תשובה:

שלום לך יהודי יקר.

אני אתחיל מהסוף: יהודי ששואל הוא יהודי טוב שרוצה להבין מה שהוא עושה, הוא לא חוטא. זה לא חטא לרצות להבין טוב יותר את מה שאתה עושה. להיפך, זו מעלה!

התורה היא זו שמצווה עלינו "וידעת היום והשבות אל לבבך". כדי להשיב אל הלב, מצווה עלינו גם להגיע להבנה וודאות במה שאנחנו עושים. התורה מעודדת אותנו לשאול ולחקור עד היכן ששכלנו יכול להגיע.

שאלת שאלות טובות, ממש "מסע" ארוך בנתיבי האמונה, ואני אנסה להיות לך שותף; מקווה שתמצא עזר בדבריי.

אני רוצה להקדים הקדמה קצרה שמנחה אותי בכל הנושא: אינני מחפש ביהדות ודאות מוחלטת. מבחינתי, אין דבר כזה, "100%".

אני מתייחס לזה כמו כל החלטה ובירור גורליים בחיי- "סבירות גבוהה". או "סביר קרוב לוודאי".

אתן דוגמה- כשאני רוכש דירה, אין באפשרותי לכסות את עצמי ב- 100 אחוזים שהכל ילך כשורה. אני מצמצם את הספק, מגדיל את אחוז הסיכוי ומקטין את אחוז הסיכון.

זה לא אומר שאני מכוסה ב- 100%. אותו הדבר בהליך רפואי, אותו הדבר אפילו בחציית כביש ברמזור ירוק: האם מישהו ערב לי בוודאות שלא יפרוץ לצומת נהג שיכור ברמזור אדום? לא, אין ערבות כזו, אבל הסבירות שיקרה דבר כזה היא נמוכה. גם ביהדות, כשאני ניגש לברר לעצמי איך נכון לנהוג, או באיזו דרך דתית לצעוד, אני אנסה לבחור את הדרך שנראית לי הסבירה ביותר, גם אם אין בידי 100 אחוזי הוכחה. אני מקווה שאתה מסכים איתי בנקודה החשובה הזו.

שאלת כמה שאלות בנוגע לאמינות התורה והיהדות, אתן תשובה כללית ויסודית.

אנשים רבים במשך הדורות ניסו ליצור דתות, אמונות ומערכות רוחניות וסחפו אחריהם מאמינים, כך שרעיון כזה הוא לא מופרע- אולם בנוגע ליהדות זה לא יכול להחזיק לטווח ארוך.

להיות יהודי זה להיות מוכן לשלם מחירים כבדים מאוד על טעויות. עונשי מוות- בידי בית דין ובידי שמיים, קנסות, מלקות וגלות. להיות יהודי זה להגביל מאוד מאוד את הנוחות שלך: ציצית, תפילין, לימוד תורה, שמירת שבת, כשרות, צניעות, ועוד ועוד. סדר יומו של יהודי מאמין עמוס באינסוף חובות ומטלות.

כדי לשכנע מיליוני אנשים להאמין בזה, ולא רק להאמין בזה- גם להחיל את זה על הילדים שלה, ולגרום גם להם לשלם מחיר כל כך יקר, צריך משהו הרבה יותר חזק מלתת תקווה, או מלתת תמורה כמו תמורה כספית ותמיכה הישרדותית. וגם אם נמצא מישהו כזה, או כמה כאלה, עדיין- עם שלם שישתכנע עד כדי כך- לי זה לא נשמע כל כך סביר..

האם מיליוני איש נמצאים במצב קיצון כל כך קשה ונואש שישכנע את כולם ללא יוצא מן הכלל לשתף פעולה עם המצאה משוגעת שכזו? ואיך לא התגלתה התרמית הזו? איך יכול להיות שכולם כולם שומרים על הקנוניה בקנאות מרשימה כל כך?

לומר שאנשים ידעו מראש שהעולם יתפתח, אנשים יפסיקו להאמין ויצאו מתוך הבועה (איך ידעו?), עדיין לא מסביר את הבעיה ההגיונית: איך עם שלם של מיליוני איש מסכים לשלם מחירים כל כך יקרים לדורי דורות, ואיך אין אף אחד שהשאיר אחריו רמז לכזו קנוניה.

לעניות דעתי, הרבה יותר סביר לומר שאותו עם,  כלומר- אבותינו הקדומים, פשוט השתכנעו שהתורה היא אמת.. זה לא "טריק פסיכולוגי". זה היגיון פשוט.

למה יש אתאיסטים? לא יודע. ייתכן שהם לא למדו את הסוגיה ברצינות. ייתכן שהם דווקא כן למדו, ומסיבות של נוחות אישית בחרו להמשיך בדרכם. ייתכן כמובן, שהם למדו את הסוגיה ברצינות ולא השתכנעו, ועדיין נראית להם יותר הגיונית הדרך שהם בחרו בה. ייתכן, הרי דעות בני אדם שונות. ולכן תהיה אתה זה שתשאל את עצמך: מה לך נראה הגיוני יותר? מהי הדרך שנראית בעיניך נכונה יותר? יש מנגד כמובן גם הרבה אתאיסטים, ביניהם אנשי מדע ואקדמיה רבים מאד שחזרו בתשובה. למה? זה לא משנה. משנה מה נראה בעיניך נכון והגיוני. ואם אתה עושה את הבחירה שנראית בעיניך נכונה, מה זה משנה מה חושב במוחו שכנך האתאיסט?

הזכרת את הנצרות והאיסלאם, וזו טענה מעניינת מאוד. אני לא כופר במסורת הנצרות, כמו שאינני כופר במסורת האיסלאם. כלומר, אין לי ספק בכך שהמאמין הנוצרי מעביר מסורת נוצרית באדיקות, והמאמין המוסלמי מעביר מסורת איסלאמית באדיקות. ההבדל העיקרי בין היהדות לדתות האלה הוא לא בקיומה של מסורות העוברת בין דורות, אלא במהות הסיפור.

הנוצרי מעביר במשך שנים ארוכות סיפור, אלא שהסיפור עצמו בעייתי: בסיפור ההוא, מופיע פאולוס (שאול התרסי) ומספר שכמה שנים קודם לכן היה אדם ששמו ישו שעשה ניסים והוא המשיח. כלומר, פאולוס מספר על ישו. הסיפור הנוצרי שעובר דורי דורות הוא עצמו לוקה בחוסר אמינות: מי אמר שישו עשה מה שעשה? מי ראה את זה? פאולוס עצמו לא ראה את ישו מעולם. הוא הדין באיסלאם: המוסלמים מעבירים במשך דורות סיפור. מהו הסיפור? שמוחמד סיפר, שהוא היה במערה והתגלה אליו המלאך גבריאל. מי ראה את זה? אף אחד! מוחמד הוא זה שמספר! בקיצור, גם אם נטען שמהמסורת שלהם היא מדוייקת ואמינה, היא לא מספרת לנו שום דבר מהימן, רק סיפורים שמישהו סיפר, ושאיש לא היה עד להם.

לעומת זאת, היהדות מספרת שהקב"ה התגלה לכל עם ישראל! מעבירי המסורת הראשונים לא טוענים "משה סיפר לנו על אלוקים", אלא- "אנחנו ראינו את אלוקים ושמענו אותו מדבר"! זה כבר משהו אחד לגמרי- כי אם מאמינים למעבירי המסורת, זה אמור שאכן יש אלוקים והתורה אמת, מה שאינו כן בדתות אחרות: גם אם נאמין למעבירי המסורת עדיין אין זה אומר שהסיפור אמיתי, כי הם עצמם לא טוענים שראו את המעשה אלא רק שמעו אותו מפי עד אחד.

(בנוסף, ניתן להוכיח שהמסורת היהדות מדוייקת מאוד מאוד, והמסורות האחרות רצופות שקרים, סילופים וסתם פנטזיות שהתווספו במשך השנים; סתירות לאינסוף ואלפי גרסאות. הן בכתבי הנצרות, הן במסורות האסלאם- החדית'. ביהדות יש מנגנוני שמירה רבים שתכליתם בין השאר לשמר את המסורת בטהרתה, כמו טקסים רבים, חגים, שכר למקיימי המצוות ועונש למפיריהן, ועוד ועוד. זה לא הזמן להאריך בזה כי זה לא עיקר התשובה וזה נושא ארוך מיני ים, אבל רק על קצה המזלג)

תורה שבעל פה היא נושא שטעון עיון עמוק. זה אכן נושא מורכב, כי על פניו נראה שמתערבים בתורה גורמים אנושיים- חכמים- ומעניקים פרשנות, מבטלים מצוות וגוזרים גזרות משלהם. למה שנאמין להם? זו אכן טענה טובה וחשובה. היא נכונה תמיד: כל אדם שבא לטעון שבסמכותו לפרש כך או אחרת את התורה, מצווה עלינו לחקור אותו: מי אמר? מי שמך? מי אתה שתאמר?

אבל למרות שזה חשוב לשאול שאלות כאלה, אין זה אומר שכל חכם שיאמר משהו או יפרש משהו בתורה אין זה נכון. נקודה אחת וודאי אפשר להציג כוודאית: יש מצוות רבות שלא ניתן להבין עד הסוף את פירושיהן מן הכתוב. הקב"ה נתן תורה אבל לא פירש אותה עד הסוף. הוא השאיר מקומות מעורפלים ולא ברורים.

התורה מלאה בדוגמאות כאלה. מה זה בדיוק 'לא תעשה כל מלאכה'? לחרוש שדה, למיין פריטים, או אולי לחתוך סלט? ומה עם האיסור 'אל ייצא איש ממקומו'? מה הגבול פה –הרחוב, הבית או החדר? או למשל "והיו לטטפות בין עיניך" של התפילין: מה זה אומר? מהכותבים? מה קושרים ואיפה?

אפשר לומר אולי שהקב"ה סמך על פרשנותו האישית של כל אחד, אבל אז אי אפשר להעניש אף אחד וגם אי אפשר לתת שכר למקיימים, כי הרי כל אחד מבין אחרת.. כשמישהו משאיר הוראות יצרן, ומצווה עלינו לצעוד לפיהן, הוא לא יכול להשאיר דברים ללא פרשנות.

ובאותה המסורת, באותה העדות שמספרים לנו אבותינו על מעמד הר סיני, הם מעבירים לנו כללי פרשנות שנתן הקב"ה למשה ולעם. י"ג כללים, מה שמכונה "י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן". כללים איך ללמוד את התורה שבכתב. איך לפרש אותה. הכללים עוברים אלינו עוב=ד ממעמד הר סיני, באותו הדיוק ובאותה הקנאות שהעבירו לנו את עצם המעמד ואת התורה שבכתב עצמה. מדור לדור מסמיכים גדולי תורה שיודעים איך ללמוד את התורה נכון. הקב"ה בעצמו מזכיר את קיומה של התורה שבעל פה, ובעצם היא עוד קיימת לפני מעמד הר סיני, כי כבר על האבות, שהיו עוד הרבה קודם, הקב"ה מעיד ששמרו את התורה: "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקֹּתַי וּתוֹרֹתָי".

אנשים רבים במשך הדורות מצאו בתורה שבעל פה כלי נוח לניגוח היהדות. אבל כבר גדולי רבותינו כתבו ספרים בנושא כדי להפריך את כל הטענות. החל מרב סעדיה גאון מול הקראים, האבן עזרא במספר מקומות בתורה, רבי דוד ניטו בספר המפורסם "מחנה דן" או- "כוזרי שני", ועוד. גם בימינו תוכל למצוא חומר רב, בספר "התורה שבעל פה", של הרב יהושע ענבל, או בספר "לא בשמיים היא", של הרב אהרן לוי.

אפשר לדון האם מעצם הבריאה מוכח שיש בורא. אני לא רוצה להכנס לזה. אני מעדיף ללכת עם העדות ההמונית של אנשים שראו, ולא להסתמך על ההגיון שלי. לא בגלל שהוא לא נכון, אלא בגלל שכשיש עדות אני מעדיף את העדות. היא אינה כפופה לחוקי ההגיון. היא פשוט מעידה. האנשים היו שם וראו, היו שם ושמעו.

ידידי, אצל כל אחד מאיתנו האמונה נמצאת בניסיון בשעת משבר. וכשקורה משהו כואב, או מציק או לא טוב, הוא לא טוב. ואי אפשר לרמות את עצמנו להסביר שזה בעצם נפלא.

לא. אסור לשקר. כל ההסברים ששמעת, יכולים אולי להסביר, למה בעולם הבא אגלה שהכל היה לטובתי. וייתכן שזה נכון, אבל זה לא אומר שעכשיו טוב לי. עכשיו- לא טוב לי.

אז צריך לשאול את השאלה הזו: למה הקב"ה עושה דברים לא טובים? זו שאלה ששאלו כמה אנשים חשובים: משה רבינו למשל. "הודיעני נא את דרכיך", מפני מה צדיק- ורע לו, רשע- וטוב לו?. או ירמיהו הנביא: "מדוע דרך רשעים צלחה"? או איוב, שהתורה מעידה עליו שהיה איש תם וישר, ירא אלוקים וסר מרע, ובכל זאת סבל סבל בל יתואר, ושאל גם הוא את השאלה הזו.

את ספר איוב כתב משה רבינו. יש מחלוקת בגמרא האם איוב בכלל היה. לדעה אחת, איוב לא היה, זו דמות בדיונית שמשה רבינו יצר כדי לשאול בדיוק את השאלה הנוקבת: למה הקב"ה עושה דברים רעים לאנשים טובים?

יש הרבה דרכים לנסות לענות. אבל בסופו של דבר זה עוד אחד מהדברים ששייכים לעולם אחר, עולם רוחני, עולם שגבוה מעל שכל אנושי, עולם ששייך לאמונה הפנימית: אם כתוב בתורה שהכל טוב אז זה אמת. ובזה אנחנו מאמינים. האם אני מבין הכל? לא. אבל אבותיי עמדו שם וקיבלו תורה, אבותיי הלכו אחרי האלוקים שנגלה לעיניהם והבטיח להם- אני איתכם תמיד, והכל טוב ויהיה עוד יותר טוב. תמיד נרגיש את זה? לא. תמיד נבין את זה? גם לא, אבל תמיד נאמין. ולא סתם, אלא בגלל שאנחנו יודעים שזה אמת. עינינו ראו ולא זר, אזנינו שמעו ולא אחר. ולאמונה יש כוח. כוח לנחם, כוח לרפא. גם ללא מילים.

ידידי היקר, אל תיטוש את המסע שלך. תמשיך לחפש בעקשנות את האמת. שמחתי לצעוד איתך מעט.

ממליץ מאד מאד על ערוץ היוטיוב של הרב אהרן לוי. בטוחני שתמצא שם תשובה להרבה שאלות, וכיווני חשיבה מרתקים.

בהצלחה, נתן.