שלום וברכה

ראשית ברצוני להתנצל על שנבצר ממני לענות לשאלתך במהירות והצורכת להמתין זמן רב, ועתה לשאלתך, מדבריך ניכר שאתה מציב לעצמך שאיפות גבוהות מאוד, וזה דבר יקר ונפלא, מטבע הדברים כאשר באים לממש שאיפות גדולות, פוגשים באתגרים גדולים בחיים, ואין פלא כלל שהנך נתקל בקשיים שציינת, ויחד עם זאת עלינו לזכור שתמיד ישנו פער בין השאיפה הגבוהה, למדרגה הרוחנית שאנו נמצאים, וזה מצריך התנהלות שמורכבת ממבט המשתף בו זמנית את השאיפה ואת מדרגתנו העכשווית, ואמחיש את העיקרון בעזרת התייחסות פרטנית לבעיות שכתבת.

נתחיל ראשית בעצם השאיפה לפעול לשם שמים נטו כדבריך, אם נתבונן בספר מסילת ישרים המציב סולם מדורג לעלייתו של האדם, נבחין שכבר בראשית דבריו בהקדמה כאשר הוא מבאר מה חובת האדם בעולמו הוא מציב את השאיפה לעשות לשם שמים, ומצד שני בפרקי הספר המתארים את שלבי העלייה אנו מוצאים את העיסוק בכוונות העשייה בשלב מתקדם מאוד במידת הטהרה, כיצד מתיישבת סתירה זו?

התשובה היא שצריך לעשות הבחנה בין שאיפה שנובעת מהשכל לבין שאיפה שאדם מרגיש אותה בחושיו, השלב הראשון בכל שאיפה מתבצע בשכל, בהכרה והבנה שכך נכון לעשות, אך עדיין כמעט ביליתי אפשרי שכבר בשלב זה יהיה האדם מחובר רגשית לשאיפה הזו וישתוקק אליה ויחוש אותה כמו שהוא משתוקק למאכל שאהוב עליו, או לפגוש מישהו שאהוב עליו, וברבות הזמן כשהאדם עושה פעולות בכוח ההכרה השכלית הוא מגיע לדרגה שהוא חש גם תשוקה רגשית, אך בינתיים כל עוד הוא לא הגיע למדרגה הגבוהה הזו, עליו לפעול מתוך כל מניע אפשרי שיגרום לו לעשות מעשים, ואפילו יהיה גשמי ככל שיהיה, ובשלב זה, במה שאנו זוכרים בשכלינו שאנו רוצים להגיע לעשיה לשם שמים אנו מתקדמים למדרגה זו ונחשב שאנו עושים לשם שמים כי זה כל מה שבידינו לעשות בשלב זה,

משמעות הדברים באופן מעשי שבכל דבר שאתה עושה עליך להתרכז רק בתוצאה של המעשים שתהיה נכונה ככל האפשר, ולא לחשוב למה אתה עושה, אלא רק לחשוב איזה דברים ימריצו אותך לפעול יותר, ומעצם העובדה שהמטרה הסופית שלך היא להגיע לעשיה רק לשם שמים זה כבר נחשב שאתה פועל לשם שמים אפילו כאשר אתה מרגיש מניעים אחרים, וכמו שאמרו חכמים מתוך שלא לשמה בא לשמה.

ולגבי הקושי לסלוח, עליך לדעת שבאמת לסלוח אינו דבר פשוט כלל, קל לסלוח למישהו שדחף אותך באוטובוס ללא כוונה, ואנשים אומרים זה לזה סליחה בראש השנה כדבר של מה בכך, אבל האמת היא שכאשר יש כעס אמיתי על עוולות שנעשות לאדם, יחידי סגולה בלבד מסוגלים לסלוח, ומסופר על אחד מגדולי המשגיחים ומגדולי בעלי המוסר בדור שעבר, שבחור ביקש ממנו סליחה על איזה עניין שפגע במשגיח, וענה לו שהוא מרגיש שאינו מסוגל כרגע לסלוח ושיבוא אליו שנית בעשרת ימי תשובה ואולי אז הוא יהיה מסוגל לסלוח, ושוב כאמור לעייל זו יכולה להיות שאיפה אבל רחוקה וגבוהה.

גם התורה אינה מחייבת את האדם לסלוח באופן אוטומטי לכל מי שפוגע בנו, להיפך נאמר הוכח תוכיח את עמיתך, ועלינו ליידע אותו שאנו כועסים עליו, ומוטל על הפוגע לבקש סליחה אמיתית, וברור שאם נעשה לנו עוול גדול, נפשנו לא תירגע באמירת סליחה פשוטה אלא רק אם נרגיש צער כנה של הפוגע, ועד אז אין לנו חובה לסלוח, ונכון שנהוג לומר בתפלה זכה שאנו מוחלים לכל אדם, אבל בוודאי הכוונה בהתאם למה שאנו מסוגלים, ושוב כמו שנאמר לעייל צריכה להיות שאיפה, אבל מתוך הכרה שאיננו נמצאים כלל בשלב הזה, ואם נסלח כעת, ברוב הפעמים זו תהיה תרמית עצמית, וגם נזק לנפש, כי אנחנו נמצאים בשלב שאנחנו זקוקים לסליחה וכאשר היא אינו באה, אנו נושאים את הפגיעה אתנו והיא מזיקה בכך שאין אנו מכבדים את עצמנו, ואין זו גאווה לכבד את עצמך, כי העדר כבוד עצמי זו שפלות הנפש שתוצאותיה שאדם מתנהל בהזנחה ויכול להגיע לכל דבר רע חלילה, בנוסף סליחה זו כשאינה מגיעה, מצמיחה רגשות נקם ושנאה, ולכן מחובת עבודתנו בשלב הראשון שכאשר מישהו פגע בנו, לעמוד על כך שיבקש את סליחתנו, כמובן ללא רצון נקם, ובאופן מכבד, ובגדרי ההלכה, אך עדיין מחובתנו שהפוגע יבקש סליחה.

לגבי מה ששאלת הרי כל מה שעביד רחמנא לטב עביד, צריך להפריד בין המבט שיודע שמה שקרה לי היה משמים, לבין ההתנהלות מול האדם הפגוע, שבוודאי אני יודע שכאשר רע לי, זה לא נקבע על ידי ההתנהגות של חברי, אלא הוא רק שליח של ד' ואם לא הוא, היה שליח אחר, אבל יחד עם זאת הוא בחר להיות זה שיפגע בי, ולכן בהתנהלות מולו אני צריך לדרוש את פגיעתי, וכך מצאנו אצל דוד המלך לגבי שמעי בן גרא שמצד אחר הוא אמר לבחוריו שיעזבוהו כי ד' אמר לו קלל, ומצד שני לפני מותו ציווה דוד על בנו שלמה להעניש את שמעי בן גרא,

לסיכום הדברים חושבני שמחובתך במקרים שנעשה לך עוול ליידע את הפוגעים ולומר להם שאתה כועס עליהם, ולזכור שבעז"ה יבוא יום ותגיע למדרגה גבוהה של גדולי האומה ותהיה מסוגל לסלוח להם, ורק מי שאתה חש ביקש ממך סליחה כנה עליך לנסות לסלוח לו ובוודאי שאפילו במקרה כזה זה לוקח זמן, ולעיתים שנים, העיקר שאתה מתקדם בזאת, אבל סליחה אמיתית "פ רוב דורשת זמן,

כאשר תתן לכעסך הפנימי את המקום הנכון, [כלומר הזכות לקבל סליחה] ממקום של דרישה מכבדת את עצמך, ממקום של פעולה מתוך החלטה ולא מחמת חוסר שליטה, ממקום שחותר לתוצאות ולא מתוך זעם חסר מטרה, אז יתכן שייקל עליך גם להרפא מכעסים פנימיים.

אני מקווה שהדברים הביאו מנוח לנפשך הסוערת ותעבור את ימי ראש השנה הבעל"ט בשמחה, ויתן ד' בלב מי שפגע בך שיתהפך להיות אוהבך ויצטער על מעשיו ויבקש את סליחתך ומתוך האיבה תבואו לידי אהבה.

בברכת שנה טובה

בנימין

[email protected]