שלום לך יקרה,

את מתארת סבל לא פשוט ושילוב של בעיות בריאות וכאבים פיזיים עם כאב נפשי, חרדות שהיו ודיכאון.

אכן הכאב מקשה על החיים, מחלת הפיברומיאלגיה אינה פשוטה והיא עלולה להסב סבל רב. את רק בת 22 ומתארת מסכת ייסורים לא קלה ולא אופיינית לגילך, ומין מצב כזה בו למרות כל מיני פתרונות קופצות בעיות חדשות. זוהי התמודדות לא פשוטה ואני מאמינה שמי שמוליכים אותו במסלול לא פשוט, כנראה הוא מיטיב לכת ויש לו שליחות ותפקיד גדולים אבל דרוש חישוב ותכנון של המסלול כדי לצלוח את המסע האתגרי… מהמקום בו אני כותבת קבלי את תפילותי והשתתפותי הכנה בכאב ובסבל שלך.

אין לי הבנה רפואית וידע נרחב על מחלת הפיברומיאלגיה, אבל ככל שידוע לי בחלק מהמקרים דיכאון וחרדות הם אופייניים למחלה- אני לא יודעת מה גורם למה- האם הסבל שבמחלה מביא לדיכאון, או שכאב וקושי נפשי יכולים לגרום למחלה (שמעתי איזו הנחה, מכלילה ולא מבוססת, שהפיברומיאלגיה מגיעה כשיש קושי נפשי כדי לאפשר לאדם לכאוב פיזית, דבר שמסיח את הדעת מהכאב הנפשי, כלומר: זו דרך של הנפש להגן על עצמה.), אבל אני כותבת את זה כי את מתארת את הדיכאון כקושי נוסף, ואני מבינה שיתכן שהדיכאון הוא חלק מהעניין.

באופן מעורר הערכה את מנסה להבין מה את יכולה ללמוד מהמצב ולא מצליחה ואם אכן מדובר בקוקטייל לא נעים שכולל סבל פיזי רב וגם כאב נפשי (ועוד כמה בעיות בריאות שאת מתמודדת איתן בנוסף!) מובן מאד שאת לא מצליחה… עושה רושם שכל הכאבים יחד הם מכבידים מכדי שתהיי פנויה לחשוב באופן מושכל מחשבות של משמעות, טעם וריפוי. כתוב במשלי (י"ח, י"ד) "רוח איש יכלכל מחלהו"- כשאדם בסבל פיזי, הרוח שלו והנפש שלו עוזרים לו לשאת את המחלה, אבל אם גם הנפש סובלת זה עלול להיות קצת יותר מדי קשה כדי לשאת את זה לבד.

אנסה להציע כמה הצעות פרקטיות ופשוטות. הן נראות לי קריטיות כדי שתוכלי לחיות חיים של איכות וטעם. יתכן מאד שחלק מהן עשית בעבר או בהווה, ועדיין אני חושבת שלרפואה יש היום הרבה מה להציע כדי להקטין סבל ולפעמים צריך רק להגיע לכתובת הנכונה.

פעם כשהתמודדתי עם בעיית בריאות ומורכבת שיתפתי אדם יקר שהערכתי מאד, ודיברתי אתו על הסבל שלי כעובדה מוגמרת, הוא גער בי ואמר לי שהקב"ה "בורא רפואות" וחלק מחובת ההשתדלות שלי זה ללכת לעוד חוות דעת ולעשות כל מה שאפשר להקל מעלי את הסבל.

היום אני מבינה שהסבל קצת שירת אותי באותה תקופה כדי לברוח מכאבי לב אחרים ולקבל יחס חומל מהסביבה ולכן לא כ"כ מיהרתי לעזור לעצמי.

אני לא חושבת שזה מה שקורה לך, אני כן משתפת גם כדי שתשאלי את עצמך האם מיצית את אפשרויות הריפוי וההקלה על סבל הקיימות. האם הייתי אצל רופאים הנחשבים המומחים לתחום? האם ניסית דרכים נוספות?

אני גם כותבת את זה כדי שתביני שלפעמים יש רווחים משניים להישאר בתוך המצב הקשה ובלי להיות מודעים לזה זה קצת יכול להשאיר אותנו שם. כותבת ממש בזהירות ובספק. אם אינך מתחברת לדברים, אז ממש תקחי אותם בערבון מוגבל.

אני רק מציעה. וגם אם זיהית איזה קול אצלך שנתרם מהסבל, אני בטוחה שחלק מאד משמעותי בך רוצה הפוך- את ההקלה והרווחה. כתבת בסוף דבריך שלפעמים יש לך מחשבות קשות על החיים. אני כל כך מבינה אותך ולא קל לשאת מחשבות כאלה,

אבל דווקא בהן אני שומעת קול משמעותי מאד שמספר על תשוקת חיים חזקה (עצם הפניה כולה מעידה על כך!) ורצון שהסבל יפסק מה שיותר מהם ותוכלי לתת מקום לכל הרצונות והחלומות שיש לך שכרגע מרוב כאב נפשי ופיזי אין להם מימוש ומנוח…

מהמקום הזה אני ממליצה על בדיקה חוזרת של האפשרויות הקיימות להקל מעליך מבחינה רפואית ופיזית את הסבל. לפנות לרופאים מומחים בתחום לבדוק האם יש להם מה להציע לך.

ההצעה השניה היא דומה, אך במובן הנפשי. סיפרת על דיכאון וחרדות. בעיצומן של חוויות כאלה לא קל בכלל להחזיק גם את כל המכאובים הפיזיים שהם מנת חלקך.

אמנם מחלת הפיברומיאלגיה, נחשבת מחלה שבחלק מהרמות שלה, לסובלים ממנה לא קל להקל על הכאב, או שההקלה היא רק חלקית. אבל לדיכאון ולחרדות ששיתפת שאת סובלת מהם קיימות דרכים יותר מוכחות ומקובלות להקל, ונראה לי שהשקעה שלך בעצמך במובן הזה יכולה ממש לעזור לך להרגיש טוב יותר. ההמלצות המקובלות הן טיפול רגשי מקצועי, ועזרה תרופתית-במידה ואיש מקצוע ממליץ על כך. שילוב בין השניים יכול להביא להקלה משמעותית שבכוחה לעזור לך לשאת את כל הקשיים הבריאותיים- פיזיים איתם את מתמודדת.

אמנם יכול להיות שחשבת על זה בעבר, יכול להיות שניסית בעבר, אבל אני משערת שאת מוכנה לזה יותר היום מבחינת הבשלות האישית שלך, ונשמע שגם רמת הסבל שלך עלתה והפכה את הצורך לזה קצת יותר נואש.

עוד המלצה קטנה בעניין כל הפתרונות שאת מנסה אותם והם לא עובדים, או שאת מנסה וצצה בעיה חדשה (האוכל הבריא והלסת וכו') את מתמודדת בגבורה עם הרבה קשים שונים ומגוונים. כשנקודת המבט שלך מתבוננת על כל התמונה השלימה כשאת בתוך הקושי הכל ענק ומסובך ובלתי אפשרי. לפעמים כשיש מסע ארוך לעבור, ותחושה של חולשה וחוסר אונים מול כל הדרך והמניעות שאנחנו רואים בה, לפעמים עד כדי יאוש. אחת האסטרטגיות שאני מצאתי שעוזרות להתמודד היא לשנות את נקודת המבט לנקודת מבט צרה וממוקדת יותר. מה הצעד הבא שלי? מה הדבר הטוב הבא שאני יכולה לעשות לעצמי? לדרך ארוכה ורצופה קשיים לא קל לגייס כח, אבל צעד אחד קטן כן נראה אפשרי יותר. תחשבי על עצמך כהולכת בתוך ערפל סמיך. קשה לראות את המסלול באופו ברור אבל האחריות והבחירה שלך אפשריות ביחס לצעד הבא, והצעד הבא, נראה לעין גם אם הוא קטן, אחריו נחשוב ויהיה לנו ברור יותר כבר מה עושים… צריך פשוט לצעוד. אל תוך הערפל "אשר שם האלוקים" הוא בטוח מביט בך ויודע מה את עוברת וכמה קשה לך ובעז"ה הוא ישלח לך מזור ואור בתוך המציאות הכואבת שאת נמצאת בה עכשיו.

מאחלת לך הרבה בריאות, הרבה כח ומשמעות

אם את זקוקה להמלצות על אנשי מקצוע (בתחום בריאות הנפש, בתחןם הרפואי אני פחות מונחת) את מוזמנת לפנות בשמחה.

איתך-

חנה