דלג לתוכן
הבן שלי חזר אתמול ממירון.
ב”ה אחרי שעות של דאגה ולחץ הוא יצא בריא ושלם.
אבל ישר הלך לחדר לישון. אמר שהוא גמור.
שמעתי שטראומה לא רואים תמיד.
הוא לא בוכה או משהו. פוזה של גבר צעיר, אבל אני בטוחה שהוא חווה חוויה קשה מאוד.
אני ובעלי לא יודעים איך לדבר איתו בעניין. זה לא שביומיום יש לנו איזה שיחות נפש. מתבגר כזה. אבל רוצים לתת לו מה שצריך שלא יהיה לארוע הזה השלכות קשות עליו.
מה אתה ממליצים לנו לעשות?
איך תוכלו לעזור למי שהיה שם וחווה את האסון במירוןשלום לך אמא יקרה ודואגת.
קודם כל אשאל אודותיך, איך את מרגישה אחרי לילה מורט עצבים, את יודעת שהבן שלך שם ואין לך דרך להשיג אותו? בוודאי שמחתם, את ובעלך, לראות אותו נכנס הביתה “בריא ושלם” …. נראה שיש לכם מודעות כי חלק מהבריאות זו הבריאות הנפשית, הרווחה הנפשית. אתם דואגים מההשלכות של האירוע על חיוו של בנכם. אתם מודעים לכך שגם אם הוא מתפקד חיצונית בסדר, זה לא אומר שהוא לא מפנים ומדחיק את הזוועה.
חשוב שתדעו כי לא כל אירוע קשה משפיע באופן טראומטי על כל אדם באופן זהה. יכולים להיות שני בני אדם באותו אירוע ועל כל אחד זה ישפיע אחרת.כמו כן, הקב”ה ברא לנו מנגנון של ריפוי טבעי כלומר, ב- 75% מהאירועים האדם מגיע לריפוי טבעי. כמו בגוף גם בנפש זה תלוי במידת החוסן הנפשי, איך האדם הגיע לאירוע? אם אין הצטברות אירועים קודמת…
לצד זה שהאירוע שקורה עכשיו והאדם חוזר לתפקוד רגיל, עם הזמן, אם הוא יעבור אירועים קשים נוספים הוא עלול להגיב באופן מצטבר גם לאירוע הנוכחי. אירוע טראומטי יכול להשפיע על הגוף, על המחשבות, תפיסות ועוד רבדים בגוף\נפש. גם מי שמגיב בסימפטומים של חרדה וכו’, אם עברו 7 שבועות מאז האירוע ועדיין מגיב כאילו זה קרה עכשיו, זה מצביע על פוסט טראומה.
עד כאן קצת מידע תאורטי.
לגבי בנכם, לתת תוקף למה שעבר עליו, מאד חשוב שתהיו קשובים ומכבדים. מצד אחד, לתת לו מקום פתוח ומאפשר לדבר, לשתף, לשתוק, לתת תוקף לכך שעבר עליו משהו, להיזהר מאד מלכפות או להשתיל עליו את הטראומה.מצד שני לעודד חזרה לשגרה שאינה קשה מידי. כמו לעודד להגיע לאירוע משפחתי למשל, ואולי לוותר על ביצוע קניות למשל, אפשר גם לומר לו שהיום אנחנו מכירים בנפגעי חרדה כנפגעים לכל דבר, יש לזה מקום ולא חייב להיות “גבר”.
אם הוא מרוחק מכם ויש לו איש צוות קרוב, חבר קרוב, כדאי לעודד אותו לדבר איתם, או לחילופין לשתף אותם לפנות אליו, להתעניין.
שימו לב, כשמספר את הסיפורים ליד אחים וכו’ שלא יהיו נפגעי משנה…. איך לתווך להם.
הכי חשוב שתשמרו על הוויסות שלכם כדי שתהיו מסוגלים להקשיב. זה בסדר גם להחליף ביניכם את התפקיד אם יהיה קשה מידי.
אם הוא ידבר וישתף יש להניח שיוקל לו ובע”ה ויחזור לעצמו ואם הוא יהיה בסבל, גם תדעו מזה.
אם הוא לא ידבר, וידחיק, שימו לב אחרי זמן לשינויים התנהגותיים\סומטיים. אם יופיעו, כדאי שתפנו לעזרה מקצועית.
חשוב שתדעו כי נפתחו עכשיו מוקדים לייעוץ בעקבות האסון, מציעה שתעזרו גם בהם.
מתפללת בשבילכם כי תהיו האנשים הנכונים בזמן הנכון והוא יפתח חוסן מהאירוע להמשך חיוו בע”ה
איתכם
אסתי
—————————————————-
נספח
להלן רשימה קצרה של שמונה רעיונות יסודיים להתמודדות עם אסון שעשויים לעזור לך אם אתה מרגיש מושפע מהאירוע הזה – בנוסף להתפלל לרווחת הפצועים ולראות אם יש עזרה מעשית אחרת שאתה יכול לספק .
1. זה נורמלי להרגיש טראומה או מושפעים רגשית ופסיכולוגית מסוג אירועים מסוג זה. אנשים מגיבים בכל מיני דרכים לאירועים טראומטיים. יתכן שתתקשה לישון, תרגיש עצוב, יש לך מחשבות פולשניות, חוסר תיאבון או תסמינים אחרים של טראומה במקום אסון מירון.
מומחים מרגיעים שזה נורמלי למדי ואף צפוי שיהיו להם תסמינים כמו אלה מיד לאחר אירוע כזה. הוא תואר כ”תגובה רגילה לנסיבות חריגות “. כך מגיב גופנו ומוחנו לטרגדיות כה בלתי נתפסות. אל תיבהל או תהיה מודאג יתר על המידה אם זה קורה לך.
אתה לא לבד שיש לך רגשות כאלה
.
2. מותר לך להרגיש עצוב או המום מהאירוע הזה גם אם לא איבדת מישהו באופן אישי באירוע זה. כמה אירועי טראומה מתרחשים בקנה מידה כה גדול, עד שאנחנו, כעם היהודי, מרגישים קשורים רגשית למה שקרה ללא קשר למעורבות אישית ישירה כלשהי.
לא היית צריך לנסוע למירון השנה כדי להרגיש עצוב או להיות מושפע מהאירוע הזה. אינך צריך להרגיש טיפש או אשם בכך שאתה מרגיש משהו בנוגע לאירוע זה. אינך צריך להרגיש אשם שאתה מרגיש אדיש או ריק אם זה מה שאתה מרגיש. מותר לך להרגיש בדיוק כמו שאתה עושה כרגע, וזה מקובל.
אתה לא לבד שיש לך רגשות כאלה.
3. אנשים מסוימים עשויים לחוש אשמה שלא נגרם להם נזק באסון זה בעוד שאחרים נפצעו או נהרגו. מחשבות כמו “למה שרדתי בזמן שלא?” יכול לעלות במוחנו ולהרגיש מאתגר.
מחשבות מסוג זה מתרחשות בדרך כלל לאחר שנמלטים מאירועים כאלה ללא נזק ותופעה זו ידועה.
אם זה קורה לך, אתה לא לבד שיש לך מחשבות כאלה.
4. אחרי אירועים כאלה מקובל לשאול את עצמו או אנשים אחרים שאלות כמו “למה זה קרה?” או “מדוע בל”ג בעומר, ביום שמחה ובמקום קדוש כזה?”
זה בסדר שיש שאלות כאלה. אולי תמצא תשובות להן או לא. למעשה, יתכן שאינך אפילו מחפש תשובה אלא דרך להביע זעזוע והפתעה על ידי דיבור על אירוע זה בצורה של שאלה. זה נפוץ ובסדר.
אם אתה מרגיש שאתה מביא שאלות כמו אלה ומרגיש המום, אתה לא לבד.
5. אם אתה מרגיש רגשות מאתגרים או מגיב בצורה כלשהי לאירוע הטרגי, אתה יכול לחשוב על כמה דרכים מעשיות להתמודד
אני מזמין אותך להשהות ולחשוב על דרך התמודדות סבירה בטוחה שעשויה לעזור לך. האם אתה יכול לחשוב על משהו שיגרום לך להרגיש רגועה יותר, טובה יותר או נינוחה?
להלן מספר שיטות התמודדות שנבדקו בזמן שעשויות להועיל לך. אל תהסס לנסות אותם לפי הצורך-
-תקשר לחבר מהימן ושתף אותו בכל מה שאתה מרגיש שאתה רוצה.
קבל חיבוק.
מקשיבים לך.
פנה לאנשים שאתה מרגיש שיכולים לשמוע את הרגשות או את הסיפור שלך.
-צא לטייל ברחבי הבלוק או השכונה לבד או עם חבר.
-האזין למוזיקה מרגיעה.
-צמצם את חשיפתך לסיקור התקשורתי של האסון.
-דבר עם איש מקצוע.
-הימנע משימוש באלכוהול וסמים כשיטת התמודדות עם מחשבות או רגשות מאתגרים. יש לכך הרבה סיבות.
ישנן דרכים רבות להתמודד עם טראומה. גלה את הדרכים שעוזרות לך להרגיש יותר בנוח. ראה מה אתה יכול המציא. אם תרצה, התייעץ עם חבר מהימן או איש מקצוע כיצד לעשות זאת.
6. דאג לעצמך. לאירועים מסוג זה יש השפעה רבה על גופנו ונפשנו. הם יכולים להיות מוחצים, מעייפים, מדכאים או מבלבלים. דאגו לאכול, לשתות, לנוח ולקחת את זה בקלות לפי הצורך. לפעמים אנחנו צריכים להאט ולדאוג לעצמנו, וזה בסדר.
7. מחשבות ורגשות קשים מאסונות מסוג זה מתחילים לרוב להתפוגג לאחר מספר ימים מרגע האירוע. עבור אחרים, תסמינים אלה עשויים להימשך מספר שבועות ואז להיעלם. עבור קבוצה קטנה יותר של אנשים, תסמינים אלה עשויים להימשך חודש ואף יותר. הנכם מוזמנים להתייעץ עם איש מקצוע בכל עת לקבלת סיוע.
אם אתה מוצא את עצמך מתקשה לאתגר לאחר 3 ימים מהאירוע, מומחים ממליצים לך ליצור קשר עם איש מקצוע מהימן כדי לקבל סיוע.
אם אתה מוצא את עצמך סובל ממחשבות על התאבדות, עליך לפנות מיד לסיוע.
במהלך הימים הקרובים, אני מקווה שנראה שלל שירותים זמינים למבקשים ייעוץ ותמיכה רגשית לאור האירועים הטרגיים הללו.
הנה שני משאבים זמינים כרגע-
“ערן” מפעיל מוקד תמיכה רגשית אליו ניתן לחייג 1201. חייג למספר ללא כוכב לפניו או לאחריו.
לאנשים המבקשים עזרה במיוחד מרופאים הרגישים לאנשים דתיים, ארגון “בית חם” מריץ מוקד מיוחד אליו ניתן להגיע באמצעות חיוג * 9518.
8. אם אתה מכיר מישהו שנראה בטראומה מהאסון, שקול לגשת לאותו אדם ולשאול אם הוא רוצה לדבר. אם הם מביעים עניין, נסו לתת להם אפשרות לשתף אתכם בכל מה שהם רוצים. הקשיבו להם ללא שיפוטיות ובאמפתיה. אל תבקש מהם לספר לך את סיפורם אם הם לא מציעים.
שאל ישירות אם יש משהו שהם רוצים ממך בשלב זה.
אם בקשתם סבירה, בדוק אם תוכל לעזור להם בכך.
עודד אותם ליצור קשר עם איש מקצוע אם אתה או הם חושדים שזה הכרחי.
אם אתם משוחחים יחד והם מביעים עניין ללמוד דרכים להתמודד עם לחץ טראומטי, בדקו אם שניכם יכולים לבוא בכמה טכניקות התמודדות שהאנשים דברים יעזרו להם. ודא שהאדם יקבל את התמיכה הדרושה לו.
*נכתב על ידי אבי טננבאום הוא מומחה לבריאות התנהגותית מאסון ועזרה ראשונה פסיכולוגית
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
תגובה אחת
יש בעיה בשפיטה האנושית שמה שיודעת טוב ורע כאב ומכאוב יש מצב שלאדם יש הגנה (זכויות) ובמקרה של אירוע כל שהוא הוא ניצל וזה נראה לנו בתור נס או פלא באייך וכו” ויש להרחיב ויש מצב שאין לנו מגן והאדם עצמו מפיל את עצמו בעצמו וגם כאן יש להרחיב אל לנו להרהר בנעלם מאתנו ובזה נוריד את האשם מאתנו או את הדרוש תיקון לא רבי שמעון ולא הקד”ב הביא עלינו את הצרה אי אפשר למתלה שמותר להעמיס עליו 5 קג” 50 קג” לסיום היה הדבר בעבר הרחוק שהיו עומדים בירושלים צפופים ומשתחום מרוחים זה לא היה נס מה שהיה שם אחדות ואהבה מה שחסר לנו היום