שלום שואל יקר!

איזה פלא אתה! האם אתה עוצר לפעמים את החיים וחושב – כמה הקב"ה שמח בי? בתוך עולם מטורף של הנאות ויצרים הצלחת לגלות את נקודת האמת, לשבור את כל ההרגלים, להתגבר על כל תגובות הסביבה, ולהגיע למקום מדהים כזה שאתה עצמך מעיד- להתמלא בתורה. זה פשוט נס. וזה כל כך משמח, וזה כל כך מרגש. אין כמו ילד שחוזר לאבא.

זה עד כדי כך גדול, שאומר לך את האמת – נקודת הצל שאתה חווה עם תפילת שחרית, בתוך כל האור הזה שאתה זכית לו, במבט מן החוץ- כמעט ולא נראית.

אבל בכל זאת, זה מפריע, וזה דורש טיפול, אשתדל לעזור.

בשאלתך, אתה לא מפרט איזו נקודה בעייתית בשבילך, האם האורך, או החזרה היומיומית על אותו הטקסט או אולי נקודה אחרת בכלל. לכן בתשובתי אתייחס באופן כללי לנושא של תפילה והגישה אליה ואני מקווה שתהיה בתוכה התייחסות לנקודה הספציפית שמפריעה לך.

חז"ל מגדירים לנו את התפילה כ"עבודה שבלב". הגישה הראשונית שלנו לעניין התפילה צריכה להיות שאנו באים לעבוד. עבודה במובן זה משמעותה מאמץ של הפעלת הלב וכוחותיו. אצל רוב האנשים, התפילה נתפסת כמשימה של קריאת טקסט שצריך פשוט "לעבור" עליו יום יום ו"לצאת ידי חובה". התפיסה הזו היא הרחוקה ביותר ממטרת התפילה כפי שהגדירוה חז"ל.

הפעלת הכוחות הפנימיים של האדם היא משימה לא פשוטה, שרוב בני האדם טועמים ממנה מעט מאד במהלך חייהם. זה דבר שצריך להתנסות בו ולהתאמן עליו. ברור שבמסגרת זו לא נוכל להקיף את כל הבטיה של עבודת הלב של התפילה שנכתבו עליה ספרים שלמים. אנסה להגדיר בתמציתיות את לב העניין ולסמן מטרות ראשוניות, ובסוף לכוון למקורות שעזרו לי בעבודה זו.

לב התפילה, היא תפילת שמונה עשרה. עיקרה של תפילה זו הוא לא הטקסט הנאמר בה. הוא חשוב והוא קדוש עד למאד, אבל הוא המעטפת של העיקר. העיקר הוא החוויה של עמידה ודיבור עם בורא העולם.

העמידה לפני ה' היא תכלית והגדרת התפילה. האתגר הגדול המונח בה נובע בעיקר מכך שהחושים שלנו לא משתפים פעולה עם עמידה זו. אנו רגילים לראות את המצב בו אנו נמצאים, או לפחות לשמוע. בדרך כלל גם חושים כמו ריח ומישוש יכולים לטול חלק בחוויה של כל מציאות. בעולם התפילה אנו נדרשים להיכנס לחוויה שאין בה שום שיתוף פעולה מצד החושים. להפך- הם שוללים את המציאות הרוחנית אליה אנו מנסים להתחבר. זהו לב העניין להעמד לפני ה'.

גם כל חלקי התפילה הקודמים לתפילת העמידה, מכינים את האדם לקראת מפגש זה, ואמורים לרומם אותו ולהכניס אותו אל מצב העמידה לפני ה', כמובן כשהם נאמרים מתוך הבנה וכוונה נכונה.

היכולת להגיע למצב של עמידה מלאה לפני ה' דורשת עבודה פנימית המחולקת לשני שלבים עיקריים. התנתקות והתגברות על המחשבות והדימיונות שלא מאפשרים לאדם להתרכז במחשבה אחת יותר מעשר שניות (תנסה…), ובשלב השני – התרכזות המשלבת את הידיעות של האדם על הבורא והנהגותיו, עם הפעלת הדמיון שיתרגם ידיעות אלו למערכות התחושה של המתפלל. אדם שמצליח להגיע למצב של עמידה לפני הבורא בתחושתו, לא יתקשה בכוונת המילים ובשאר הקשיים הנלווים אל תפילה לא מחוברת.

אני מתאר לעצמי שייתכן והיעד הזה נשמע לך רחוק ואולי לא מוכר, אבל גם אם רק תבין כרגע שיש כאן מערכת גדולה של עבודה ובנייה, תוכל למקם את עצמך ביחס אליה ולנסות להתחיל לבנות לעצמך דרך אל היעד העמוק הזה.

באופן מעשי אציע כמה נקודות:

א. כדאי להתייעץ עם תלמיד חכם שמכיר אותך ולבדוק האם בנקודה הרוחנית בה אתה נמצא בתהליך התשובה, נכון להתפלל בצורה קצרה יותר ולהוסיף לאט לאט חלקים עם העמקת החיבור לתפילה.

ב. בחר לך יום אחד בשבוע בו יש לך זמן, ותנסה להתמקד ביום זה בהתכוונות בתפילת שחרית. אל תנסה לתפוס את כל התפילות בבת אחת.

ג. תקדיש זמן קבוע כמה פעמים בשבוע ללימוד נושא התפילה- מהותה והדרכים המעשיות להתקדם בעודת הלב הזו. אני יכול להמליץ על ספרו של הרב פינקוס זצ"ל – "שערים בתפילה", בעיקר בפרקי ההקדמה שלו.

ד. העצה הכי טובה – תרגם את הקושי שלך, את הרצונות והאכזבות, את השאיפות ושבירת הלב – לתפילה!!. פשוט תפוס זמן ופינה שקטה ופנה לקב"ה בשפה שלך, ותבקש ממנו עזרה. אני בטוח שחוויה כזו, חוץ ממה שתרעיף עליך סייעתא דשמיא, תתן לך טעימה מעולם החיבור לרבונו של עולם, טעימה שתכוון אותך להתנסויות נוספות בתפילות היום יום.

אסיים מעין הפתיחה – אל תתן לקושי קטן לתסכל אותך! הדרך בה אתה הולך כל כך חשובה וגדולה, ובעז"ה תצליח להגיע גם לחיבור לעולם המופלא של התפילה.

מתפלל ומברך להצלחתך!

יהודה מ.