The Butterfly Button
איך מפסיקים את מעגל המריבות בין אחיות?

שאלה מקטגוריה:

שלום.
יש לי 2 בנות בגילאים 6 ו-4
הבת הגדולה מאוד דומיננטית והיא די משתלטת על הקטנה
היא מרביצה לה מאיימת עליה מחליטה לה מה לעשות ואיך
מצד שני היא חברה מאוד טובה שלה דואגת לה וכו
יש לציין שלבת הקטנה קשה היא צועקת מלא על כל דבר כשהגדולה בבית.
כשהיא לא נמצאת היא משחקת ושקטה ורגועה הרבה יותר
מה אני יכולה לעשות כדי להפסיק את המעגל הזה
תודה

תשובה:

אמא יקרה מאד,

דומני שהשאלה שלך רלוונטית לכל אמא שיש לך יותר מילד אחד. ילדים הם שונים זה מזה, ויש להם לפעמים התמודדות אמתית בלחיות זה לצד זה. אפילו להתגרש הם לא יכולים….

יחסי אחים מעניקים הזדמנות מצוינת לרכוש יחסי אנוש בכלל, וזוגיות בפרט – ועם כל זאת אני בהחלט מבינה את הקושי שלך – שהוא באמת קושי.

נהניתי מאד מהניסוח שלך: “איך אפשר להפסיק את המעגל הזה?”. זה באמת מעגל. ומי שמניע את המעגל הזה הוא את – האמא. בזה שאת מקבעת בתודעה שלך את המציאות שהגדולה שולטת והקטנה מסכנה ונשלטת, את משאירה אותם שם, מניעה את המעגל. הגדולה תמיד חזקה ושולטת, אולי אפילו אלימה, והקטנה תמיד תופסת את מקום המסכנה, החלשה. אולי את גם נזעקת לעזרתה.

בדרך הזאת שתיהן יוצאות נפסדות. הגדולה מבינה ויודעת שלהרביץ זה לא טוב. היא אינה אוהבת את עצמה כשהיא מרביצה ומשתלטת. בזה שאת כועסת עליה את מוכיחה לה את עובדה שגם את לא אוהבת אותה. עובדה: את תמיד כועסת עליה. ואם את לא אוהבת אותה, היא בוודאי אוהבת את עצמה עוד פחות, ונכנסת למעגל קסמים כזה של חוסר אהבה.

הקטנה מסכנה, חלשה, לא מתמודדת לבד. את כותבת בשאלתך “היא צועקת הרבה”. כלומר, היא לא מצליחה עדיין להסתדר לבד. אין לה עדיין את הכוח להאמין בעצמה שהיא יכולה להסתדר.

לא אומר לה לא להתייחס. לדעתי, בוודאי שהורים צריכים להתייחס, ולשים לב מה קורה לילדים. אבל, אין להתערב התערבות שיפוטית. לא להחליט שאם הקטנה צורחת, סימן שהגדולה אשמה. זוהי התערבות שיפוטית. אלא, אם הקטנה צורחת יש להתייחס נקודתית לכאב שלה. “איפה כואב לך? ביד?”. ואז לתת לה נשיקה. וזהו.

אין לך לשחק את התפקיד של בלש ושוטר, לברר מה היה ולבדוק מי אשם ומי “התחיל”. אין להורה אפשרות לחפש אשמים, וניסיון לעשות כן נועד לכישלון. כל ילד שונה בהגדרה מאחיו. יכול להיות שהקטנה אמרה מילה אחת, ובזה הציתה את הפתיל הקצר של אחותה הגדולה – שמיד משתמשת בידיים. לכן לא כדאי ואין אפשרות להאשים, אלא להתייחס לתלונה בצורה עניינית.

חשבי על המעלות בהתייחסות כזאת. הגדולה לא מקבלת ממך יחס כועס כפי שציפתה. אולי היא אפילו תקבל יחס אוהב – חיבוק, הצעה למשחק, כוס שתייה. בכך כל החשיבה שלה על עצמה מתהפכת. אם אני מרביצה, ואמא שלי עדיין אוהבת אותי, כנראה שאני באמת אהובה. הכלל הוא שילד אהוב גם אוהב את עצמו. ומי שאוהב את עצמו מקרין שמחה, אכפתיות ואהבה.

הקטנה גם היא יוצאת נשכרת מחוסר התערבות שיפוטית. את סומכת עליה. היא יכולה להסתדר. את נותנת לה את הכוח להאמין בעצמה. יש לה דרכים להסתדר והיא תמצא אותן. לבד.

[אני רוצה לסייג את הנאמר רק בדבר אחד: כשיש שימוש בדבר מסוכן, חובה על ההורה להתערב. אם הגדולה זורקת חפצים כבדים, מוציאה סכין מהמטבח וכדומה, צריכים לקחת את החפצים ולהבהיר שאת זה לא עושים. וגם את זה ניתן לעשות בצורה שאינה שיפוטית אלא עניינית מאד – אין צורך להאשים אלא להבהיר.]

זהו תהליך. לוקח זמן לך ולבנות להבין שאת בפאזה אחרת: לא מאשימה או מחפשת אשמים, אלא סומכת עליהן ומבינה שיחסים בין אחים זה דבר מורכב, אך מאמן אותם היטב לחיים בכלל. הבית הוא המקום שממנו הן יצאו עם ההבנה כיצד להתייחס למי שחושב אחרת מהן, למי שמתנגד אליהן, ולמי שמשתלט עליהן.

אני מאחלת לך שמחה רבה בדרך הזאת של צמיחה, שלך ושל ילדייך.

תמר פ.

tamarparent@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חלוקת התפקידים בזוגיות לא נראית לי הוגנת
ראשית תודה על אתר שעונה בדיוק על מה שצריך הציבור החרדי ופותר הרבה ספקות פנימיים . ומכאן לשאלתי: חשוב לי להדגיש שאני מסתכלת על העולם בעיניים של צדק ושויון ולכן יש לי שאלה שלא ברורה לי . לפני דור או שניים היה ידוע שהתפקיד של האישה זה לבצע את צרכי...
אני ראויה להיות אמא אם אין לי כוח לילדים שלי?
אני נשואה ואמא ל4 ילדים בגילאי,2 8,6,4 . הנישואים שלנו ב”ה טובים אנחנו מאוד אוהבים אחד את השניה והזוגיות שלנו טובה . אני הולכת לכתוב דברים קשים אז סליחה מראש. אני מרגישה לפעמים שאני מצטערת שהבאתי 4 ולא הסתפקתי ב2 לדוגמא . אני מרגישה שהם מעמסה מעליי ואני עוברת גם...
אני לא מרגישה שאני רוצה להתחתן... יש לי בעיה?
אני בחורה דתיה חזקה, כך שבציבור שלנו כבר יחסית מקובל שבנות יתחתנו בגיל הזה(לצורך העניין כבר יותר מחצי מהכיתה שלי התחתנה…). הבעיה היא שתמיד הרגשתי שונה מאותן הבנות… כאשר כולן היו קושרות מטפחות, מקוות ומייחלות להקים משפחה זוגיות כבר מגיל קטן, אני לא הרגשתי את זה, הרגשתי שאני קטנה מידי,...
עד מתי לגור אצל ההורים?
היי, אני בת 26 רווקה וגרה עדיין אצל ההורים. לאחרונה קשה לי שאמא שלי מביעה יותר מידי את דעתה על החיים שלי, שמכתיבה לי מטלות לי מה שנוח לה ולא תמיד מעניין אותה אם קשה/פחות נוח לי עכשיו. אני מודעת לזה שהיא אמא שלי או שזה הבית שלה ואני אמורה...
למה אין לי בחירה על עצמי כאישה?
שאלה חשובה לי: ילדתי לפני חצי שנה, הרב שלנו התיר לי רק שנה למנוע. האמת שמאד קשה לי ,המעבר, להיות לאמא , להיות רק סביב התינוק , בלי זמן לטפל בבית לבשל , לעבוד בעסק , כאחת שלפני עשתה, ופעלה , והרוויחה ,בבת אחת להיות בבית ,( כן , גם...
הערכה עצמית נמוכה מסביבה קרובה
אשמח לשתף ויותר מאשמח לתשובה שתיתן לי מעט מנוחה כי אני משקיעה הרבה במציאת פתרון להבין ולעזור לעצמי. מאז שאני ילדה הייתה לי הערכה לא חיובית לגבי עצמי הנובעת מטעויות שעשיתי בילדותי (לא דרמתי) וכתוצאה מאלו הסביבה הקרובה (המשפחה) גרמה לי לחשוב שאולי אני לא הכי.. לא הכי חכמה, לא...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן