The Butterfly Button
עבודת המידות-איך ניתן לרכוש בקניין אמיתי?

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה!!! שמעתי ממישהו(ת"ח) שאדם שיש לו איזושהי מידה טובה-משום שהיא מולדת אצלו וזה לא קנין-כתוב במקורות(לא זוכרת את המקור) שלא סומכים עליו-ז"א,שרק דבר שנקנה בעמל ובקנין אפשר להיות בטוחים עליו שניהיה בו חזקים עד הסוף…ואם פתאום במהלך החיים יבוא איזשהו מקרה כלשהו ואנחנו נצטרך להעמיד את המידה הזו מול מידה אחרת (לא טובה ) שקיימת בנו.לא בטוח בכלל שנעמוד בזה…השאלה היא -ב"ה ,אדם נולד עם תכונות טובות שנמצאות אצלו כבר בשטח הכבוש והוא לא צריך לעמול עליהן…אך לפי הדברים הנ"ל נשמע שיש איזושהיא עבודה שאנחנו צריכים לעשות גם עם הדברים המולדים שלנו….ואיך?????נקח לדוגמא בחור שיושב ולומד תורה בהתמדה עצומה-ההתמדה מגיעה לו בקלות והוא לא צריך לעקור הרים בשביל זה…כרגע בהיותו בחור אין לו עול פרנסה עליו…..אך הוא נלד עם תאוות ממון חזקה-ז"א שבגיל מבוגר יותר כאשר ההתמדה והשקידה יעמדו מול תאוות הממון…מכיון שהוא לא עמל על ההתמדה-הוא יכנע לתאוות הממון…..אז איך כיום אני יכולה לקחת דברים שטובים שמולדים אצלי ולשים אותם באיזשהו שטח של התמודדות???באיזה שטח?? אוכל כבר עכשיו עוד לפני שאני יוצאת לחיים האמיתיים – לקנות את המידות האלה בקנין אמיתי??? תודה רבה!

תשובה:

שואלת יקרה מאוד.

בשאלה הנפלאה שלך, כללת בעצם שתי שאלות: האם טבע נרכש חזק יותר מטבע מולד, וכיצד ניתן לחזק טבע מולד.

באשר לשאלה הראשונה – לפי מה שידוע לי, זוהי אמירה שמיוחסת לבעלי המוסר ולא לחז"ל. כוונתם של אותם בעלי המוסר היתה, שגם אדם הנולד עם תכונות טובות, כל זמן שהוא לא מפתח אותם הם נמצאים בו במצב רדום. לעומת זאת אדם המתאמץ ורוכש לעצמו תכונה, היא תהיה אצלו במצב פעיל, ומצב פעיל משפיע על האדם יותר ממצב רדום.

ניתן להמשיל זאת לאדם שנולד מוכשר מאוד, אך הוא לא מאמץ את שכלו כלל. כל לימודו עוסק בדברים קלילים. אם נשווה אותו לתלמיד השקדן שהתאמץ מאוד ושינן את החומר פעמים רבות, בסופו של דבר – במבחן התוצאה ינצח השקדן ולא המוכשר. ההבדל ביניהם יבוא לידי ביטוי ביום שבו המוכשר יחליט להיות גם מתמיד.

זו הסיבה שייחוס הוא דבר נחשב. אין לייחוס מעלה בפני עצמו, אולם הוא מעניק 'נקודות פתיחה' בהתמודדות, שמהם צריך לצאת לדרך ולהפוך את התכונות לפעילות.

באשר לשאלה השנייה – אצטט לך קטע מהגמרא שדרכו ניתן ללמוד מהי הדרך לעורר את הכוחות הרדומים, ולהפוך אותם לפעילים. הגמרא (ברכות סא, ב) מתארת את רגעיו האחרונים של התנא הקדוש רבי עקיבא שנהרג על קידוש ה', במיתה מזעזעת במיוחד; על ידי סריקת בשרו במסרקות של ברזל.

למרבה הפליאה תלמידיו רואים שבאותה העת הוא קורא את קריאת שמע. אמרו לו תלמידיו: רבי עד כאן?! היאך אתה מסוגל לקרוא בשעה טרופה שכזו את קריאת שמע בשלוות הנפש?? אמר להם רבי עקיבא: כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא מקרא זה לידי ואקיימנו. מתי יבוא לידי הניסיון של "ובכל נפשך – אפילו הוא נוטל את נפשך".

בדברי רבי עקיבא הללו טמון יסוד גדול הנוגע לעניינינו. בכל יהודי ויהודי קיים יסוד רדום של מסירות נפש על קדושת שמו יתברך. תכונה רדומה זו, ירושה היא לנו מאבותינו, אברהם יצחק ויעקב. אך רבי עקיבא בכל קריאת שמע שהוא קרא, ניסה לדמיין לעצמו כיצד הוא עומד ליד כבשן האש, ומוצבת לפניו הבחירה או לחיות או למות על קידוש ה', והוא מזנק לאש בשמחה. כאשר אדם כל חייו מתבונן כך בקריאת שמע, בשעה שבא הניסיון לפניו, הוא לא מתבלבל. הוא לא מאבד עשתונות. בשביל זה הוא התאמן כל הזמן. אדם כזה מסוגל לקרוא קריאת שמע בשעה כזו.

אדם שרוצה להתאמן על מידת ההתמדה בלימוד למשל, ינסה לתאר לעצמו תרחיש שבו הוא מתנסה בניסיון בענין, והוא מתגבר. כך הוא בכל התמודדות והתמודדות. עצה זו מופיעה כבר בצעטל קטן של רבי אלימלך מליזנסק.

אני מאחל לך הרבה הצלחה, ואשמח לענות על כל שאלה.

בניהו

[email protected]>

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

האם גאולה מתאימה לדור שלנו?
לפני כמה שבועות קמנו מהאבלות על חורבן בית המקדש ופתאום התחלתי לחשוב שמבחינה טכנית המשיח לא מתאים לדור שלנו תאר לך אתה הולך ברחוב ובטעות ראית משהו לא טוב אתה חייב לעלות לירושלים להקריב קרבן חטאת ועולה בטח כולם ישמרו על אכילת חולין בטהרה וככה לא יהיו יותר ארגוני הכנסת...
נהייתה לי קרירות בעבודת השם איך משנים את זה?
אני נשואה אמא ל2 קטנטנים ברוך השם. לאחרונה חשבתי להתייעץ על העניין הבא: אני ובעלי מגיעים ממשפחות דיי פתוחות והתחזקנו יחד. אנחנו מנהלים אורך חיים חרדי בעלי אברך. מאז ומתמיד היה לי קור בעבודת השם. אהבתי לשמוע את שירי אלול בתיכון להתחזק אבל זה לא משהו שנשאר. רציתי קרבת אלוקים...
אם חזרתי בתשובה חלקית זה גם עוזר?
אני בת 26 ולאחרונה נמצאת בתהליך התחזקות. לפני כחצי שנה אבא שלי זכרו לברכה נפטר באופן פתאומי. אני באה הוא יחסית חילוני- אבי הגיע מרוסיה ובארץ חזר בתשובה, ואז הכיר את אמי והתחתנו. אבא שלי לבש שחור לבן וציציות, התפלל, שמר כשרות ושבת וכו׳ אך עם השנים התיר לעצמו דברים...
שאלות כאובות אחרי טראומות מטלטלות
  כמה לילות אני ״שורפת״ על האתר שלכם מכורה קשות מוצאת נחמה לכל כך הרבה נושאים ושאלות שמתעוררים סתם ככה באמצע החיים. במפגש החזיתי בין אנשים, דפוסים, התנהגויות, קהלים, זרמים, מצב בטחוני, עולמי ואפילו מזג האויר. סקרנות טבעית שמוצאת מאגר תשובות מדהימה כאילו כיוונו גם אלי. לפעמים נראה שהשקעתם בתשובה...
אנחנו אמורים להיות בתודעת גלות או תודעת גאולה?
  הימים האלו מזכירים לנו ש'צריך' להתאבל על החורבן והגלות. ולצערינו זה לא בא בטבעיות ובקלות. הרבה כותבים על כך שקשה לנו להתחבר כיון ששקועים בחומריות, יש גם כאלו שמדגישים עד כמה הסבל בדורינו הוא קשה ונוראי וכמה יהיה טוב שתבוא הגאולה ועוד ועוד. אני מנסה להבין מה ה' רוצה...
איך מתאבלים באמת על חורבן הבית?
אנחנו נמצאים עכשיו שבוע לפני תשעה באב, ואני שואלת איך מצליחים באמת להיות באבלות הזאת? כמו הרבה קשיים שקורים בחיים הנטייה המאוד אנושית היא להדחיק, לדחוף הצידה למלא את הראש בדברים משמחים ולנסות לשכוח מהצער. נכון שהדרך הנכונה להגאל מכל דבר בעצם היא לתת לעצמינו לעבור דרך הקושי, להרגיש אותו,...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן