The Butterfly Button
פוחדת מלהיות אישה!

שאלה מקטגוריה:

אני רוצה לספר לכם סוד גדול שהולך איתי הרבה חודשים. אני מפחדת מלהיות אישה. כן, אני בחורה בת 20 ,חרדית, בוגרת סמינר טוב, ופשוט מפחיד אותי כל מה שכלול במסכת החיים של אישה!

מפחדת להיפגש עם בחור ,זה כ"כ מביך!!!

מפחדת להחליט על בחור שאיתו אני הולכת להיות איתו כל החיים! למה שאצליח לבחור נכון??

מפחדת ללדת ילדים, להיות בהריון,לחיות עם בעל.

מפחדת!!!!!!

איך כולן עושות את כל זה בחיוך ובכיף כאילו זה קלי קלות???

אני עכשיו בגיל שאני צריכה להתחיל שידוכים, איך אני עושה את זה עם כל הפחדים שיש לי בלב?????

תשובה:

שלום וברכה בחורה מקסימה שכמותך!!

אני קוראת אותך בשקיקה. והאמת, מה שהכי בא לי כרגע, זה לתת לך חיבוק גדול ואוהב.

את כזו כנה, אמיתית, לא מעגלת פינות. יש בך יושר וכמיהה.

אח, כמה יופי פנימי יש בך..

ממש קינאתי בפשטות והטוהר שאת מעלה את הקושי שלך.

בואי יקרה.

בואי נקשיב ללב שלך.

את מפחדת נורא.

מפחדת מלהיות אישה, מפחדת מלהתחתן, מפחדת מלדבר עם גבר, מפחדת לרקוד בחתונה, להיות במרכז.

מפחדת להרות וללדת, מפחדת מחיים אינטימיים.

ואו !! זה מאוד גדול הפחד שלך.

אני מרגישה אותו כמו מפלצת ע נ ק י ת..

אני לא לידך עכשיו, אבל מרגישה קרוב.

בואי ננסה יחד להקשיב לפחד.

..

מסכימה לשים יד על הלב שלך, אולי אפילו שתי ידים, ולחבק את הלב, ?

רק תחבקי את הלב שלך ותגידי לו מילים טובות, מילים רכות.

" לב יקר שלי, אתה כל כך מפחד, אוי.. זה כל כך מפחיד לפחד.. אתה יקר לי..אני אוהבת אותך.. מותר לך לפחד..

זה בסדר גמור לפחד.. זה אנושי לפחד .. אתה יקר לי ואני אגן עליך.. אל תדאג הכל יהיה בסדר..

אתה מפחד להתחתן.. ? וואו, באמת מפחיד.. אתה מפחד להרות וללדת..? זה באמת מפחיד.."

תוככדי שאת מדברת עם הלב היקר שלך על כל מה שמפחיד אותו, תשלחי אליו גלים של אהבה וחמלה. תסכימי לו, תסכימי לו לפחד.

מותר לו, הוא בס" ה לב..

את יודעת יקרה.

כשיש בנו פחד, יש שתי דרכים שאפשריות עבורינו.

או להיבהל מהפחד, לכעוס על עצמינו למה אנחנו מפחדים..לשפוט את עצמינו..ואז הפחד נהפך להיות מפלצתי כל כך וכמעט בולע אותנו לתוכו. הוא לא נעלם, רק מחכה לנו בפינה מתי כבר יתפוצץ..

יש דרך אחרת. אפשר להמיס את הפחד. ע"י שנשלח אליו הרבה אהבה , חמלה. שנקשיב לו ונהיה לצידו, לא נגדו.

אהבה יש לה כח למוסס את הפחד. לאט, אבל בטוח.

את מבינה, לפחד זה הכי אנושי ששיך. מי שלא מפחד, אולי שכח שיש לו לב, זה אנושי להסתכל על דברים מבחוץ ולפחד.. כך העולם עובד מבחוץ.

אבל החמלה שאת תשלחי ללב שלך, יעזור לו להרגיש ולראות את הדברים מזוית נוספת.

אם את עדין מחבקת את ליבך, אני מזמינה אותך להסביר ללב שלך כמה דברים..

תספרי לו שהעולם שלנו עובד בצורה מאוד מענינת.

כל מציאות שאנחנו רואים מבחוץ והיא לא חלק מהעולם האישי שלנו, לעולם, אבל לעולם לא נוכל לתפוס אותה באמת.

אם למשל נראה איזה אדם שעובר קושי. לנו זה נראה אפילו טרגדיה.. וכשנחשוב איך אנחנו היינו מתמודדים לו היינו בכזה מצב, נראה לנו בלתי אפשרי עד כדי התמוטטות.

ועולה בנו השאלה: ' איך יכול להיות שכל כך רע/ קשה לו.. זה נורא ואיום, אני הייתי מתה..'

צריך להסביר ללב שלנו, שזה לא האמת. זו רק המציאות החיצונית.

אם נשאל אנשים שעוברים קושי, הם יגידו שבאמת קשה וכואב אבל הם מרגישים את הרחמים של השם.

זה עובד ככה. שמי שחווה את הקושי והכאב, בד בבד מרגיש את הרחמים של השם. מי שנמצא בחוץ רואה רק את הקושי, הוא לא מרגיש את השם בתמונה.

אין באמת כזה דבר: קושי שאי אפשר להכיל.

כל קושי וכאב שאדם חווה , בתוכו , בפנים הוא מרגיש את העזרה והאהבה של השם.

את מבינה , יקרה שכמותך!

הכי טבעי שבעולם שתפחדי מלהתחתן, מללדת, מלדבר עם בחור..

אבל כרגע את רואה את הדברים מבחוץ. כל זה במציאות החיצונית שלך. לכן זה כל כך מפחיד.

לכי, תשאלי את הנשים / האנשים, על החוויה הפנימית שלהם בתוך הכאב..

אני רוצה לשתף אותך מתוך החוויה הפנימית שלי, שלידה זה הדבר הכי כואב שחוויתי, אבל זו החוויה הכי מלאת אהבה שהייתי נוכחת בה. היא עטפה את כולי באין סוף טוב. שהלוואי ויכולתי לחוות זאת שוב..

שתביני, גם אני לפני כן פחדתי פחד מוות. אבל אחרי זה זכיתי להבין שהפחד הוא רק ענן, ענן של דמיון שכל הציורים הכי מפלצתיים מתישבים בענן הזה, ואנחנו מאמינים לזה.

אבל האמת הגדולה , שמאחורי הפחד והמפלצות, גם אם יש כאב או קושי, יש הרבה טוב ואהבה ורחמים של השם, ושום דבר לא מפחיד באמת.

כדי שתוכלי לפגוש באמת את הטוב שמאחורי הפחד, תסכימי להיות עם הלב שלך שהוא פוחד.

תהיי לו את למשענת. תזרימי לו אהבה, כן.. אל תוך כל הפחדים , תקבלי אותם באהבה. הם שם כי הם רוצים לשמור עליך שלא תיפגעי. הפחדים בסך הכל רוצים בטובתך. תחבקי אותם..

תוכלי אחר כך לאמר להם, להסביר.

שעדין לא התחתנת, ולא ילדת, ולא חיית עם גבר לבד. והכי לגיטימי שבעולם שתפחדי מכל זה. כי זו מציאות שנמצאת מחוצה אליך.

אבל כשתגיעי לשם, תגלי שהלב שלך דוקא בסדר, ויש טוב, והוא מוצא כח כל פעם כשפוגש בקושי או כאב. הוא אף פעם לא לבד.

ואת יודעת עוד דבר,

רק מי שהרגיש מה זה לפחד מאוד, כשהוא יוצא משם, הוא נהיה מאסטר בביטחון, מאסטר בחיבור אל הטוב. זה לא כמו מי שאפפעם לא פחד וזהו,

מי שפחד ויצא משם, זה ממש לברוא בתוכו עולם חדש של חוזק ויציבות אדירה. זה כל כך גדול החוזק והביטחון וההרגשה בטוב, שהוא נהיה כמו מגדלור שמעביר את הידע הזה לעולם.

וזה זוכה רק מי שפחד מאוד, הסכים לזה ואהב, ויצא משם.

יקרה לי.

מקווה שהמילים שלי נגעו לליבך היקר.

תוכלי לכתוב עוד, אם תרצי.

אני איתך.

אילה

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. וואו,
    גם לי יש פחדים והצלחת להרגיע אותי.. תודה רבה תשובה מקסימה!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בעלי לא חושב שאני יפה
ב"ה יש לי חיי נישואין טובים ושפה משותפת עם בעלי, אך תמיד מלווה אותי העלבון על כך שכשהתחתנו בעלי התפשר על המראה החיצוני שלי והסתפק בכך שאני בחורה מוצלחת מסמינר איכותי עם משפחה טובה וכסף. אף על פי שאני מודעת למעלותיי, וגם למראה שלי שהוא סביר בהחלט ומרגישה שדי פתרתי...
זו הבחירה הנכונה בשבילי?
אני בחור רווק בן 26, עברתי דרך ארוכה בשידוכים… כבר מגיל 20 התחלתי ומדובר ב6 שנים ארוכות מאד.. לאחרונה יצאתי עם בחורה במשך מספר שבועות, ולאחרונה עצרתי את הפגישות כי הרגשתי שאני מסתבך עם הספקות של עצמי ומתקשה להגיע להחלטה. ניסיתי להתייעץ ובאמת שמעתי כל מיני תובנות חכמות ועדיין מסתבך.....
סתם רוצה לפרוק.. מה יש?
אני נערה בת 14 ואני מרגישה שהראש שלי עמוס בהמון התלבטויות ואני פשוט מוצפת. אני מנסה לעשות לעצמי קצת סדר ומקווה שתוכלו לעזור לי. קודם כל, אני ממש מרגישה חוסר שייכות לבית הספר שלי. אני לא יודעת אם בכלל שווה לי להישאר שם או שאני צריכה לעזוב, וזה יושב עליי....
קשה לי להגיד לא לבחורים בשידוכים
אני בחורה בת 23 חרדית מוכשרת יפה חברותית, בית טוב,איכותית ,בוגרת ויודעת מה אני מחפשת אני שנתיים בשידוכים ויצא לי להיפגש עם עשרה בחורים ואת חלקם הורדתי אני אחרי פגישה אחת הסיבה שאני פונה פה זה סוג של מחשבות ומצפונים שאין לי מושג מה המקור שלהם שאולי לא נתתי צאנס...
אני לא נכנסת לתבניות- אז איך אמצא שידוך?
אני בת 20 ממשפחה חרדית שמורה קלאסית. בקהילה שלי משייכים אותי בתור "פתוחה" בגלל שאני לא חרדית קלאסית בעיניהם. אני בחורה מאוד עמוקה וחושבת על החיים, לא לוקחת אמונות וערכים מובן מאליו אלא חוקרת ומגיעה לתשובות בעצמי. אני כל הזמן בלימוד וחיזוק האמונה, גם בתקופות קשות יותר שהלב פחות מרגיש...
אני לא רוצה לשנוא את אבא שלי
כבר שנה בערך שלא קל לי ממש עם אבא שלי. אני מרגיש שאני מסתכל עליו בעין כל כך רעה אבל כי אני באמת לא יכול להתעלם ממה שהוא עושה כמו על כמה הוא ביקורתי – כל מקום חדש אני נכנס ישר ביקורת מתמקד בדברים הרעים, מעצבן, צועק, מתעצבן, כועס, (בעיניי)...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן