנחנו נותנים לייסורים, לכאב ולקושי להרוס את הדרך שלנו, את התורה שלנו? האם אנחנו שוכחים שהקושי יכול לחבר אותנו למי שיכול לשנות את המצב, שהכאב יכול להוליד תפילה, ובמקום כך נסגרים ומתרחקים? אם חלילה כך, הייסורים האלו באמת לא רק שאינם מובילים אותנו לתיקון המיוחל. בידינו אנו הפכנו את המתנה לחרב שפוגע בנו. את הייסורים שיכלו להרים אותנו ולקרב אותנו, הפכנו לגורם מרחק.
חשוב שנדע שהכאב הוא כאב, אבל הדרך בה אנו מתייחסים לכאב הוא בידיים שלנו. אם אני זוכר שהכאב הזה הוא חיצוני לי, הוא נשלח אליי כניסיון ולמרות שהוא מקשה עליי, הוא לא מגדיר אותי, אני יכול להישאר מי שאני ויחד עם חווית הכאב להמשיך בדרכי ולחזק את תפילותיי ואת הקשר שלי למי שאני באמת בידיו. אז הכאב הוא קשה אבל אינו "רע".
מאידך, אם חלילה אני נותן לקושי להוביל ולהגדיר אותי. אם אני מאבד את דרכי, נאבד בתוך הכאב, אזי הייסורים הופכים לרעים ופוגעים בכל מה שאני.
אז אין לנו תשובה לשאלה מדוע צדיק ורע לו. הקב"ה אומר למשה "וחנותי את אשר אחון". ועם זאת אנחנו יודעים שבידנו לשלוט בצורה בה אנו מגיבים לקשיים. לקבל אותם כפי שהם באהבה ולזכות להבטחת חכמנו שהזכרנו לעיל "ואם קבלם מה שכרו? – יראה זרע יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו".
אני יודע כמה שקשים הייסורים, וכפי שכבר התבטא רבי יוחנן "לא הן ולא שכרן". אין לנו שום עניין לחפש ייסורים. מצד שני כשהם כאן צריך לדעת לקבל אותם בצורה הנכונה. ההתנגדות הפנימית למה שקורה במציאות, רק מגבירה את הכאב והקושי. ודווקא הקבלה שלהם וההבנה של מטרתם יכולה להצמיח בנו הרבה טוב.
מאחל לך מכל לבי שתדע ימים קלים יותר בקרוב ממש, ועם זאת, כל זמן שהקושי עדיין סובב, שתדע לקבלו בצורה הנכונה ולשמוח גם מתוך הכאב.
בהצלחה רבה
מנחם ס.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
