שואלת יקרה וחשובה, שלום וברכה,

תודה על הערכתך, מחמם את הלב בהחלט.

באשר לפנייתך:

קודם כל, אני רוצה להחמיא לך על כך שאת משתפת את הרגשות שלך בצורה כנה. זה לא פשוט להתמודד עם כל הדאגות האלו ועם התחושה שמאמצייך לא מניבים את התוצאות שאת מצפה להם. זה טבעי שתרגישי לחץ, בלבול, תסכול וחוסר שליטה בסיטואציה, ואני בטוחה שהרבה אנשים יכולים להזדהות עם התחושות שאת מבטאת.

לאחר מכן,

שאלתך חשובה מאוד, ומקריאתה שוב ושוב אני שמה לב לסוגיות, תפיסות ורגשות רבים שמלווים את השאלה. בכל אלו נראה שיש עומקים רבים ותובנות של ניסיון חיים, אשרייך שאת כנה ומתייחסת בעומק וברצינות לשאלות כה מהותיות.

אני רוצה לומר לך דבר חשוב – אין שום דבר לא בסדר בך. הרגשות שאת מתארת – הדאגה, העייפות, הפחדים – הם לא עדות לכך שמשהו חסר בך. להפך, הם עדות לכך שאת אדם שמכוון פנימה, שמרגיש, שמייחל ומאמין. זה מעיד על רצון עמוק וטוב שנמצא בתוכך.

המסר הזה הוא חשוב ונכון. ויחד עם זאת, חשוב לי לנסות לפרום איתך יחד את התפיסות, הרגשות והמעשים שעולים מתוך דברייך ולדמות סוג של דיאלוג בנקודות שהעלית.

את התרגולים הללו ואת המיקודים בתפיסות שיש לשנות, וברגשות שאפשר לעבד ולאזן- אני ממליצה לעשות עם איש מקצוע, כל אלו, עשויים לאפשר איכות חיים וסדר גם לגבי סוגיות מורכבות כמו אלה שאת חווה כעת.

חשוב לי להדגיש, כמובן שאלו מחשבות שעולות לי, וכמובן, שהן לא מחליפות ייעוץ עם רב לגבי סוגיות של פספוס הזדמנויות או מידת השתדלות ספציפית, כמו גם תמיכה וליווי של איש מקצוע מתאים לסיפור האישי שלך ולרגשות הנלווים אליו שזה תמיד מומלץ בחום, ומאפשר רווחה ועבודה מותאמת גם במצבים רגישים ומורכבים.

קדימה לחלוקה שלנו:

מחשבות ותפיסות:

קודם כל, חשוב שתדעי שאת ממש לא לבד בתחושות האלו – הרבה אנשים חווים בלבול, פחד ודאגה כשמשהו חשוב לא מסתדר, וזה לא אומר שיש בך משהו לא בסדר. לפעמים אנחנו מרגישים שאולי פספסנו הזדמנויות או שלא עשינו מספיק, אבל לא הכול תלוי בנו. העולם לא מתנהל לפי מאמצים בלבד, ולפעמים כל מה שצריך זה פשוט להבין שעשינו את שלנו ולהניח לזה. זה לא אומר להפסיק לנסות, אלא לשנות את הדרך שבה אנחנו ניגשים לדברים. אם מרגיש לך שההשתדלות מכבידה, אולי הגיע הזמן לעשות אותה בצורה שמרגישה לך טבעית ונכונה יותר – להיפתח לאפשרויות חדשות בלי להרגיש שזה שוחק אותך. ההשתדלות שלך – בין אם זו פניה לשדכניות נוספות, רישום למיזמים או שיחות עם חברים – היא הדרך שלך להראות שאת פתוחה ומוכנה, גם אם הדברים לא קורים מיד. את לא צריכה “להוכיח” שאת עושה הכול – מספיק שתהיי נוכחת ופתוחה לאפשרויות שהחיים מביאים איתם. לפעמים עצם זה שאת מוכנה ונותנת מקום לדבר לקרות, זו כבר ההשתדלות הכי גדולה שאת יכולה לעשות.

הרצון להתחתן והפחד שזה לא יקרה יכולים לעורר תחושות של ייאוש, במיוחד כשהדרך נראית ארוכה ומפותלת. אבל כדאי לזכור שהרצון הזה הוא טבעי, והוא לא צריך להפוך לעול שמכביד עלייך. לפעמים ייאוש נובע מהאמונה השגויה שאם משהו עדיין לא קרה, זה סימן שעשינו משהו לא נכון. האמת היא שזה לא תמיד קשור למעשייך או לבחירות שלך – לפעמים הדברים פשוט מתרחשים בקצב שלהם. מה שכן חשוב הוא הרצון והאמת שלך בהבנה מה את רוצה באמת, וכמה את מכווננת מטרה להתחתן. חשוב לענות על שאלות כמו: למה אני רוצה להתחתן, למה זה חשוב, וכדו’ (מצרפת לך קישור להרצאה שעוסקת בדיוק בעניין הרצון וההשתדלות). הקישור

אבל במקביל, חשוב לא להניח שאם לא התרגשת לאחרונה או שהציפייה שלך נראית פחות בוערת, זה אומר שאיבדת רצון. הרצון נמצא שם, גם אם הוא לובש צורות שונות לאורך הזמן. אפשר להניח לרגע את השאלה “האם אני עושה מספיק?” ולהתמקד בתחושה שאת בדרך, גם אם היא לא תמיד ברורה.

ברור שה’ יכול לעשות הכול, וברור שזה הכי טבעי והגיוני שזה יקרה לך, לא “גם לך” אלא במיוחד לך כמו שה’ סידר את טבע העולם. זה חשוב להתמקד במחשבה הזו שמצד אחד יש פה נס של מציאת ה”חצי השני”, ומצד שני, זה הכי טבעי וברור מאליו שזה יקרה. כמובן, אפשר לחקור ולהאריך פה בנושא של “מיהו הצד השני, כמה זה כתוב מראש, כמה בחירה יש פה, מה מקום המעשים וכו'”, אבל אלו הרחבות שנתונות לבחירה ולכמה מעוניינים להעמיק בנושאים הללו ולקרוא עליהם.

התחושה שאת עייפה מהמרדף או שהקושי מציף אותך היא לגמרי מובנת. אנחנו נוטים לחשוב שאם רק נשתנה או נהיה מושלמים – אז הדברים כבר יסתדרו. אבל האמת היא שאת לא צריכה להיות מושלמת כדי שבן הזוג הנכון ימצא אותך. קשר נבנה מחיבור אמיתי, מהיכולת שלך להיות עצמך, ולא מרשימה נטולת פגמים. זה בסדר אם יש לך ימים שאת מרגישה שפחות מתחשק לך לחפש, וזה בסדר גם להרגיש שהדרך לא ברורה. נסי להשתמש בזמן הזה כדי להתחבר לעצמך, להבין מה את באמת רוצה ולפעול מתוך רוגע ולא מתוך לחץ. תהליך מציאת בן זוג הוא מסע עם עליות וירידות, ולפעמים הדרך הנכונה היא לתת לדברים לקרות בזמן שלהם, בלי להרגיש שהכול על הכתפיים שלך. תסמכי על כך שמה שנועד עבורך יגיע בדיוק ברגע הנכון, ותזכירי לעצמך שאת בסדר גמור, ושכל התחושות האלו הן חלק טבעי מהדרך. זכרי, שלשחרר לא אומר שאנחנו לא פועלים יותר, אלא שאנחנו מפנים את האנרגיות לאפיקים יעילים יותר ולכוחות שמאפשרים לנו לפעול ולא מורידים אותנו.

חשוב להיזהר מתפיסות שמובילות לפסיביות – כמו המחשבה ש”אם זה שלי, זה יגיע בכל מקרה”. אמונה שכזו יכולה להרגיע, אבל היא גם עלולה לגרום לך לא לפעול. אמונה חזקה שהכול מגיע מלמעלה לא צריכה לסתור עשייה יומיומית. אפשר לסמוך על ה’ ולהאמין שהוא מביא את הטוב בזמן הנכון, ובמקביל לעשות את הצעדים הקטנים שיכולים להוביל להזדמנויות חדשות. הדברים מתקדמים לאט, אבל הם זזים. תני לעצמך אישור להיות בתהליך, בלי למהר ובלי להעמיס על עצמך. את בדרך, והדרך שלך בסדר בדיוק כפי שהיא. מה שכן חשוב לשים לב אליו, זה הצורך באיזון שדיברנו עליו, בין שחרור למעשיות, בין שיח בריא על המחשבות שעולות לבין היתפסות למחשבות לא משחררות ו”תוקעות” תהליכים של צמיחה והתפתחות. אפשרי לעצמך להתנסות בייעוץ או טיפול שייתנו מקום מדויק למחשבות הללו, ויאפשרו התקדמות שתרגישי בה נתמכת. ללכת לטיפול לפני חתונה זה רווח עצום לבניית והתפתחות האישיות, בלי קשר למהות התהליך בשידוכים.

ביחס לרגשות העולים:

תחושת הציפייה הארוכה, יחד עם הכאב שמלווה במחשבות על מתי יגיע הרגע שלך, היא טבעית ולגיטימית. אין פלא שאת מרגישה עייפות נפשית ולעיתים מותשת מהדרך, במיוחד כשהסביבה מוסיפה לחץ והשוואות. הרצון להתרגש ולצפות, כפי שהרגשת בעבר, מתחלף לעיתים בתחושת שגרה או אפילו בלבול – האם אני רוצה מספיק? האם אני מפספסת? זה נורמלי להרגיש כך, וזה לא אומר שמשהו בך השתנה לרעה. אולי הלב שלך מגן עלייך, נותן לך זמן להפנים ולהתחזק. במקום להיאבק בעייפות הזו, נסי להקשיב לה – לפעמים מנוחה, עצירה יזומה או שינוי קטן בגישה, יכולים להחזיר לך כוחות ולרענן את הדרך. גם אם קשה להימנע מהמחשבות וההשוואות, נסי לזכור שהמסלול שלך הוא שלך בלבד, ואין צורך למהר או להרגיש שמישהו נושף בעורפך. כל שלב שאת עוברת עכשיו מחזק אותך לקראת הרגע הנכון שיגיע.

חשוב לי כן להתייחס מהחשש שהורדת משהו בשל “כיווץ בלב”. לעניות דעתי, זה אכן סימן שמשהו לא כשורה. יכול להיות שאפשר ורצוי לנסות עוד פגישות, או לנסות “לעשות שכל” ולבדוק מה הסיבה של הכיווץ בלב, לערוך ניתוח שכלי ולהבין מה קורה פה, אבל ברור שקשה מאוד לסגור שידוך עם בחור שאת מרגישה לא שלמה להינשא לו.

לפעמים התחושה של להוריד הצעות בגלל כיווץ בלב, או חוסר התלהבות לקראת פגישות, עשויה לגרום לך לחשוב שאולי את זו שמונעת מעצמך להתקדם. זה יכול להיות מבלבל ומתסכל, במיוחד כשעולה המחשבה שאולי פספסת משהו שה’ שלח בדרכך. חשוב לזכור שזה בסדר להקשיב ללב שלך ולתת מקום לאינטואיציה. תחושת הכיווץ לא בהכרח מצביעה על חוסר רצון או פחד, אלא על הצורך לדייק את מה שאת מחפשת ולהיות נאמנה לעצמך. לא כל הצעה צריכה להוביל להתרגשות – לפעמים דווקא השקט הפנימי הוא מה שמכוון אותך לבחור נכון. אל תרגישי אשמה על כך שאת בוחרת בקצב שלך או מאפשרת לעצמך להמתין להצעה שמרגישה מדויקת יותר.

במקביל, כדאי לשים לב שהפחד מהחמצה לא ינהל אותך. העולם מלא בהזדמנויות, והחיים לא מתמצים בהצעה אחת או באירוע אחד. ייתכן שהדברים מתעכבים לא כי עשית משהו “לא נכון”, אלא כי יש תהליך פנימי שעוד מתרחש בך. במקום לחפש תשובות בשאלה מה עוד לעשות, נסי להתמקד בלחזק את עצמך מבפנים – בעשייה שמשמחת אותך, בתחביבים, בחברות ובקשרים שממלאים אותך. כשאת נמצאת במקום שלם ומלא יותר, זה מקרין על כל הסביבה שלך, וגם ההצעות שמגיעות נראות באור שונה. כל דרך שעשית עד כה נחשבת, וגם אם לא רואים תוצאה מידית, היא מצטברת ומשפיעה. מותר לך להרגיש שהמסע הזה מתיש לפעמים, וזה לא אומר שלא תגיעי ליעד שלך – זה רק חלק טבעי מהדרך.

הפחד מייאוש מובן, ואף חשוב לשים אליו לב, אבל אל תתני לו לקבוע עבורך שהדרך נסגרת. יש כוח בהכרה ברגשות האלו, מבלי לשקוע בהם. אפשר להיעזר בחברות שחולקות חוויות דומות או באנשים שנותנים לך השראה ופרספקטיבה מחזקת. התהליך הזה לא דורש ממך שלמות, ואין צורך להיות מישהי אחרת כדי להגיע ליעד שלך. מספיק שתהיי מי שאת – וזה בדיוק מה שבן הזוג שלך מחפש כנראה. התשובות לא תמיד ברורות, אבל ההשתדלות שלך, גם אם היא קטנה, נחשבת ונראית. את לא צריכה להרגיש שאת עושה הכול, אלא שאת פשוט פתוחה ונותנת מקום לדברים להתרחש. בסוף, היכולת לשחרר, ולו במעט, את המחשבות הכבדות, יכולה להביא איתה יותר קלילות ואולי גם שמחה פשוטה בדרך.

וביחס למקום המעשי והפרקטי:

גם המעשים שלך עד כה מראים שאת בכיוון הנכון. העבודה עם שדכניות יכולה להיות אתגר, במיוחד כשיש תחושת עייפות ומיצוי, אך חשוב להמשיך ולהתמיד גם כשההצלחות אינן מיידיות. היציאה לפגישות, ההשתתפות במיזמים ושמירה על שגרה פעילה בתחביבים ובעבודה, כל אלה מסייעים לשמור על איזון נפשי. זה חיוני להמשיך להתנסות ולפנות לשדכניות, גם אם לפעמים חסר חשק, ולהשאיר את הדלתות פתוחות להזדמנויות חדשות. אך יש גם מקום לשקול שינוי בגישה, למשל להתמקד בשדכנית אחת ולהשקיע בהיכרות מעמיקה יותר, במקום לפנות לשדכניות רבות. בנוסף, כדאי להרחיב את המעגלים החברתיים ולהיות פתוחה להצעות ממקומות בלתי צפויים, כמו חברים או פעילויות חברתיות.

כמובן! אל תרגישי שאת חייבת לפעול בכל החזיתות בבת אחת. יש ערך גם לשמירה על תחביבים, עיסוק בעבודה ובדברים שממלאים אותך. זה נותן לך אוויר ומרחב להמשיך לפעול בלי להישחק. השתדלות היא חלק מהמסע, אבל חשוב שהיא תגיע ממקום שמעצים אותך, ולא כזה שמכביד עלייך. בסופו של דבר, הדרך שלך היא ייחודית ושונה משל אחרים – וזה בסדר גמור. המשיכי לעשות צעדים קטנים בקצב שלך, וזכרי שכל פעולה שאת עושה מקרבת אותך ליעד, גם אם הדרך נראית ארוכה.

אני מקווה שהשיח בכותרות הנ”ל יאפשר לך סדר, והתבוננות על הדברים בצורה מחולקת, אך גם מסונכרנת ומלאה בחפיפות בין החלקים השונים שלנו.

ולסיום, אני רוצה לחזור ולהגיד – אם זה שלך, זה יגיע. כל התהליך תלוי במידה רבה בך – בהשתדלות שלך, באמונה שלך ובזמן שלך. תזכרי שגם בדרך זו יש הרבה טוב ומרפא, ואל תשכחי להיות סלחנית עם עצמך.

ה’ איתך. את לא לבד בזה. תני לעצמך אהבה, סבלנות, וסליחה על הרגעים שבהם את מרגישה פחות חזקה. זה חלק בלתי נפרד מהמסע.

ואם תרגישי צורך בעוד תמיכה, אני כאן עבורך.

שולחת לך קישור לשיר יפה שעשוי לחזק אותך. השיר

בהערכה רבה,

ובתפילה לישועותך,

יראת