שלום לך

תודה שפנית.

אתה משתף בנושא כואב מאד. לב שבור וכואב!

אתה מספר שאתה מצידך אהבת אותה ורצית להתחתן, והיא החליטה להיפרד ממך.

וכעת, אתה מתמודד גם עם כאב הלב והצער, וגם עם קושי להאמין בקב"ה.

הבה נביט יחד בחוייה הקשה הזאת וננסה לחוש ולהבין, ואולי גם למצוא מזור לכאב.

פרידה אינה דבר קל בכלל. בפרט אם היא מגיעה ביוזמתו של השני.

הצער והכאב המתלווים אל פרידה מורכבים מכמה וכמה דברים.

קודם כל יש את הפרידה עצמה, כלומר ההיפרדות והמרחק. אדם שהיית קרוב איתו נהיה חלק ממך, ופרידה ממנו היא קצת כמו פרידה מחלק ממשי שלך עצמך.

בנוסף, זה משאיר חלל ריק במקום שבו היתה קודם תחושה טובה וחמה של קרבה וקשר. כולנו כמהים ושואפים לקשר חם ואוהב. זהו צורך בסיסי של כל אדם. העדר קשר כזה היא מצערת, אבל כאשר כבר נמצאים בקשר והוא נפסק, נוצרת תחושה חזקה מאד של מחסור, וזה יוצר כאב גדול.

הצורך שלנו הוא כפול, גם להיות נאהב,  וגם לאהוב. לפעמים הצורך לאהוב הוא אף חזק יותר מהצורך להיות נאהב, (בעיקר אצל גברים, אבל לא רק). הפרידה שאתה חווה היא גם בזה שחסר לך את האהבה של בת הזוג, וגם בזה שכעת אין לך את מי לאהוב.

חשוב להבין את שני הצרכים הללו כדי להבין היטב את תחושת החסר שבפרידה. יש לנו צורך בסיסי לקבל אהבה ולחוש רצויים וראויים לאהבה. כאשר אנו נאהבים אנו חשים שווים, ומרגישים שאנו ראויים לאהבה הזאת. אנו חשים רצויים על ידי האוהב, ומרגישים שהוא רוצה בקרבתינו ואוהב אותנו בשביל מי שאנחנו.

פרידה יזומה על ידי האחר, יכולה לפגוע אנושות בתחושה הזאת. פתאום איננו מרגישים רצויים. לפתע איננו ראויים עוד לאהבה הזאת, וחסרה לנו התחושה הטובה שהיא מביאה. ויותר מכך, זה פוגע בערך העצמי שלנו כמי שראוי לאהוב בשביל מי שאנחנו ללא תנאי.

בנוסף, יש לנו צורך לאהוב ולהעניק אהבה. טבוע בנו הרצון להוציא לפועל את האהבה שבליבנו, ולהעניק למישהו אהוב את האהבה הזאת. זה צורך טבעי בסיסי, וכשנמצאים בקשר אוהב, זה ממלא את הלב לאהוב ולהעניק.

בפרידה, פתאום חסרה החוויה של נתינת אהבה, פתאום אין למי לתת, ולפעמים יש תחושה שהשני גם לא מעוניין באהבה הזאת. וזה פוגע ומכאיב.

העניין של האגו הפגוע גם הוא משחק כאן תפקיד. האמירה הטמונה בעזיבה של אדם אהוב היא "איני רוצה בך יותר". וזה גורם תחושה של השפלה ועלבון.

בנוסף, חשוב לדעת שיש גם פן פיזי לפרידה ולתחושה הקשה הבאה בעקבותיה. הגוף משנה את איזון ההורמונים המופרש בו, ונוצרים לפעמים חסרים בהורמונים מסויימים התורמים לתחושה הטובה, וכן תיתכן הגברה של הפרשת הורמונים הגורמים לירידה במצב הרוח. יש דמיון רב בין תחושות של פרידה וכאב, לאלה של חרדה ודיכאון, ולפעמים הם אכן מתערבבים אלו עם אלו.

הפרידה יכולה גם לעורר חששות מן העתיד, ולמלא את הראש והלב במחשבות ותחושות של חרדה וכאב. ובמצב הזה קל מאד לגלוש לדיכאון ולהגיע לירידה בתפקוד.

בנוסף, הראש, מלא מחשבות חוזרות ונשנות על מה שהיה ומה שהיה יכול להיות. וכן על מה שעלול להיות בעתיד הקרוב והרחוק. מחשבות אינם נמצאות בחלל ריק והם יכולות להשפיע על גם הרגשות.

מה שנוצר מכל זה הוא מעגל של מחשבות ורגשות, ותחושות גופניות, המשפיעים אלה על אלה, ויוצרים מעגל של כאב ועצב שקשה להחלץ ממנו.

מה עושים?

ובכן, קודם כל ההבנה של מה עובר עליך, והמוכנות להביט לכאב בעיניים היא צעד ראשון חשוב. ההבנה של מכלול המכאובים הגופניים והנפשיים, והיכולת לזהות את המחשבות המעורבות בהם, נותנות תמונה ברורה מאד, ועושות סדר בראש ובלב.

אחרי שתבין באופן ברור יותר מה אתה חש, ומהם המחשבות המעסיקות אותך, וגם תדע לזהות את ההשפעה הגופנית אם ישנה, אתה יכול להתמודד עם הרגשות שלך ועם המחשבות.

באופן כללי ניתן לומר שלמרות שמחשבות ורגשות משפיעות אחת על השניה באופן דו צדדי, כלומר שמחשבות לא טובות מולידות רגשות לא נעימים וכן להיפך, עדיין, קל יותר לשנות את המחשבות ובכך לשבור את מעגל העצב ולצאת למקום טוב יותר.

ניתן לעשות את זה בכמה אופנים. ראשית עליך לברר עם עצמך מה הם המחשבות העיקריות המטרידות אותך בהקשר של הפרידה. ניתן לעשות זאת על ידי התבוננות פנימית, וכתיבה של כל מחשבה שאתה מצליח לנסח לעצמך במילים. למשל, "היא היתה היחידה בשבילי" או" לעולם לא אמצא מישהי כמוה" וכדומה.

בנוסף, כדאי לך לברר עם עצמך מה הם הרגשות העיקריים שאתה חש בתקופה הקשה הזאת, ולנסחן במילים. למשל "מאד כואב לי שהיא עזבה אותי" או "מאד נפגעתי מזה שהיא לא הרגישה כלפיי מה שאני הרגשתי כלפיה".

כעת אתה יכול להתמודד עם המחשבות והתחושות באופן טוב יותר. המטרה העיקרית היא למלא את הראש והלב במחשבות ותחושות טובות ונעימות, ובעיקר מחזקות ומצמיחות. (חשוב להדגיש: לא מדובר בהדחקה והשכחה של הכאב, אלא במילוי החסר בדברים טובים וחיוביים.)

אם אתה מזהה מחשבות ספצפיות כגון "לעולם לא אמצא קשר משמעותי כזה" אתה יכול להחליף אותה במחשבה חיובית כגון "בעזרת השם אין לי ספק שהחצי השני של הנשמה שלי, שאותה ייעד לי הקב"ה עוד לפני שנולדתי, בוא תבוא" וכן על זה הדרך.

אתה יכול גם להתבונן עם עצמך ולהבין מה התועלת שייתכן וישנה בפרידה. למשל, העובדה שאתה לא תמשיך לחיות עם מי שלא מחזירה לך אהבה באותה מידה שבה אתה חשת אותה. מגיע לך להיות בקשר עם אהבה ואכפתיות הדדית, וייתכן שאם היא היתה "מתפשרת" היית חי כל הזמן בתחושה שהיא לא שלמה עם הקשר. ולכן ייתכן שטוב שלא המשכתם בקשר, גם אם לך זה כן הרגיש נכון.

דבר נוסף שכדאי לעשות הוא "דאגה בלב איש ישיחנה". מצא מישהו שאתה חש איתו בנוח ושתף אותו במחשבותיך ותחושותיך. לא תאמין כמה שיתוף ודיבור עם מישהו המוכן להקשיב תורמים להפחתה של הקושי.

עוד דבר שייתכן ויעזור לך הוא פעילות ונתינה לאחרים. אנו נוטים לרחם על עצמינו ולהתמקד בכאב שלנו כשאנו לבד עם עצמינו. יציאה מעצמך והשתתפות בפעילות שהיא נתינה לאחרים וחשיבה עליהם, הם מתכון בדוק ל"יציאה" מעצמך ולהעלאת מצב הרוח.חפש דרך בה תוכל לתרום מעצמך לאחרים ולהעניק להם, ותשקיע את עצמך בזה. זה ממש יכול לחולל פלאים.

עניין נוסף שרציתי להאיר הוא, שחלק מהקושי שיש לנו לפעמים במצבים קשים הוא העובדה שאנו לא מקבלים אותם ומנסים להלחם בהם. עצם ההתנגדות שלנו מגבירה את הקושי ומחזקת את הצער.

לפעמים עצם הקבלה של המצב כמשהו בלתי נמנע מורידה הרבה מהקושי המתלווה למצב, ונותנת את האפשרות להרגע ולהתבונן ביישוב הדעת וברוגע, ולמצוא פתרון יתר קלות.

כאן אתה יכול לגייס את האמונה כמרפא לכאבך.

הידיעה שכל מה שהקב"ה עושה הוא לטובה, יכולה לתת לך מסגרת חשיבה שכותרתה "מה שקרה דווקא היה לטובתי". הרווח הוא שקל יותר לשנות את המחשבות והרגשות לדברים חיוביים כשהגישה שלך משתנה ואתה רואה את הדברים מנקודת מבט חיובית.

אין ספק שבחלוף הזמן, תוכל אתה בעצמך למנות את הרווחים שהרווחת מחוויותיך האחרונות, ולפרש היטב למה זה היה טוב במבט לאחור. הקושי הוא שכעת אתה לא רואה את זה ומה שאתה מרגיש הוא כאב גדול וצער, וזה מובן וטבעי. רק אל תשכח שיש בכוחך להקל על הצער באופן מיידי אם תשנה גישה ותקבל את המצב כמו שהוא. ואז תהיה פנוי יותר לתת למחשבות ורגשות חיוביים להכנס לחייך.

ולבסוף, אל תשכח. שהרפואה הטובה ביותר ללב כואב היא הזמן. נכון שכעת אתה חש את הכאב בעוצמה ומתקשה לראות את האור בקצה. אבל תדע שהזמן מרפא הכל. ויבואו ימים טובים מאלה. וגם היום שאתה חש עמוק בבור, תזכור שזה רק זמני, ושעוד מעט יהיה קל יותר וטוב יותר. אתה תתחזק ותרפא, ותמצא את הדרך חזרה לשמחה ולחיוניות, למרץ ולשמחת חיים.

אין לי ספק שהאחת שהקב"ה קבע כמתאימה לך ביותר, ממתינה לך בסבלנות ובשקט באיזשהו מקום וזמן. היא שלך, והיא מובטחת לך על ידי יוצר כל יצורים. תן לזמן לרפא את הכאב, וכשתפגוש אותה כבר תבין למה היה שוה לחכות ולעבור כל מה שעברת.

אני כאן להקשיב עוד אם תרצה לשתף

ובינתיים

חזק ואמץ!

יוסי