דלג לתוכן
אני נסער מאד מהאירועים שקרו לפני כמה שבועות של אנשים שהיו נחשבים שפויים שנטלו חיים של יקיריהם.
כל אדם בעולם ובכל לא משנה האם הוא יהודי או שהוא גוי יודע שקדושת החיים היא משהו כל כך בסיסי וטבעי שבכלל לא צריך להסביר אותו ולא צריך ללמד אדם נורמלי שאסור לרצוח.
רק אנשים קרימנליים עם תעודות שיש להם נפש מעוותת פתלוגית עד היסוד מסוגים לרצוח אדם חף מפשע. על אחת כמה וכמה כשמדובר בילד קטן שהוא חף מפשע ואין לו אפילו את היכולת לנסות ולהתגונן כנגד מי שבא לרצוח אותו.
ואם המדובר בהורה שלו שהוא זה שהביא אותו לעולם וגידל אותו במסירות ממש מהרגע שבו הוא נולד, אז זה בכלל לא נתפס בשכל של אדם נורמלי.
אולם, בתור אדם שמתקרב לחיי תורה ומצוות השאלה שמזעזעת אותי ולא נותנת לי מנוח היא כיצד ייתכן שאנשים שומרי תורה ומצוות יעשו כאלו מעשים נוראים ומחרידים?
הרי הם חיים בתחושה תמידית שיש דין ויש דיין ומנהלים את חייהם במחשבה שיש בורא בשמיים שמשגיח וצופה על כל מעשיהם.
ואם כן, כיצד דווקא הם מעיזים להרשות לעצמם לעשות כאלו מעשים מזעזים?
ויותר מזה, אני אולי יכול לנסות ולהבין שיתכן ויש אנשים שמבטן ומלידה גדלו בבית דתי ואז שמירת התורה והמצוות שלו יכולה להיות מתוך הרגל בלבד בלי שום חיבור של הלב והמחשבה למצוות שהוא מקיים.
אבל אדם שהיה חילוני והחליט לעזוב את כל אורח החיים שבו היה מורגל ולשוב בתשובה כיצד הוא עושה מעשים נוראים וזוועתיים שכאלו?
הרי החזרה בתשובה היא תהליך ארוך וממושך שמלווה על ידי רבנים, מרצים ומדריכים שמלווים את האדם שהיה חילוני בכל צעד וצעד שלו ומסייעים לו להתקרב לאט לאט, צעד אחר צעד, לחיים של שמירת תורה ומצוות.
ואם כן, כיצד אדם שמחליט לחזור בתשובה מתוך בחירה וממודעות שבאה רק אחרי הרבה הרבה לבטים פנימיים וחיבוטי נפש עד שגומלת בליבו ההחלטה הברורה לעזוב מאחוריו את כל אורח החיים החילוני שהוא היה מורגל בו ולהתחיל לחיות חיים שלמים בצורה חדשה לגמרי של שמירת תורה ומצוות, מרשה לעצמו לעשות דברים ברבריים שכאלו?
אולי הוא פשוט עבר שטיפת מח שגרמה לו להיות פנאטי ולא נורמלי?
אולי פשוט הלחיצו אותו עם כל מיני סיפורים שגרמו לכך שדעתו תשתבש עליו?
אני לא מוכן לקבל את הטיעון שמדובר באנשים לא שפויים שעשו את המעשים האלו באי שפיות הדעת.
הם היו נשואים לאנשים נורמליים ונורמטיביים, היו בעלי משפחות והיו להם ילדים רגילים כמו לכל אדם אחר.
כמו כן, לימדו אותי שאפילו אם אבא בא לגנוב בבית של הבן שלו באמצע הליילה ופורץ לבייתו עם מכשירי פריצה, עדיין, אסור לבן שלו להרוג אותו לשם הגנה עצמית.
שכן, אבא לעולם לא יהרוג את הבן שלו גם אם אותו בן יילחם על הקניין שלו בכל הכוח ולא יאפשר לאבא שלו לגנוב.
רק לגבי אנשים אחרים נאמר הכלל ולפיו “גנב בא להרוג או לההירג” ולכן להם באמת מותר להרוג אותו.
ואם כן, כיצד ייתכן שאמא שומרת תורה ומצוות ואבא שומר תורה ומצוות יהרגו בדם קר את הילדים הקטנים שלהם שאפילו לא יכולים לנסות ולהתנגד ולהגן על החיים שלהם?
שוב, אני לא מוכן לקבל את התירוץ שהם היו לא שפויים.
מהעדויות של השכנים והמשטורה עולה בבירור שמדובר כאן במעשים מתוכננים שלא נעשו בהחלטה של רגע אלא נעשו בקור רוח ומתוך מחשבה מודעת.
האם יכול להיות שאני טועה וגם אדם בלתי שפוי יכול לתכנן רצח בצורה שקולה ומתוך קור רוח?
ונניח שכן ואכן תצליחו להסביר לי על ידי אנשי מקצוע שאכן כך הוא, עדיין, האם אדם שומר תורה ומצוות יכול בגלל חוסר שפיות להתנהג בצורה כל כך זוועתית?
אמרו לי שהתורה מעדנת את הבן אדם ושהיא מהפכת את המידות הרעות שבו למידות טובות וגם אם יש לאדם תכונות שליליות נוראיות הוא יכול בכוח הדרכת התורה ושמירת המצוות לנתב אותם לאפיקים חיוביים.
לדוגמא, הסבירו לי שמי שנולד בשעה ששולט בעולם מזל מאדים אז זה סימן שיש לו טבע שאוהב לראות שפיכות דמים. אולם, למרות זאת אדם כזה לא חייב להיות שכיר חרב ולעסוק ברצח של עברייניים בעולם התחתון אלא הוא יכול ללמוד שחיטה ולעסוק במצוות שחיטת בהמות שיש בה המון המון שפיכות דמים אבל בצורה כשירה.
או שהוא יכול להיות רופא מנתח מומחה ולהציל חיים בניתוחים מסובכים שמצריכים חיתוך של עורקים חשובים בגוף האדם.
ואם כן, כיצד שמירת התורה והמצוות של אותם אנשים לא גרמה להם להימנע ממעשים כל כך ברבריים, אפילו אם אכן יתברר לבסוף שהם היו אנשים לא שפויים?
אני מאד מקווה שתצליחו לתת לי מענה ברור לשאלותיי הן מבחינה מקצועית והן מבחינה תורנית.
נכון לעכשיו אני ממש מבולבל ולא יודע כיצד לסדר את המחשבות שרצות לי בראש בקשר לסתירה הברורה בין המציאות הורודה שציירו לי כל המרצים במדרשה בנוגע לנעימות החיים שיש לאנשים שהם שומרי תורה ומצוות לבין מה שקרה במציאות בפועל ועוד בסמיכות זמנים כל כך גדולה.
והלוואי שנשמע מכאן ולהבא רק בשורות טובות!
