The Butterfly Button
מרגישה מנותקת לא חיה לא קיימת

שאלה מקטגוריה:

היי אני אפילו לא יודעת איך לנסות לנסח את זה…
כל כך כואב וקשה..
אני מרגישה מנותקת לא חיה לא קיימת לא באמת כאן.
כמו רובוט זזה ממקום למקום בלי באמת להרגיש משהו…
לא מחוברת לכלום לא יודעת מה לעשות עם עצמי כל כך קשה לי.
ניסיתי להרגיש באמת ניסיתי כאב פיזי אני עוד מרגישה ואני מדברת והכל נורמלי אבל אין לי את התחושה של החיות.
להרגיש עצב כעס פחד אהבה שמחה אמונה.
מרגישה כל כך לבד עם זה ומפחדת שאני מאבדת את דעתי.. כל כך מפחדת ובאמת לא יודעת מה לעשות רק רוצה לחזור להרגיש את מי שאני ואת מה שאני באמת להתחבר ולא להיות מנותקת ומרחפת ולא מרגישה את הקיום שלי כאילו שאני לא באמת פה.. והכל חיצוני בלי כלום.. כמו רובוט שסתם זז ומתנהל…
ניסיתי לחשוב ממה זה אבל אין לי מושג באמת…
תוכלו לעזור לי??
תודה..

תשובה:

שלום לך, יקרה.

תוך כדי שכותבת לך "שלום" חושבת על משמעות המילה הזו, עבורך.

שלום ושלמות, שלמות וההבנה הזו ששלמות יכולה להגיע רק מתוך חיבור. אנחנו אומרים "שלום" כשאנחנו נפגשים. אנחנו מבקשים "שלום" כדי שיהיה ביננו חיבור. הברכה היא שלום, הברכה היא החיבור.

ואת, מספרת על ניתוק, והוא כל כך כואב.

את מתארת תחושות לא פשוטות כאילו את כאן ולא כאן, כמו רובוט, שאולי מחובר למטען פיזי, אבל לא חש כלום.

לך נותר להרגיש כאב פיזי (וממש בסוגריים – רק כאב פיזי? הנאה פיזית גם? למשל, את יכולה  להנות מאוכל? מריח נעים? ממראה מרתק?)

אבל מעבר לזה – אין לך תחושת חיות.

ואז את מתארת את ה"לבד" שלך עם זה… לבד כל כך בודד, כי אפילו את עצמך אין לך…

וזה באמת באמת לא קל.

אינני מכירה אותך, ולכן רוצה רק להציע, נסי לחשוב מה מתאים עבורך:

בדרך כלל, תחושות ניתוק שכאלו לא מגיעות להן סתם כך.

ברוב המקרים, הניתוק "עוטף" חלקים שקשה מאד להרגיש אותם. כאבים שלא תמיד אפשר לשאת, כי הם כואבים לנו מידי, או אולי – כי אנחנו חוששים שמא ילעגו לנו עליהם, ידחו אותם, יזיזו אותם הצידה. אולי הם מרגישים קטנים מידי בעיננו, אולי גדולים מידי.

במקום זה, אנחנו "בוחרים" לעטוף את כל זה במין ענן כזה של ניתוק.

ענן, שאמנם מגן עלינו פעמים רבות, לא להרגיש את הכאב שמאחוריו, אבל מצד שני, לפעמים הגענו למקום בחיים שמתיש לנו להחזיק את הענן הזה, מתיש, ומבודד, ומבהיל.

כתבת שאת מנסה לחשוב ממה זה, ואין לך באמת מושג…

אולי, אולי קשה לך כרגע לחשוב לבד ממה זה… אולי זה מבהיל מידי, אולי את לא יודעת איך להתייחס לזה. הרי כדי לדעת באמת ממה זה, צריך קצת להרגיש את מה שפועם מתחת לניתוק, להבין ממתי זה התחיל ואיך. ואולי קשה לעשות את זה לבד…

אז אנחנו כאן, באקשיבה, נשמח להקשיב לך, ולקבל בכבוד ובקשב מחבק, מה שעולה, אם מתאים לך.

ובכלל, אם תמצאי מי שיוכל להקשיב לך בקשב נקי שכזה, ללא שיפוטיות, בלי להאיץ, ככה, פשוט, לשבת איתך ולבדוק איתך בנעימות מה קורה, אולי, לאט לאט יוכל לצוף חלק מה שמתחת לניתוק, מה שהיה מוכרח להעטף בענן הזה.

מעבר לכך, ואם את מספרת שהרובד הפיזי עדיין חי, הייתי מציעה לך להשתמש קצת יותר בחלקים האלו שלך, לפעמים, כשהם באים יותר לכדי שימוש, יכולים חלקים נוספים לשוב ולחיות.

מסכימה לרוץ קצת? ריצה, באוויר קריר, יכולה להחזיר הרבה חלקים "מתים" לארץ החיים. לפעמים, אחרי ריצה, יהיה שווה לכתוב מה עולה בך, פיזית ונפשית.

מסכימה להשתמש עוד בחושים שלך? למשל… להקשיב למוזיקה שאת אוהבת, ושוב, לכתוב לך מה זה מעלה בך, פיזית (למשל – הלב שלי דופק יותר מהר, אני מרגישה עקצוץ בעיניים…) וגם נפשית.

או אולי בחוש הריח, בחוש הטעם, במגע של מסג' קל לידיים  עם קרם כלשהו.

כך, להשתמש בחוש, ואז לנסות לבדוק – ומה עכשיו? מה קורה בגוף? מה קורה בנפש? מה המחשבות שלי בקשר למה שעולה?

הלוואי, ותוכלי למצא מישהי שתהיה איתך שם, שתקשיב למה שעולה, מבלי לשפוט.

ואנחנו כאן כדי להקשיב…

תמר ע.

[email protected]

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

רוצה לחיות מתוך בחירה ולא מתוך חובה
תודה רבה על הפלטפורמה הזאת והמקום לשאול בו שאלות. שנים חיפשתי מקום שיהיה אפשר לשאול בו. יש לי שתי שאלות: השאלה הראשונה שלי היא על עצם מהות החיים. למה אנשים רוצים כל כך לחיות ונלחמים בשביל לחיות? הרי הנשמה לא רצתה לרדת לעולם, היה לה טוב למעלה, ובעולם העליון טוב...
סבתא נפטרה ואני לא מתאוששת מזה
לצערי סבתא שלי נפטרה לפני כמה חודשים. ברגע שזה קרה נפער לי חור ענק בלב, חור של געגוע וחוסר אינסופי שאין אף אחד שימלא אותו. סבתא הייתה חולה והייתי צמודה אליה מאוד במשך תקופה ארוכה. היה בינינו קשר מיוחד של אהבה וחיבור מעבר למילים. כשהגעתי לבית שלה לפני הלוויה סבא...
געגוע למי שהייתי לפני שחזרתי בתשובה
אני בעל תשובה בישיבה תיכונית בכיתה י בן 15 וחצי וכבר משנה שעברה (כיתה ט) אני מרגיש סוג של געגועים כאלה לעבר שלי בין אם זה לכל העניינים האלה של זוגיות וכל זה שהיה בין אם זה חברים מסוימים חברה מסוימת שהייתי בה בית ספר מסוימים ואני מרגיש מאוד שאני...
בין הרצון להתחתן לפחד לבחור
  אני בת 30, ומתמודדת כבר שנים עם קושי משמעותי בכל הנוגע להיכרויות ולנישואים. מצד אחד, יש בי רצון להקים בית ולהביא ילדים, ומצד שני, אני מפחדת שלא אצליח להכיר את הבחור מספיק במסגרת של מספר פגישות, שאקבל החלטה שגויה ושאתחתן עם מישהו שלא אהיה שלמה איתו. בנוסף, אני מאוד...
סתם רוצה לפרוק.. מה יש?
אני נערה בת 14 ואני מרגישה שהראש שלי עמוס בהמון התלבטויות ואני פשוט מוצפת. אני מנסה לעשות לעצמי קצת סדר ומקווה שתוכלו לעזור לי. קודם כל, אני ממש מרגישה חוסר שייכות לבית הספר שלי. אני לא יודעת אם בכלל שווה לי להישאר שם או שאני צריכה לעזוב, וזה יושב עליי....
אני לא רוצה לשנוא את אבא שלי
כבר שנה בערך שלא קל לי ממש עם אבא שלי. אני מרגיש שאני מסתכל עליו בעין כל כך רעה אבל כי אני באמת לא יכול להתעלם ממה שהוא עושה כמו על כמה הוא ביקורתי – כל מקום חדש אני נכנס ישר ביקורת מתמקד בדברים הרעים, מעצבן, צועק, מתעצבן, כועס, (בעיניי)...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן