דלג לתוכן
בראיון למקור ראשון (וכן בעוד מקומות) פרסמו כמה מבכירי חסידי הרב ברלנד כי מה שהוא נוהג לנשק נשים זה ללא שמץ תאוה ורק לצורך עידוד או השפעת שפע מהצדיק ולכן זה מותר
ואני מאד מאד תמה ולא מבין: האם אכן מותר ונכון הדבר?
וא”כ למה לחיצת יד תמימה לא תותר או נשיקת נימוסים וכדומה, מה ההבדל?
ואם זה אסור אז איך אפשר להסביר שצדיק כה מפורסם שהיה (לפי הסיפורים של חסידיו) חבורתא של הסטייפלער ולומד יומם ולילה נוהג כך?
והאם מותר לערער עליו?
איך צריך להתייחס לכל זה בשיקול דעת הנכון?
תודה רבה
תשובה:
תודה רבה על השאלה, שמגיעה בזמן של בלבול ותהייה מרובים, הן בפרשיה הזו והן באחרות הדומים לה.
אומר בקצרה: הגבולות שלנו כאנשים המחויבים לתורה הם גבולות ההלכה. יחד עם ההלכה, עלינו להפעיל שיקול דעת ולהשתמש בשכל הישר. כאשר אחד מהם משתבשים – גבולות ההלכה, או השכל הישר, התוצאות עשויות להיות קשות. כאשר שניהם משתבשים, אז זה באמת אסון.
מי שטוען שמותר לאדם מישראל לנשק נשים, וכך לעשות עוד מעשים בעלי אופי מיני מובהק, בטענה שהוא אינו מרגיש תשוקה מינית וכביכול “חסין” מנפילה, מטעים ללא ספק לאפיון האחרון.
ראשית כל, ההלכה אינה מבחינה בין אדם לאדם. “אין אפוטרופוס לעריות”. מעשה בעל אופי מיני הוא מעשה בעל אופי מיני. קרבה לעריות, נישוק ויותר מנישוק, אסורים על כל אדם.
שנית כל, היכן השכל הישר? היכן שיקול הדעת הבסיסי המזהיר אותנו באלף נורות אדומות מפני דפוס התנהגות הכה מוכר של ניצול מיני על-בסיס כוח ומרות? את הדפוס הזה אנו מכירים היטב רבים שסטו: מורים, מרצים, אנשי צבא, מעסיקים, פוליטיקאים, וכך הלאה. ולצערי, כן – גם רבנים. והנה עוד מקרה (נניח – אני לא בסוד העניין ולא ערכתי בדיקה מעמיקה) המתאים לעובדות. מה שהולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, זה כנראה ברווז.
ובאשר לנפילתם של אנשים גדולים – לצערי הרב, זו לא הפעם הראשונה. אכן, גם אנשים גדולים, הן אלו שבאמת גדולים והן אלו שהיו נראים למראית העין כגדולים, יכולים ליפול. אין חסינות. “אל תאמן בעצמך עד יום מותך” (אבות ב, ד), אמר הלל הזמן. הוא ידע היטב מה שהוא אומר. כן, גם רבנים, גם רבנים מפורסים, וגם רבנים גדולים – הם עדיין בני אדם. וכבני אדם, “לפתח חטאת רובץ”.
ההתייחסות שלנו עשויה להיות כפולה. מחד, להיזהר. כבדהו, בוודאי, אבל גם חשדהו. רב לא אמור לשלוט על צאן מרעיתו. הוא אמור להנחות, אך לא להשתלט; ללמד, אך לא לפרוץ את הגבולות. כאשר היחס עם הרב הופך ממשפיע ומקבל לשולט ונשלט, נדע מיד שיש לקחת צעד אחורה, להיזהר מפני באות. ומאידך, ללמוד לעצמנו: כל אדם יכול למעוד, כל בן אנוש יכול ליפול. “אל תאמן בעצמך עד יום מותך”.
איחולי הצלחה בכל, שנה טובה ומתוקה.
יהושע
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
4 תגובות
כבוד הרב יהושע שליט”א
עיין בכתבי מהרח”ו בספר שער הגלגולים בסופו איך שא’ המקובלים הוציאו דיבוק מאשה ואח”כ היה שם איזה נישוק ביניהם על היד. איך מסבירים את זה. נא להגיב על זה.
אלי שלום רב. נדמה שנשיקה על היד נתפסת (בתרבויות מסוימות) כעניין של כבוד ושל נימוס, ובוודאי לא כביטוי למשיכה מינית. אמנם נחלקו הפוסקים בנוגע לנגיעה שאין בה חיבה (הבית יוסף החמיר בזה מאד, ואילו הש”ך ורוב הפוסקים מקלים), אך כאן כנראה שהיה מנהג שתלמידים וכדו’ מנשקים את ידי רבם, וגם האישה בסיפור (אני לא מכיר את המקור) עשתה כן. אין בכך אפוא “נפילה”, וזה לא נכנס לגדרי השאלה, המתייחסת למעשים קשים.
בדיוק לאחרונה ציינתי בזה כמה דברים בקצרה, וארשום מהם כאן.
הנה מצאנו חומרות יתירות שנהגו חז”ל בעניני עריות, עיין בגמרא קידושין (פ”א ב’, וברש”י שם) שאביי היה מסלק הבהמות מהשדה כשהיה הולך להתייחד שם, ובטור (אה”ע סימן כד) הביא שהמחמיר שלא להתייחד עם הבהמה ולא עם אביו, הרי זה משובח. ובספר יפה ללב (ח”ד סימן כד אות ד) כתב שחכמים היו נזהרים אפילו מלהסתכל על בחורים דלא ליתי לידי הרהור, ואפילו על תלמידיהם.
מאידך, בגמרא שבת (י”ג א’) איתא דעולא הוה מנשק להו לאחוותיה אבי חדייהו או אבי ידייהו, וכתבו שם התוספות (ד”ה ופליגא) דהיה יודע בעצמו שלא יבא לידי הרהור שצדיק גמור היה, וציינו לגמרא כתובות (י”ז א’) דרב אב”א היה מרכיב לכלה אכתפיה ומרקד, עיי”ש וע”ע בגמרא ברכות (כ’ ב’) במעשה דרב גידל.
והריטב”א (קידושין פ”א א’ ד”ה הכל) הובא בפת”ש (אה”ע סימן כא ס”ק ג’) כתב, הכל לפי דעת ויראת שמים, וכן הלכתא דהכל כפי מה שאדם מכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו ואין מעלה טינא בלבו כלל מותר לו להסתכל ולדבר עם הערוה ולשאול בשלום אשאת איש, והיינו ההיא דר’ יוחנן יתיב אשערי טבילה ור’ אמי דנפקי ליה אמהתא דבי קיסר וכמה רבנן דמשתעו בהדי מטרוניתא ורב אדא בר אהבה דנקט כלה אכתפיה ורקיד בה ולא חייש להרהורא מטעמא דאמרן. אלא שאין ראוי להקל בזה אלא לחסיד גדול.
מאידך בספר החינוך (מצוה קפח) כתב, מכל מה שהזהירו זכרונם לברכה אין אדם רשאי לזוז ממוסרם הטוב, ואע”פ שהוא מוצא עצמו חשוך התאוה קצת, לא יאמר כיון שאני מוצא עצמי כן מה איכפת לי אם אסתכל בנשים כי יודע אני בעצמי שלא יתעורר יצרי בכך, שהרבה אמרו כן ונכשלו. ועל זה רמזו זכרונם לברכה באומרם כי היצר בתחילה חלש מאוד והולך ומתחזק על האדם הרבה.
ואתה בני הזהר על זה מאוד ואל יבטיחך יצרך, ואם אלף ערבים יתן לך. וזה שאתה מוצא קצת מעשים בגמרא מראים סותרים דברי אלה, כלומר שאפילו במה שאסרו זכרונם לברכה בנשים לא היו קצת מהן חוששין, אין זה סתירה כלל לדברי, דבמקום מצוה הוא דוקא שהיו מקילין קצת. כמו שמצינו ברבי יוחנן דהוה יתיב אשערי טבילה כדי שיסתכלו בו הנשים ויולידו בנים נאים כמותו, והוא לא היה מסתכל בהן חלילה, ורבי דהוה נקיט כלתה אכתפיה, למצוה הוא שהיה עושה כן כדי לשמחה, וקצת ענינים כיוצא באלו. ועוד שהם זכרונם לברכה היו כמלאכים, שלא היה עסקם אפילו שעה קלה כי אם בתורה ובמצוות, והיתה מפורסמת כוונתם לכל העולם כשמש, ולא היו מרגישים הרגש רע בשום דבר מרוב דבקותם בתורה ובמצוות. אבל אנחנו עכשיו אין לנו לפרוץ אפילו גדר קטן בענינים אלו כלל, אלא לשמור כל ההרחקים שהודיעונו זכרונם לברכה בפרט, ובמה שלא הזכירו הם יש על כל אחד ואחד לעשות כפי מה שימצא את גופו מוכן, שאם הוא מוצא עצמו שצריך גדר אף על המותר יגדור עצמו, כמו שמצינו אחד מן החכמים שאמר הזהרו בי מפני בתי, ואף על פי שמותר לאדם להתייחד עם בתו כמו שנכתוב בעזרת השם, לפי שענין זה קשה מאד ויצר הרע חזק בו, על כן צריך כל אדם להרבות בשמירה.
וסיים שם החינוך: ואם יחשוב האיש בפגעו באשה נאה כי גיהנם פתוח בין ריסי עיניה, ובאש תמיד תוקד כל הקרב אליה, ויחזיר כל מחשבותיו אל הדברים האלה, לא תהיה לו לפוקה. ואמרו זכרונם לברכה [ברכות ה’ ע”א] שאם אין כח בידו להמית היצר ולהרחיק מחשבתו ממנה, שיקרא קריאת שמע או יעסוק בתורה, והודיעונו שעכ”פ ימות בכך, כמו שאמרו זכרונם לברכה [קידושין ל”א ע”א] שאם אבן הוא נימוח, ואם ברזל מתפוצץ, שנאמר [ירמיהו כ”ג, כ”ט] הלא כה דברי כאש וגו’.
תודה אליהו על תוספת הדברים.
רק להעיר שבמקרה שלנו מדובר במעשים בעלי אופי מיני מובהק, שכמובן שאין כל צד היתר לבצעם בשום אופן. מה שהבאת נוגע למעשים שאין להם אופי מיני מובהק, אך יש בהם אפשרות של הרהורי עבירה והתעוררות תאווה וכדו’ (כגון דיבור עם הערווה או נגיעה שאין בה חיבה) ובזה נאמרו כמה אנקדוטות בחז”ל ודברי הפוסקים שהכל לפי מה שהוא אדם, אך כמובן לא ביחס למעשים שעומדים בתשתית השאלה.
ברכת גמ”ח טובה וכל טוב!