שלום לך יקירה,

ראשית אני רוצה להביע את הערכתי אלייך. מכתבך מספר בעצב על מצבך האישי ועל ההתמודדויות הרבות שאת עוברת. אינני יודעת דבר מעבר למה שסופר בו, אך נראה לי שאת עוברת עוד רבות. הבעת את עצמך היטב, ותיארת את הקשיים שאת חווה במילים ברורות ובצורה חדה. הרושם העיקרי שקיבלתי הוא שעבדת הרבה ובנית המון (בכל מיני תחומים), בהרבה מאד עוז ותעצומות נפש. במצב כמו שלך- רווקה, ללא אב, ללא משפחה תומכת, בסביבה לא מפרגנת (בלשון המעטה)- אני בטוחה שקיימים בך כוחות עצומים שבזכותם הצלחת עד כה להמשיך ולגדול! אבל, בזמן האחרון… זהו. הלך הטעם במלחמת ההישרדות הסיזיפית הזו. לא טוב לי, עוד רגע כל מה שבניתי בעמל מתפרק… מקומי לא טוב, לא בעבודה ולא במשפחה. לא מכבדים אותי, וכדאי שאמצא לעצמי מקום אחר בו אקבל מעטפת שייכות ותמיכה אחרת. (השתמשתי במילים שלך. לא המצאתי)

אבל אני מפחדת!!!

מפחדת להיות ללא פרנסה, לאבד את מה שכן יש לי-

אבל גם לא רוצה להמשיך ככה. פוחדת להמשיך לסבול ללא תמיכה, פוחדת להתקדם בחיים…

אז קודם כל, אני שמחה עבורך שפנית, ומעריכה זאת מאד. אולי קיווית לקבל עצת קסם?… אבל לא, אינני מתיימרת לפתור את קשייך ולהפוך את העולם שסביבך לנוצץ ומלא באבקת כוכבים, אך לשנות משהו, אולי כמה משו’הים- אפשר גם אפשר.

ובכן, באופן כללי הייתי רוצה לנסות ולהסביר על המקום שלנו בחיים, בעולם, ועל המשמעות של זה עבורנו.

בטוחה שאת מכירה את פירמידת הצרכים של מאסלו, בואי נדבר עליה. תיאורייה זו מניחה כי קיימים צרכים אוניברסליים המשותפים לכל בני האדם. חשוב לזכור שהיא איננה מדויקת כלל- רבים שוללים אותה מכיוונים שונים והיא לא הוכחה באופן חותך על ידי מחקר מתאים, אך גרעין של אמת וודאי יש בה. ואולי אין זו פירמידה אלא כל מיני צרכים שלנו בחיים, בלי מדרגות של “חשוב יותר” חשוב פחות” אלא במקביל.

אז מה יש שם? קודם כל, דברים פיזיים בסיסיים שלולא הם הגוף לא יכול להתקיים, כמו חמצן, מזון, מים, שינה וכו’.

צורך נוסף הינו ביטחון בקיום הנ”ל, וכולל גם תעסוקתיות, משאבים, בריאות, רכוש, ועוד. כדי להשיג צורך זה אנו מנסים להבין את העולם ולהפוך אותו למובן וצפוי.

ה”מדרגה” השלישית היא שייכות: צורך להיות מקובל, להיות חלק, לאהוב- ולהיות נאהב.

הבא בתור הינו הצורך בכבוד והערכה. על ידי אחרים, על ידי עצמינו. צורך כבוד עצמי ולכבד אחרים.

בסוף ישנו השלב של מימוש עצמי (אך לפי מאסלו לא רבים מגיעים לשם).

להדגמה, אפשר להתבונן על ילדים, אפילו קטנים: בשביל לחיות ולהתפתח היטב הם חייבים תנאים פיזיים נאותים וגם-לא פחות חשוב להתפתחות נורמלית- תחושת ביטחון בסביבה ותחושת שייכות, אהבה וכבוד.

וכעת, אלייך. אם נבחן את הצרכים הנדרשים לנו כבני אדם כדי לחיות, ובטוב, נראה שאצלך, הממ… לא ממש הכל קיים. צרכים פיזיים בסיסיים אני מקווה שקיימים, ונראה שכן- כי לולא זה לא היית פונה לחפש את השאר.

הלאה: ביטחון. יש? לא יודעת… השגת צורך זה עשויה להתבטא ביומיום למשל בהשגת יציבות תעסוקתית, משפחתית, ועוד… נראה לי שזה בדיוק מה שאת מחפשת. אמנם יש לך איזשהו מיקום מסוים, אך הוא לא יציב לך. לא טוב לך שם. לא בעבודה ולא במשפחה (ותיארת מצוין איך ומה…)

שייכות. צורך להיות חלק. להיות אהוב. להיות אוהב. גם הצורך הכל כך בסיסי אצלינו, כבני אדם, להיות שייכים, אהובים- לא בדיוק נראה שקיים אצלך…

אז ככה: יש לך הרבה דברים שאת רוצה, וצריכה, אפילו חייבת, בשביל להתקיים ולהתקדם. מנגד, יש דברים שאת חוששת מלאבד. אבל אין לך שום טעם ורצון להמשיך ככה.

האם במקום אחר, בסביבה אחרת, כן יהיה לך טוב? כן תהיה מוטיבציה להתקדם? כוחות להמשיך?

מי יודע?

אף אחד אינו יכול להבטיח דבר. את אמרת בעצמת שיש בך “רצון לברוח למקום אחר שעל פניו יהיה לי הרבה יותר טוב בו”. יתכן שכן, אך כלל לא בטוח.

אבל במקום הנוכחי כל כך קשה, ורע… לא קיימים בו התנאים שאת צריכה בשביל לרצות לצמוח, להמשיך!

אני רוצה לצטט לך קטע בו נתקלתי בשבוע שעבר. אין לי מושג מי כתב ולמי הקרדיט, אולי הוא ייתן לך כח (לי עזר מאד):

זרעים צריכים חושך בשביל לגדול

ענבים צריכים שיירמסו אותם כדי שייהפכו ליין

גולם צריך להיאבק בפקעת כדי לצאת ולהפוך לפרפר

אם לא מועכים את הזיתים לא יכול לצאת שמן זית

אם אין לחץ יהלומים לא נוצרים

אז כשאנחנו מרגישים שאנחנו בלחץ, בחושך, שמועכים ורומסים אותנו, אם אנחנו מרגישים שאנו צריכים להאבק כדי למצוא מקום חדש ויפה- יכול מאד להיות שאנחנו עוברים שינוי לטובה.

זה דבר שחשוב לדעת ולהבין, לפני הכל.

מה לעשות בפועל? איני יודעת מה נכון לך.

אולי, במקום לברוח (למקום אחר שכלל לא בטוח שיהיה בו טוב יותר) כדאי לשפר את מה שכן יש. את המבט על כל מיני דברים. לחזק בעצמך את הנקודות הנפלאות שקיימות בך- ואיתן להמשיך ולהתמודד. לראות את מה שכן טוב- וכך להתקדם. לדעת שמהדברים הקשים והמאורעות הלא נעימים- יכולים לצאת דברים נהדרים.

אולי הנכון עבורך זה באמת לעזוב, לנתק ולהתנתק ולעבור לדברים אחרים שבהם תצליחי והמוטיבציה תחזור? לא שקיבלתי רושם שנכשלת במה שעשית, אך תמיד דברים חדשים מרתקים יותר, מעניינים יותר, ובאופן טבעי- הרצון להיות בהם/איתם מתעורר. מה גם שיתכן מאד והתנאים יהיו הרבה יותר מתאימים.

רק מישהו שמכיר אותך היטב היטב (אגב המישהו הזה יכול להיות את) ידע לומר לך מה נכון עבורך. לי אין מספיק כלים וידע להחליט עבורך.

תצליחי!!

הרבה כח!

שרי