.שלום לך איש יקר

שאלתך כואבת מאוד, אני מבין שעלו לך ספקות באמונה הרבה בשל מאורעות חייך וגלגוליך השונים, הדרך שלך בחיים מאוד מרשימה אותי, נראה שאתה הולך עם האמונה מאוד ברצינות, כמו שנדיר למצוא, וזהו דבר מפליא. מאידך, דווקא בשל כך, ובגלל שהלכת עם האמונה בצורה כל כך עוצמתית אתה חווה מצוקה מאוד גדולה שקשורה לאמונה שלך, כי אתה מרגיש שאתה רק מוותר אבל השכר מתמהמה לבוא.

אבל זה לא רק זה, אני מבין שהמצוקה הזו נובעת גם משאלות חברתיות ואחרות שאתה חווה בחייך ולכן הדבר הראשון שאני מציע זה שתעשה סדר בדברים, שאלות האמונה שלך שפתחת בהן הן שאלות שצריך לענות עליהן בנפרד, אבל הן לא קשורות ל"חשבון" שיש לך עם אלוקיך, וגם זה לא קשור בהכרח בשאלה החברתית שאתה מתמודד איתה, או המגזרית, ולכן כדאי שקודם נפריד את הערבוב הזה, ולאחר מכן נוכל גם לחבר ולטוות בעדינות את הקשר הבריא בין הדברים.

לא בגלל שאני מטיל ספק בכנות שאלותיך, אלא בגלל התאור השלם שלך, אני כן אני מבקש להשעות לרגע את השאלות שפתחת בהן, ולפנות ללב העניין שהוא בעצם היחס שלך עם בורא העולם. עצם זה שבטחת בו שאם תלך בדרך הנכונה הדבר יביא לך את הטוב ביותר, זהו דבר מפליא, אבל מצד שני לא בטוח שזאת הדרך הנכונה, לא תמיד צריך וכדאי לצפות לגמול כפי שאתה חושב שצריך להיות, וזה בעצם נסיון האמונה האמיתי, גם אברהם עד לגיל מאה לא ידע בעצם כיצד תתממש ההבטחה האלוקית, אבל הוא שתק והאמין. אני כן מאמין שיכולה להיות לך תביעה וטרוניה מול ה', אז תלך ותתבודד ותדבר איתו, תנסה לנהל עם הקב"ה שיחה עמוקה על זה וזה גם יפתח בפניך את צפונות ליבך, אבל האם אתה מתנה את נוכחות ה' בחייך בכך שהוא יסדר אותך?

שוב, אני חושב שהרצון שלך להדדיות מה' היא דבר נכון ובריא, אבל הוא צריך איזון, הקב"ה אין דרכיו כדרכי בני אדם. החזון איש בספרו אמונה וביטחון מציע גישה אחרת לחלוטין לביטחון, הוא אומר שבעצם הביטחון איננו לצפות שהטוב יקרה, אלא להבין שהכול מאיתו והוא לבסוף לטובתך בגלגולי חייך, וכך בלשונו של רבי נחמן "שיבין שכל מאורעותיו הם לטובתו, הן בטוב, והן ברע". זו במידת מה גישה קיצונית, אך צריך לשלב אותה עם תקווה אמיתית בה' שהוא הטוב וייטיב לנו, אבל הדגש כאן הוא שזה לא יכול להיות מין תן וקח. יש ממד של אמונה שאתה צריך לרכוש אותו, שהתקווה והאמונה אינה בהכרח תלויה בשאלה אם תתגשם תקוותי המיידית, עלינו לסגל מחשבה ארוכה שאומרת "בוא ניתן לקב"ה לעשות את הדברים בדרכו שלו, ואני מאמין שבסופו של דבר הוא יגלגל הכול לטובה, איך ומתי? אינני יודע".

כוחה של האמונה נמצא דווקא בכך שיש בה ממד של אי וודאות, ודווקא ממד זה הוא שנותן לך את הכוח, כי אם אמונה היא ידע, היא לא תוסיף כלום לחיים, יש לנו הרבה דברים שאנחנו יודעים. כוח האמונה הוא המרכיב שנמצא דווקא כאשר איננו יודעים, ושם אנו הולכים עם זה כי יש לנו וודאות פנימית ואז האמונה הופכת לכוח פועל בחיינו.

כעת אפנה לקושי החברתי שאתה מתאר, אינני יודע מה הרקע הקודם שלך, אבל נראה שאתה נמצא במצב שבו מצד אחד אתה בחור עם הרבה יראת שמים וחזק עם זה, ומצד שני לא מוצא את עצמו בשום קהילה, מסיבות שונות של מנטליות, סגנון, אורח חיים וכו', וזה מתכון שבאמת הוא בעייתי, כי אתה נשען בעצם רק על עצמך. סיטואציה כזו יכולה להוביל בסופו של דבר להתפרקות שלך מהאמונה, כי לאדם קשה להישען רק על כוח הרצון שלו. הסיטואציה שלך באמת כואבת, כי בעצם אתה רוצה לעשות את מה שאתה נדרש לעשות, אתה רוצה לחיות בחברת אנשים כאלו, אלא שאתה לא מתאים מסיבות לא ענייניות, זה כאב אמיתי, וזה ממחיש את מה שנקרא "גלות השכינה", כשכדי לחיות עם אנשים שמאמינים באמת צריך להיכנס לתוך מגזר, להתקבל לחברה מסויימת וכדו', ואולי גם על זה אתה שואל את הקב"ה למה זה צריך להיות כך?

אבל אולי בנסיבות האלו ומתוך מודעות למוגבלות שלך כאדם יחיד, כן חשוב שתנסה למצוא את המקום שלך במרחבי העולם הדתי והקהילות הדתיות, המקום שהכי קרוב וטבעי לך באופן יחסי, וכך כשתשתלב בקהילה כזו כבר יתבססו חייך כחיים שיש להם מסגרת דתית ויהיה לך יותר קל, כי אז האמונה לא תלויה במחשבות ובספקות האישיים שלך אלא יש להם בסביבתך קיום כמו אובייקטיבי. גם נסיונות כמו הניסיון שהיה לך עם הבחורה הלא דתית יהיו לך פחות, כי מלכתחילה אורח החיים שלך לא יאפשר לך לחשוב עליה כאופציה לנישואין, מקסימום ידידות נחמדה.

לגבי השאלות ששאלת על אמיתות התורה, ועל זה שמכריחים אותך לחשוב באופן מסויים, ואתה מוכן לקבל עמדה ביקורתית יותר ועדיין להאמין, אבל כאילו השפה הדתית הרגילה מכריחה אותך לחשוב באופן שבעיניך הוא לא רציונלי ולא הגיוני. אני מאוד מבין אותך, ואני עצמי בעבר התקשתי בזה מאוד. אני הכי מאמין בגישה העניינית, שאומרת: תסיר את הקליפות, ותאכל את הפרי, האם התורה במהות שלה היא אמת? האם מסורת היהדות מהימנה בעיניך? אלו הדברים החשובים באמת, השאר הוא סמנטיקה.

ובכל זאת, האמירות האלו שנראות לך לא הגיוניות, הן תוצאה מכך שיש פער גדול מאוד של שפה ושל הבנה בין חז"ל, שהם לרוב מקור האמירות הללו, לבין הדורות שלנו שמבינים את הדברים בהקשר שונה. שזה ניתן מסיני הכוונה אינה למדוד את ההיסטוריה במשקפת מדעית ולעדכן על הנעשה במעבדת הזמן, אלא לספר על המהות, שכל התורה בלי יוצא מן הכלל היא דבר ה', שאין בה חדשים שמקרוב באו ושהיא כולה מסורת מהימנה מהר סיני. הדיבור של חז"ל הוא לא במישור העובדתי כמו שרגילים להבין היום, אלא ברובד המהותי והסמלי. חז"ל לא יודעים מה היה שם כי הם לא היו שם, וזה לא הדבר אותו הם רצו למסור לך באמירותיהם האלו, אבל הם יודעים למסור לנו אמת, הם יודעים לומר לנו מה היה שם במובן המהותי, והוא שכל התורה נאמרה למשה מסיני. זו לא אמירה שהיא בתחום ההיסטורי והמדעי, חז"ל לא מדברים אף פעם בשפה הזו ולא היתה שפה כזו עד למדע ההיסטוריה המודרני. כיום אנו רגילים לתפוס שהמדע מהימן יותר מכל מיני סיפורים כאלו, אבל במבט יהודי אמיתי הערך של העובדות המהותיות הרבה יותר משמעותי מהערך של העובדות היבשות. התורה לא מנחילה שקר, וזה ברור לי כלכל יהודי מאמין שהיה מעמד הר סיני, שיש התגלות ונבואה ואלו דברים אמיתיים גם ברמה העובדתית הפשוטה, וגם התוכן של התורה מדבר בעד עצמו, ורלוונטי היום לא פחות מתמיד, אבל בוא תתן לי נבואה באופן מדעי? אם תכניס את הנביא לתוך מעבדת המדען זה יראה לו יותר משוגע מאשר משהו מהימן ואמיתי, מדע ההיסטוריה תופס צד טכני ומנותק מאוד של המציאות ושם עליו את הפוקוס, אבל האם זהו לב המציאות?

אם תרצה להאריך יותר בגישה הזו ולהעמיק בדברים אתה מוזמן לכך במייל [email protected]

מקווה שנגעתי בצורה נכונה בנקודות שהעלית, ושיהיה לך הדבר לתועלת, ואני מברך שתמצא את זיווגך, אשה מתאימה לך בדרך חייך, והכי טובה שיש.. ושתלך בדרכי ישרים כהולכים לפני ה' כל חייהם.

ברכות

אריה מ.