שלום רב,

תודה שכתבתם ושאלתם. הרבה זוגות מתמודדים עם שאלות כאלה, אני חושבת שבדור שלנו הרבה יותר מדורות קודמים, וזה טוב שאתם מחפשים מענה. אני חושבת שכשמדברים על הדברים, מקבלים ייעוץ והכוונה הדברים נהיים יותר קלים להתמודדות. וכן כשמקבלים יותר מידע אפשר לעשות את ההחלטות ממקום יותר נכון. דבר יפה נוסף זה שאתה פונה ולא אישתך. כלומר, זה רצון ששניכם שותפים לו וגם חולקים את ההתמודדות איתו. זה מראה על הקשר הטוב שיש ביניכם ב"ה.

התשובה הקצרה לשאלתכם היא – שמבחינת היחסים בין בני הזוג – לדעתי לא צריך לחשוש לזה ואפשר להמשיך להתקדם בבירור הבעיה.

אך אני רוצה להרחיב לגבי טיפולי פוריות והאתגרים שהם מעמידים, וספציפית לגבי בדיקת הזרע, כדי שתהיה לכם תמונה יותר רחבה ותוכלו להחליט בעצמכם.

לפי ידיעתי לפני שנה של נישואים ללא הריון עדיין לא בודקים בקופות החולים וכו' "מה הבעיה?" כיוון שבכלל לא ברור שיש בעיה. לפי הנתונים שלהם זמן של עד שנה הוא זמן סביר בתקופתנו להכנס להריון טבעי. לא כתבתם מה הגילאים שלכם. לפעמים בגילאים מאוחרים משתדלים לזרז תהליכים ולכן מתקדמים מהר יותר לבדיקות פוריות.

עיכוב בכניסה להריון הוא בהחלט התמודדות. מלבד ההתמודדות הרפואית – של בדיקות ובירור רפואי (כולל בירוקרטיה וטפסים שזו התמודדות בפני עצמה) יש מספר התמודדויות נוספות. קודם כל זו התמודדות אישית, כל אחד שרוצה משהו מאוד ולא מקבל אותו מתחיל לשאול את עצמו שאלות. החיים כבר לא זורמים בצורה שחשבנו ולכן כמו שכתבתם מרגישים תקיעות. שנית ההתמודדות היא זוגית. ילד הוא שלב טבעי ביחסים ובניית הבית, ועיכוב בנושא הזה עלול- אבל בכלל לא חייב -להוות אתגר בין בני הזוג. וההתמודדות השלישית היא התמודדות חברתית. ההתמודדויות שאמרנו קודם באות ברקע מאוד משמעותי בעייני של חברה (הדתית והחרדית) שבה הילדים תופסים מקום מרכזי בחיים. בחברה שהרבה ממנה מכוונת ממש לזה, חיים משפחתיים שעדיין אין בהם ילדים יכולים להרגיש חסרים.

כל מה שכתבתי כאן הוא נכון לזוגות במצב רחוק משלכם. אני לא יודעת איפה אתם עומדים מבחינה רגשית, וכמובן שכל אחד מקבל את הדברים אחרת… יכול להיות שבשבילכם הזמן שחיכיתם הוא כבר הרבה מאוד, אבל אני רוצה להרגיע שתשעה חודשים של נישואים עדיין לא נחשבים לעיכוב מבחינה רפואית אלא מצב נורמלי לגמרי.

מבחינת הזוגיות, אני חושבת שכל זוג יכול לבחור מה ההתמודדות הזאת תעשה לזוגיות שלו. אני ממש לא מסכימה שזה דבר אוטומטי שזה צריך לגרום קשיים זוגיים. לדעתי אפילו ההיפך- דווקא ההתמודדות הזוגית הזאת יכולה לחזק את הזוגיות בגלל הקושי המשותף. כמעט בכל התמודדות בחיים יש לאדם בחירה האם להשבר ממנה ולהרגיש רע או ההיפך, לקבל כלים איך לגדול מתוכה. זוגות שהציפייה ולפעמים הצער גורם להם להאשים אחד את השני או להרגיש כאילו הם עשו חס ושלום בחירה לא נכונה הם זוגות שבמו ידיהם הורסים את הזוגיות שלהם במקום לבנות אותה.

הדרך השנייה היא להבין שאנחנו בהתמודדות משותפת שהקב"ה שם בפנינו. אם ההסתכלות היא כזאת, זה בעצם לא משנה אצל מי הבעיה. מרגע שהזוג התחתן זו בעיה משותפת של שניהם וכך גם הקב"ה רצה שזה יהיה. ובדיוק כמו כל בעיה רפואית, האדם ש"אצלו הבעיה" יכול להרגיש רע עם עצמו, והאדם השני יכול אולי להאשים אותו או להרגיש מסכן בסיטואציה שהוא "נקלע אליה"… אך הוא יכול גם להבין שהקב"ה רצה שגם הוא יהיה חלק מזה וכמו ששום דבר לא קורה במקרה, גם ההתמודדות שלו היא מכוונת ומדוייקת. פעם שמעתי משפט של בעל בסיטואציה כזאת. כך הוא אמר לאישתו: "גם ממני הקב"ה מונע ילדים. אל תשכחי שגם עליי נגזר ככה." כלומר, אפילו שהבעיה הרפואית היתה שלה, מבחינת חשבונות שמים גם עליו נגזר להתמודד עם הבעיה הזאת. כיוון שאם לא היה נגזר עליו – לא היה מגיע אליו.

כשזוג מצליח להרגיש ולחיות את הדברים בצורה הזאת הוא הרוויח בגדול.

תפיסה כזאת של המציאות היא קודם כל נכונה. הקב"ה מנהל את העולם והכל חלק מהחשבון.

ומלבד זה, היא גם נכונה מבחינה נפשית, פסיכולוגית. אנחנו לא בוחרים את הקשיים שלנו, אבל אנחנו יכולים בהחלט לבחור להתחזק מהם. זוג שבונה את עצמו דרך החוסר ולא נגרר לתסכולים שמושלכים על האדם השני יהיה לו בית חזק ויציב יותר מבתים שלא עברו שום התמודדות. כשבני הזוג מחזקים אחד את השני, נותנים מקום לקושי ולא מאשימים הם נהיים יותר מאוחדים בגלל ההתמודדות. אני חושבת שזה לא שונה מבעיות אחרות שנוצרות בבית, כמו קושי כלכלי גדול, שיכול להרוס את הזוגיות או ההיפך- לחזק אותה. כך גם לגבי הרבה ילדים במרווחים קטנים, דבר שיכול מאוד להקשות על הזוגיות ולגרום הרבה מריבות וצער, אבל גם יכול לבנות אותה. הכל תלוי בהסתכלות של בני הזוג. במקרים כאלה אפשר ומומלץ להעזר באיש מקצוע (פסיכולוג וכד') כדי שיתן כלים איך לכוון את הדברים להסתכלות נכונה ולא מתוסכלת.

לפי מה שראיתי ממכתבכם הקצר אתם בדרך הזאת. נראה שאתם מתמודדים ביחד עם השאלות והקושי. ישר כח!

ספציפית לגבי בדיקת הזרע. אני כותבת את הדברים שאני יודעת, אך אני לא מקצועית בתחום ולכן כדאי לברר את הדברים גם עם רופאת פוריות. קודם כל עושים בדיקת זרע כדי לראות שהוא תקין. לפי ידיעתי זה תנאי הכרחי להתחלה של בירור פוריות כדי לא לבדוק בירורים אחרים אצל האישה לפני שראו שהזרע תקין. לרוב זה המצב ואז הולכים על כיוונים אחרים, לבדוק למה העיכוב.

גם אם הבדיקה אינה תקינה, יש סוגים שונים של בעיות. הרבה מהבעיות האלה הן בהחלט פתירות היום ואפשר להתגבר עליהן. לדוגמא אם החומר הגנטי שבזרע תקין אבל מסיבות שונות קשה לו להגיע לביצית או להכנס אליה, זאת בעיה שטיפולי פוריות יודעים לפתור. במצב כזה, עדיף לדעת את הבעיה מוקדם פשוט כי אפשר להתקדם וחבל על הזמן.

במקרים מאוד נדירים רואים שהזרע עצמו בעייתי, כלומר החומר הגנטי שבו לא תקין ואז זאת באמת בעיה להביא ילד משותף. אולי על המקרים האלה דיברו האנשים שהמליצו לכם לחכות. אבל כיוון שהדבר הזה הוא נדיר מאוד לפי מיטב ידיעתי, לא צריך להפסיק את הבירור בגלל החשש אליו. דרך אגב, גם בביציות יכולה להיות בעיה שאי אפשר לטפל בה וגם אז בעייתי להביא ילד משותף. אבל גם זה דבר מאוד מאוד נדיר בין בעיות הפוריות ובד"כ הבעיות הן בעלות פיתרון בע"ה.

רציתי להוסיף עוד כמה דברים לגבי המצב שבו אתם עומדים. אני חושבת שעוד מוקדם להגיד עליכם שאתם צריכים לעבור תהליך של פוריות. אם זה רצונכם, זה בסדר גמור. אבל לפעמים הלחץ מהעניין או ההרגשה כאילו יש בעיה חס ושלום, הם דווקא אלה שמעכבים. לפעמים עדיף להתרכז בדברים אחרים בחיים, כמו בניית הזוגיות שלכם באהבה ובשמחה או בעשיית דברים נחמדים ביחד וזה עצמו הטיפול גם לפוריות. יש הרבה סיפורים על זוגות שעברו טיפולים רבים ובסוף הגיעו להריון טבעי. אני לא שוללת בדיקה והתקדמות, אבל חשבו עם עצמכם עד כמה זה גורם לכם צער ולחץ- עצם זה שאתם בתהליך. אני שמחה שאתם בקשר עם רב לגבי העניין ועם ארגון שעוסק בכך (אני מבינה – בוני עולם או מכון פועה?) כי צריך הכוונה הלכתית בנושא וגם השגחה הלכתית במקרים מסויימים. אם תרגישו שהדבר מעיק עליכם, יכול מאוד לעזור לקבל ייעוץ פסיכולוגי/זוגי בעניין. בוני עולם נותנים 2 פגישות בחינם עם איש מקצוע (חרדי) שעוסק בעניינים האלה וגם בבתי החולים במחלקות הפוריות יש ייעוץ פסיכולוגי בנושא. שמעתי גם שייעוץ כזה פותר אצל חלק מהזוגות את הבעיה עצמה כיוון שהרוגע וההתמודדות הנפשית הטובה יותר מביאים לכניסה להריון טבעי.

לסיכום, מבחינת בדיקת הזרע בלבד, אני לא חושבת שצריך להפסיק את הבירור. מבחינת עצם התהליך עצמו, צריך לשקול אם זה טוב לכם בשלב הזה או עדיין מוקדם מדי. מבחינת הבנייה האישית של כל אחד מכם ומבחינת בניית הזוגיות זאת בחירה שלכם האם לחזק את עצמכם דרך ההתמודדות או חלילה ההיפך. ואפשר לקבל הכוונה טובה מאנשי מקצוע.

ותודה רבה על הפנייה שלכם, שלצערנו זוגות רבים מתמודדים איתה היום.

בהצלחה רבה!

אשמח להיות לכם לעזר גם בהמשך, ומקווה שלא תצטרכו.

נעה עינב