אני נמצאת בשנים מאוד חשובות בחיי . שנים שבהם אני צריכה להקים בית ולהרגיש ולחוש אהבה רגש שמחה ושלמות הלב המתקבלת מהבית שהקמתי אך אני חשה שזה לא כך. אני ובעלי נשואים שנתיים עם תינוקת . מאז החתונה אנחנו לא מסתדרים ורבים הרבה . אין ביננו קשר עמוק מתחילת הנישואין....
סיימתי לפני שנה 12 שנות לימוד, והתחזקתי יותר בצניעות, ואמונה בשנה האחרונה ב"ה. לצערי, מכיתה ו' אני זוכרת את עצמי בסיטואציה שבה ילד הטביע אותי בבריכה בצחוק, ושנורא נבהלתי מיזה (אני מניחה שהטראומה שלי קרתה מאז) ושמאז התרחקתי מבנים, וכל מה שנוגע להם וכמובן שסרטים הוסיפו לתחושת הפחד את המראה...
עברתי חינוך מאוד קשה במיוחד מצידה של אמא שלי. כולל אלימות פיזית ומילולית. כרגע מאוד קשה לי להמשיך ולסלוח אבל זה כבר נושא אחר. הבעיה שלי היא שכשאני רואה את אחותי הקטנה שהיא מתמרדת ומתלבשת איך שהיא רוצה זה מפריע לי מאוד. ואני דתיה לא חרדית. זה מפריע לי רק...
אני כבר המון זמן מרגישה בודדה בדיכאון וחסרת ערך לחיי, למעשה 24 שנה שאני מרגישה שאין משמעות לחיי, תמיד דורכים עלי תמיד הכל נהרס לי, כשסוף סוף משהו טוב קורה לי הוא נהרס מייד, מרגיש לי כאילו הטילו עלי כישוף לסבול כל החיים, אמי נפטרה כשהייתי בת 12, אין לי...
קצת אחרי שנכנסתי להריון בעלי, שהיה האדם המושלם עלי האדמות בכל המובנים, החל לדבר אלי כאילו אני סמרטוט... פותח עלי עיניים באיום. בהתחלה זה היה פה ושם, חשבתי שזה בגלל הלחץ בעבודה. וזה פשוט ממשיך וממשיך. היום אנחנו במצב שכל היום הוא יכול להתנהג אלי בצורה דורסנית פוגעת ומשפילה. אני...
השאלה שלי היא על לאהוב את עצמי. איך עושים את זה? אני אנסה להסביר עכשיו למה אני מתכוונת ומקווה שאצליח: זה לא שאני חושבת דברים רעים על עצמי, או שונאת את עצמי, או משהו כזה. והרבה פעמים אני דווקא מרגישה טוב עם עצמי. לפעמים אני מסתכלת לעצמי במראה ומרגישה יפה...
רבות התלבטתי אך אני מאמינה שאני עושה את ההחלטה הנכונה... אני כבת 32 רווקה,חרדית,לאחרונה מרגישה ממש "אכולה", עם מועקה שא"א לתאר, חברותיי כולם נשואות עם 6 ילדים ואפילו פלוס... במשפחה-אחיניותיי כבר התחילו את חייהם לאחר הנישואין, מה שהיה לי נורא קשה אך שרדתי והשתתפתי בשמחתן....לאחרונה אני מרגישה שאני עושה המון...
עברתי שנה מאוד מטלטלת בתוך הנפש שלי, עליות וירידות אינסופיות, הרבה בילבול תסכול ותחושות קשות. פניתי לטפול פסיכולוגי בנסיון לאזן קצת את הדברים ולרכוש כלים להתמודד עם החיים. לאחר מספר חודשים הפסיכולוגית שלי החלה לאבחן את זה שאני בדיכאון. אני סירבתי להסכים אבל ככל שחלף הזמן מצאתי את עצמי לא...
אני מרגישה מנותקת לא חיה לא קיימת לא באמת כאן. כמו רובוט זזה ממקום למקום בלי באמת להרגיש משהו... לא מחוברת לכלום לא יודעת מה לעשות עם עצמי כל כך קשה לי. ניסיתי להרגיש באמת ניסיתי כאב פיזי אני עוד מרגישה ואני מדברת והכל נורמלי אבל אין לי את התחושה...
שמעתי שיעורי תורה על סוכות. מה חשיבות הסוכה. מה חשיבות הימים הללו.מה הקדושה הרבה!!! וזה מביא לי מלא מלא פחדים שאני מפספסת את החג הזה עם האורחים שבאים אלינו לסוכה... 1,אמרו שהסוכה יותר קדושה מבית כנסת ואסור להכניס בה דלי מים ואם הכניסו הסוכה פסולה.(וגם פסולת ופח אשפה..) אז אמא...