שלום שואל יקר,

פנית בנושא חשוב שמציק לך מאוד, ואתה רוצה לדעת בכנות איך ניגשים לשלב המשמעותי הזה בחיים – לשלב של בניית בית. אתה מכיר בכובד המשקל ובחשיבות של הנושא, ואינך רוצה לגשת אליו מתוך עמדה של 'נזרום עם זה'. אתה מבין שנישואין אינם רק מעבר מדירה לדירה… זה עצמו, אגב, מראה על רמת מודעות ובגרות שאין לזלזל בה.

השאלה שלך העלתה נושא חשוב מאוד מאוד. עצם זה ששאלת כל כך הרבה, ולא קיבלת מענה מספק, ועדיין אתה מחפש תשובות ולא מוותר – מראה על רצינות ואחריות ורצון לגשת לעניין באופן נכון, מתוך הבנה שטיב הגישה המנחה אותך משליך על כל חייך ומעצב את עתידך. הסביבה שלך גם היא ראויה לשבח – אינה לוחצת עליך, אבל מאיצה בך לבחון את עצמך ולגשת לנושא מתוך בגרות ויכולת החלטה  אתה אדם חושב – לפעמים אתה מרגיש שזה אפילו מסבך אותך – אולם פירושו של  דבר שכשאתה תצא לדרך, תהיה מצויד בכלים משמעותיים שיעזרו לך להתמקד בעיקר ולבחון את הדברים בצורה שקולה ובונה.

אתה מבקש לעשות דברים נכון, והשאלה שלך מעידה על עמדה בוגרת שממרכזת את המבט וממקדת אותו פנימה. לא מה אחרים אומרים לי, אלא מה הקול הפנימי שלי מהדהד. קשה לך לזהות אותו כרגע, אבל אתה מחפש דרכים וזה כבר אומר שאתה בכיוון הנכון. כי מודעות עצמית היא מסלול הכרחי לבניית זוגיות בריאה ועמוקה.

אתה כותב, כי לא קיבלת תשובה ברורה, כי אכן הנושא רחב וקשה לתת איזו רשימת מוכנות, שאם תעשה 'וי' על מרבית הנקודות שלה תדע שאתה כבר יכול לסגור ווארט.

אולם ניתן לומר כי יש כמה פרמטרים שתוכל לבחון, כדי לראות באיזו נקודה אתה נמצא על קו הרצף, ואם אתה יכול לגשת לנישואין 'as is' או שעליך לחכות עוד עד שתרגיש שהגיע הזמן.

ובכן, אולי נבחן קודם ביחד מה הסיבות שבשלהן בחור ניגש לנישואין:

לפעמים זה משום שהוא מרגיש שהגיע הזמן לפרק חדש בחייו, לשלב מתקדם. הוא רוצה לצאת לדרך, להקים משפחה ולגדל ילדים; לפעמים השיקול ההלכתי נותן את הטון בהחלטה. לפעמים הוא חש בדידות – חבריו מתארסים בזה אחר זה והוא נשאר לבד בחדר או מאבד את החברותא… לא פעם זה לחץ חברתי – נו כבר, מה אתך? או סביבתי, מצד ההורים והמשפחה (מה יש לך, אתה מתכוון לתקוע את כל השיירה?), וכמובן, אין להתעלם מן האספקט הפיזיולוגי.

לפעמים סיבה אחת דומיננטית, לפעמים כמה מהן ביחד יוצרים את 'אפקט הפרפר'.

מה אתך? איפה אתה מוצא את עצמך? מה מאלה בעל משמעות בשבילך? זה שלב חשוב בזיהוי 'בשלות'.

עכשו ניגש לחלק השני של השאלה שלך: איך אדע אם אני בשל?

אז בוא נבדוק מה פירוש 'בשל'. מהי בשלות? עמידה על הרגליים? בגרות? יחסי אנוש? יכולת השתכרות?

בשלות, בפשטות, היא היכולת להתמודד. השאלה אינה אם הנך בשל לכל האספקטים של הנישואין, הכוללים להסתדר עם בן זוג, עם תשלומי משכנתא, עם קימה בלילה והתמודדות עם השוויגער.

בשלות היא היכולת להתמודד עם שינויים, עם אתגרים, עם קשיים, היא יכולת אינטראקציה עם הזולת, יכולת לצאת מעצמך, לראות נקודות מבט נוספות, להיות כן עם עצמך ולעבוד על המידות; לחשוב על הביחד מעבר לכל שיקול אגוצנטרי, להכפיף את האגו לשם ערכים גבוהים יותר; לצאת מהמקום של 'אני לעצמי' ולהיות במקום של לחשוב בשניים, לשים אדם אחר במרכז חייך; וזוהי גם היכולת לקבל עזרה כשצריך, להתייעץ – מתוך אחריות על החלק שלי בנישואין, לקבל ביקורת, ולעשות ויתורים (כואבים לפעמים). זהו תהליך של גדילה וצמיחה, והוא מתרחש כל הזמן, הנישואין עצמם הם גדילה מתמדת. בגיל כל כך צעיר אי אפשר לצפות לבשלות מלאה, אין פה איזה 'קו זינוק' שאתה צריך להגיע אליו או כתובת על הקיר. בשלות היא תהליך. היא קורית תוך כדי, ככל שאנחנו גדלים, אולם הטריגר לצמיחה הוא המודעות וההתבוננות פנימה, והמוכנות לעשות זאת. כמה אתה רואה את עצמך מוכן להתמודדות? כמה עדיין מצפה שהעולם יתאים את עצמו אליך? כמה גמישות נפשית יש לך? מה מידת הסבלנות שלך? בחן את עצמך לאור חוויות עבר: האם עברת משברים והתמודדת אתם בכוחות עצמך? מה היו דפוסי האישיות שבאו אז לידי ביטוי? אם התשובות לא ברורות לך – דבר עם חבר קרוב ומבין, או עם דמות שאתה סומך עליה, זה יעזור לך לבחון את המקום שלך היום ביחס לעבר, ולראות מהם משאבי הנפש העומדים לרשותך כרגע (ההדגשה היא על כרגע).

ואיך תזהה את הקול הפנימי? אתה רוצה שהוא יכוון אותך. אתה מתקשה להבחין בו, אבל הוא קיים, ואם תלמד להקשיב, תזהה אותו בתוך כל הקקופוניה של חששות וספקות.

הקול הפנימי פירושו הרצון העמוק שלך. זה שמסתתר מתחת לכל מערימי הקשיים החיצוניים. האם אתה רוצה להתחתן? עזוב את הבשלות. האם אתה רואה את עצמך אב משפחה, בן זוג אוהב, אבא לילדים, מפרנס? חלק מזה? האם חיי הרווקות נראים לך קסם נצחי? חשוב על עצמך בגיל מתקדם כלשהו – מתי אתה רואה את עצמך בוודאות נשוי – בן 25? 30? עוד שנתיים הכי הרבה? זה יעזור לך לזהות כמה אתה באמת רוצה לעשות את הצעד הזה וכמה אתה מוכן אליו.

נכון, לא פעם בחור מתחיל שידוכים כי ככה… ואז תוך כדי פגישה, שתיים, שלוש מתגבשים אצלו דברים שלא ידע עליהם קודם. ולפעמים אדם צריך איזה 'פוש' קטן, כדי לצאת מאזור הנוחות, הוא עומד על שפת הבריכה ואומר לעצמו, אקפוץ למים רק כשארגיש בשל… ולפעמים הוא צריך פשוט 'לקפוץ למים' [והגמרא מביאה סיפור על בנו של אחד האמוראים, שביקש ללמוד עוד כמה שנים לפני שייגש לנישואין, אבל כשראה את המיועדת לו, חזר בו וביקש להנשא מיד.] אולם כדי שה'קפיצה למים' לא תהיה טראומטית, שתקדם ולא תגרום נזק (למשל, תגרום לו להיות מושפע מגורמים חיצוניים כמו מראה או תמיכה כלכלית, ופחות מן המרכיבים החשובים), צריך שיהיה לו מניע חזק לעשות זאת, כלומר – הוא ירצה בכך. ובזאת אנו חוזרים למה שנכתב קודם – עליך לברר עם עצמך כמה אתה רוצה, ואז תוכל לומר לעצמך, בסדר, אני אקפוץ למים, והכל יהיה בסדר, כמו אצל כולם.

למעשה, עצם השאלה שלך נותנת לנו שני כיוונים – קודם כל אתה כבר בענין. הרי ילד בן 12 לא שואל את עצמו אם הוא 'בשל לנישואין'. הסביבה משדרת לך זאת (והיא כנראה מכירה אותך ברמה מסוימת), אין הכוונה שעליך לשמוע בקול הסביבה ולהשתיק את הקול הפנימי, אולם אנחנו גם לא אמורים להתעלם לחלוטין מקולות הנשמעים מסביבנו. יש חשיבות למה שהסביבה מפנה את תשומת לבנו אליו. מקום לחשיבה מחדש, לברור עצמי פנימי עמוק, על סמך משובים ותגובות של אחרים.

הכיוון השני הוא – אולי באמת אינך מוכן לכך עדיין. אנשים אומרים לך כל מיני דברים, אולם הדברים אינם מתיישבים לך במקום פנימי. עובדה, אתה ספקן וחושש. אולי באמת רצוי לחכות שמשהו מבפנים יבשיל. שתרגיש שאתה רוצה בכך. לגשת לנישואין מתוך הרגשה שזה מה שצריך לעשות וכי אחרים אמרו – זה לא רעיון טוב. זה עשוי להוביל אותך במסלול של בדיעבד, של כורח. זו איננה נקודת מוצא טובה לגשת ממנה אל אחד הצעדים הכי חשובים ומכוננים בחייך. לפעמים בחור מרגיש שנמאס לו לחזור הביתה למריבות הקבועות עם ההורים, לבלגן של האחים הקטנים… מין תחושה של הומלס, נמאס לו, רוצה כבר בית משלו. זה לא מקום נכון לצאת ממנו. נישואין לא אמורים להיות עיר מקלט, ולא ניגשים אליהם כי בורחים ממשהו אחר. אם משהו מעיק עליך – הלימוד לא משהו, החברים סביבך 'נעלמים', המשגיח שם עליך עין… – זה לא בדיוק הזמן להתחיל שידוכים.

אבל אם הכל בסדר פחות או יותר, אתה נהנה מהלימוד, מהחברים, ועדיין אתה מרגיש חסר מבפנים, מבין שזה לא תכלית ככה, רוצה מערכת יחסים עמוקה ומחייבת, מישהו לאהוב ולהתמסר אליו ולקבל בחזרה מסירות וקרבה – זה אומר שאתה כבר ממש שם.

עוד נקודה לחשוב עליה: לפעמים אנחנו מושפעים בלא מודע ממעגלי החיים של הורינו – מתי אביך בנה את ביתו? אחיך הגדולים? האם חבריך כבר החלו 'לשמוע'? מה זה עושה לך להיות במסיבת אירוסין של חבר או מישהו קרוב – האם אתה מרגיש שאתה רוצה להיות במקומו? מרגיש רווחה שאתה עדיין לא שם? התשובות האלה יתנו לך אינדיקציה כמה אתה בשל לכך, ולמה אתה עוד זקוק כדי שתוכל לחשוב על נישואין כאופציה מידית.

ולפעמים אנחנו כן מעוניינים, אבל כל מיני פחדים חוסמים אותנו בדרך. אני רוצה אבל… צריך לברר עם עצמך, או כאמור עם מישהו מבין: אבל מה? מה מפחיד אותי? מה מרתיע? מה גדול עלי? מה נראה לי מסובך?

שיחה עם חברים שכבר נישאו עשויה לפתוח לך ערוצים נוספים של חשיבה ושל רגש. לא בתור שכנוע מבחוץ – כדי לא לטשטש את הקול הפנימי שכאמור אתה מנסה לברר אותו כרגע, אלא כפיסת מידע שעשויה לתת לך הבנה של משמעות הצעד שאתה מארגן את עצמך לקראתו. קריאת ספרים בנושא גם היא עשויה לכוון אותך לראות – כמה אתה רוצה בכך, כמה אתה מתחבר. נכון שקריאה או עצה לא דומים בכלל לחיי נישואין בפועל. אולם במהלך חייך ראית מודלים שונים של חיי נישואין מקרוב, ותוכל לנסות לראות את עצמך בחלק מהם. אתה חושב הרבה על הנושא – כלומר אתה מעוניין לבחון, לבדוק, להקשיב לעצמך – עשה זאת בצורה יצרנית ומקדמת. בחן בכל פעם נקודה אחת מכל מה שהבאנו כאן, והדברים יתבהרו לך בקצב שלהם.

ואם אתה אמנם מרגיש שיש משהו החוסם אותך זמן ממושך, זה הזמן לגשת להסתייע באיש מקצוע שיעזור לך לבדוק מה עומד בדרכך, או להקל עליך להבהיר לעצמך איפה אתה עומד ומה הלב שלך מבקש.

תקוותי שהדברים יעניקו לך איזו קריאת כיוון, ותוכל לגשת לעניין בפחות בלבול וביותר שיקול דעת. וכמובן, אתה מוזמן להמשך דיון בנושא ככל שתראה צורך.

כל טוב והרבה הצלחה בהמשך הדרך,

אורית

[email protected]