The Butterfly Button
רוצה להכיר את עצמי

שאלה מקטגוריה:

שלום אני בחורה מאמינה ואוהבת את ה' בכל ליבי! מאמינה שהכל לטובה וכו'..
בזמן האחרון אני מרגישה שאני לא יודעת מי אני, מה אני, תכונות אופי תחביבים וכו' .. מסוג הדברים שאנשים נוסעים בגללם להודו בשביל למצןא את עצמם וזה לא משו שמושך אותי.. אני אשמח שתעזרו לי

תשובה:

שלום לך!

איזו שאלה יפה! ופתיח נפלא "מאמינה ואוהבת את ה' בכל ליבי" "מאמינה שהכול לטובה".

אם הבנתי נכון, את מאמינה, אוהבת, הכול לטובה – מחד, אבל מרגישה אחרת, מוטרדת תוהה ומבולבלת מאידך.

את מוטרדת מאוד, שאלת זהות עמוקה מקננת בתוכך ולא נותנת לך מנוח "מי אני? מה אני?" את אינך שואלת רק ברובד השטחי מי אני ובאיזה מגמת לימודים לבחור? מי אני ובאיזה תחום לעסוק? אלא ברובד הפנימי העמוק ביותר של חיפוש עצמי, של ההגדרה המהותית של הזהות העצמית, של האני הפנימי, הסובייקטיבי האישי.

שאלה זו בניסוחה מעידה יותר מכול עלייך כי את בחורה ערכית וחושבת, בחורה רצינית היודעת שיש מטרה לחיים שעליה להגשימה. בשל כך את שואלת מי אני? מה אני? שאלה זו נובעת ממקום עמוק ברובדי נפשך התובעת את עצמה המחפשת לדעת את פשרה ופשר חייה.

"בזמן האחרון אני מרגישה שאני לא יודעת מי אני, מה אני". זהו סימן כי עברת תהליך משמעותי בחייך שגרם לך לעצור ולחשוב. זהו אות כי "עלית כיתה" ואת כעת עוצרת לחשוב על שאלות המשמעותיות, את מחפשת לדעת את עצמך, להכיר את זהותך המורכבת משלל התכונות, הכישרונות, הרצונות והמשאלות שהתברכת בהם.

את מעידה כי זה מסוג השאלות שהתשובה עליהם כרוכה במסע חיפוש ארוך "מסוג הדברים שאנשים נוסעים בגללם להודו"   ואת תוהה אולי דרך האתר נוכל לקצר עבורך את התהליך, לקצר את המסע שאורך חודשים ארוכים –  למספר שורות.

צר לי לאכזב אותך יקירתי, אינני איש בשורה! אין קיצורי דרך!

אמנם יש דרך שהיא קצרה  –  ישנם מבחני אישיות הכוללים אבחוני נטיות, כישורים ותחביבים שדרכם במספר שעות תוכלי לצאת עם אותיות או מספרים שיגדירו עבורך את זהותך. אך הם יספקו ויתנו מענה רק לרובד השטחי- החיצוני ולא יתנו מענה לשאלתך העמוקה . דווקא, בעייני,  הדרך הארוכה – המסע הארוך, הוא הקצר והמשתלם ביותר.

ראשית, עלייך לדעת כי שאלות אלו אופייניות וחיוניות להתבגרות בריאה, הן חלק מתהליך חיים נורמטיבי ותקין. דווקא אדם הלוקח אחריות ותפקיד ברור בחייו כבר בצעירותו מוגדר בספרות המקצועית כ"סגירות בטרם עת" – כהתפתחות בלתי תקינה המצריכה התערבות טיפולית. לא ציינת את גילך ולכן חשוב לי לומר כי כיום מדברים בספרות  על "בגרות בהתהוות" על אותו תהליך חיפוש שאת מתארת שנמשך עד שנות העשרים המאוחרות.  ועל כן שאלתך חשובה מאוד! היא מעידה כי את בריאה נפשית.

שנית, עלינו להפנים כי הזהות האישית  איננה דבר נרכש, עלינו לחפש אותה ובכך להיות שותפים ליצירתה. כלומר החיפוש הינו מרכיב אינהרנטי בזהות, דרכו מתפתחת ומורכבת הזהות.

נפשך החליטה, מבלי שהיא שאלה אותך קודם, כי היא יוצאת למסע, מסע חיפוש ארוך ומרתק אחר עצמה. אל תדחקי בה! אל תאיצי בה! הניחי לה ללכת בדרכה, לנסות, לתהות ולטעות. זה טבעה וזו מהותה למצוא בשאלה תשובה ובחיפוש נחמה. זהות יציבה וצמיחה אישית בעלת משמעות נבנית דווקא מתוך חיפוש עיקש וחקירה מתמדת ובלתי מתפשרת.

החיפוש אחר מאפיינים אישיותיים, מערכת אמונות, תפיסת עולם והגדרת זהות אורך זמן. על כן אל תמהרי לתת תשובות לשאלותייך. השתהי בשאלה, תתמהמהי בספק.  כי הן אלו שיבנו עבורך  את  תחושת ה"אני" אותה את מבקשת. תחושה מודעת של בחירה אישית עצמית מוצקה.

בהצלחה במסע,

אהרון

 

[email protected]

 

 

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חיכיתי מאד להתחתן ועכשיו אני נשואה ואבודה
אני כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת ואני לא יודעת איך לפתוח את הדבר הכואב הזה שלי. אני נשואה פלוס תינוקת מתוקה בת שנה התחתנו בגיל מאוחר, רווקות מאוחרת, אחרי כל כך הרבה תפילות ודמעות ברוך השם זכינו להינשא. אבל גם זה היה כרוך בהמון כאב הרבה מריבות לפני, והתחתנתי איתו למרות,...
בחור ישיבה בקשרים עם בנות- מה יהיה איתי?
לא יכול יותר, פשוט לא יכול. אני בחור ישיבה בן 21, לומד בישיבה טובה והכל. לצערי, בשנתיים האחרונות אני בקשר עם בנות – חלק יותר, חלק פחות – ואני מרגיש קרוע לגמרי. מצד אחד, אני נהנה, לא אכחיש; אני באמת נהנה מזה. אני בגיל שזה דבר מאד נצרך. מצד שני,...
איפה טעיתי? למה בורחים ממני?
גדלתי בבית חסידי מודרני. נכנסתי לישיבה קטנה ודי מהר נחשפתי דרך חברים רעים למושגים של העולם החילוני. באותה תקופה הייתי אחד שגם בחורים משיעורים גבוהים רצו בחברתו. ואז קרה מפנה קיצוני בחיי, גיליתי את חסידות ברסלב שנתנה לי חיזוק להתקרב להשם. במשך שנתיים רצופות לא דיברתי עם אף אחד, רק...
למה חשוב לחיות וכזה גרוע למות?
אני בת 22 ויש שאלה שמטרידה אותי כבר שנים. מה המשמעות של החיים? כאילו הבנתי שזה לעבוד את ה' וכו' אבל זה לא באמת ממלא כמה אפשר? למה זה כל כך גרוע פשוט למות כאילו למה אני אענה על זה בסך הכל לא באלי לחיות לא כיף לי… וואלה אין...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן