שלום יקרה.

כאב לי לשמוע על הניסיונות בבניית מערכת זוגית שלא צלחו. אין ספק שזה קשה, מאתגר, ולפעמים אפילו מייאש.

לפני הכל, תרשי לי לשאול אותך מה בוער לך לחזור לתחום השידוכים?

את לא חייבת לענות לי, כמובן. אבל כדאי שהתשובה תהיה ברורה לך.

לא תמיד נכון להסתער שוב על עולם השידוכים, בפרט אחרי שהנפש עוברת טלטלות. כדאי להניח קצת לנושא, להתאושש, אפילו לגשת לטיפול לפני שמתקדמים הלאה.

את טוענת שאת מרגישה ככה – אז אדרבא. הנפש שלך מאותתת משהו, וכדאי שתהיי קשובה אליה ולמה שטוב לך. צאי להתאוורר, ולא משנה אם מדובר במובן המעשי (נופש בארץ/ בחו”ל), תשקיעי בתחביב שאת אוהבת ורוצה להתמקצע בו יותר, כל דבר שיעשה לך טוב. תשקמי את עצמך ותבני אותך מחדש.

הסעיף האחרון הוא מהותי וחשוב במיוחד. גירושין הרבה פעמים פוגעים לנו בתדמית, מערערים אותנו מבפנים. חשוב לבנות ולהיבנות מחדש. למצב את עצמינו במקום שטוב לנו וגם… לערוך חושבים. מה קרה, איך הגענו לשם, מה אפשר ללמוד מזה לעתיד, וכד’. נקודות למחשבה שיכולות רק להועיל לנו, אם נסכים להיות פתוחים עם עצמינו. חשבון נפש, כמו שקוראים לזה.

ומכאן נעבור למחשבות שעולות בך.

תרשי לי לשאול אותך שאלה נגדית?

מה, בעצם, מטרת הנישואין? למה הקב”ה ברא את הגבר והאישה מנוגדים כל כך? אז נכון שהתשובה החיצונית והפשוטה היא כדי שיהיה לנו טוב וכיף. אבל אם נעמיק במטרה *האמיתית* שהקב”ה יצר את מערכת הנישואין – זו עבודת המידות. לכן גם קיימת ניגודיות גדולה כל כך בין הגבר לאשה. כמובן שעורכים השתדלות לפני כן, ומבררים על התאמה. אבל גם הזוג המתאים ביותר חייב לעבוד על עצמו כדי להגיע להשלמה ולשלמות. זה חוק בבריאה, ורק עבודה פנימית תגשים לנו את כל הרצונות ממערכת הנישואין.

כמו שהגדרת – הנישואין זו עבודה קשה. בהחלט. יש פה שותף נוסף שחייבים להתחשב בו ובדעותיו/ הרגשותיו.

זה לא חיים של בחור/ה שבו הוא/היא מרגישים משוחררים יותר לעשות מה שמתחשק להם, ומקסימום מחליפים חבר/ה. נישואין מאלצים את האדם להתגמש למען השני/ה. אין מה לעשות, כך עובדת אהבה שתלויה בדבר. אתה נותן מעצמך, מתחשב, זז מהמשבצת למען השני. בסוף גם אוהב אותו.

כשאנחנו יוצאים מהנחה בסיסית זו – השאלה מי צריך לוותר מקבלת הרבה פחות מקום. יש לכל אחד תפקיד לעבוד על עצמו. אם אחד לא עובד על עצמו – גם השני לא יעבוד? כמובן שמדובר על מצב סטנדרטי, לא מנוצל ולא מנצל. בדרך כלל, כשמגיעים בגישה כזו – הצד השני גם נכון לבוא לקראת.

חשוב לזכור שכל אחד מגיע עם תיק החוויות והרגישויות שלו. אדם יכול להפגע ממשהו, כשלמעשה מתעורר בו רגש ישן של כאב ומתפרץ בעוצמה. כשאנחנו מסוגלים להרחיק את הרגש מליבת האירוע, וזה קשה מאד, אפשר להתנהל בצורה פחות אמוציונלית שמשליכה אוטומטית על הצד השני.

בכל הנוגע לפגיעות, גבר תופס זאת באופן שונה מאשה. משכך, למרות הרצון שיבואו ויפייסו – לפעמים עדיף להיות חכם מצודק. לבוא ולשתף שנפגעתי, אפשר גם לדון קונקרטית מה גרם לכך ואולי לבקש להשתדל בכך. גבר אוהב אשה מרוצה ומסופקת. הוא אוהב לדאוג לטובתה. לפעמים צריך ללמד אותו איך עושים את זה.

את מרגישה שלרדוף אחריו מורידה מהגבריות שלו, אבל מה זה ‘לרדוף’? ומי אמר שגם הוא מרגיש כך?האם לשבת ולשתף אותו בהרגשה שלך (הפגועה או המצוערת) זה ‘לרדוף’? חייבת להבהיר שלא מדובר בשיחה ממקום של האשמה, אלא ממקום שמדבר על הרגשות שלך נטו (נפגעתי כש… אפשר גם לומר שאולי זה יושב לי על…. תקטפי בכך רק נקודות זיכוי).

ולפני כל מריבה או ויכוח כדי לזכור מה מרוויחים או מפסידים מזה. יש ויכוחים שמביאים אותנו לדיון על מה שארע, ומרימים אותנו. יש מריבות שרק מורידים אותנו, ובדרך כלל (תבדקי…) נובעים מהכבוד שלא נותן לנו להבליג ולוותר. האם ה’כבוד’ שלי לא שווה את הרגעת הרוחות והשקטת המריבה. לטווח הארוך המוותר הוא הראשון שירוויח.

כמובן! לא מדובר על בן זוג פוגעני, מנצל או בעייתי, אלא במערכת נישואין טבעית, שמריבות צצות ועולות בה.

הרבה כח, שנזכה לעבוד על עצמינו מתוך שמחה,

תמי

[email protected]