שלום לך, ותודה על שאלה חשובה ומעניינת כל כך.

קודם כל אני רוצה לציין שאני ממש מתפעל מהרצון שלך לחתור לאמת ללא פשרות. לשמוע את האמת. למצוא את התשובה. אף פעם אל תוותרי על הרצון הזה, מי שמחפש את האמת בעקשנות תמיד ימצא אותה בסוף, בע"ה.

הנושא שהעלית הוא נושא מורכב ודורש מעט חקירה רעיונית, בירור שכלי. בואי נחשוב ביחד.

אני לא יודע איזה ספר קראת, ולכן אני לא אתייחס לספר בעצמו, אני אדבר על השאלה העקרונית. ציטטת כמה דברים, חלקם שייכים לעולם האגדה והסיפור, וחלק לעולם ההלכה. ויש הבדל ביניהם, אני כבר אסביר.

מהי הלכה? הלכה היא ההתנהגות המעשית שאנחנו נדרשים לעשות. נדרשים לעשות כי אנחנו מאמינים שזה מה שהשם רוצה שנעשה. זוהי הלכה: הוראות מעשיות מפורטות איך להתנהג. הלכה היא לא סיפור. היא הוראה.

ואיך אנחנו יודעים מה רצון השם? זה כבר נושא עוד יותר ארוך, אבל בקצרה- הקב"ה, יחד עם תורה שבכתב, העביר כללים ברורים איך ללמוד את התורה "ולהוציא" ממנה הלכות. הכללים האלה עוברים מדור לדור אצל תלמידי החכמים וראשי הישיבות, עוד מימות יהושע בן נון. זה נכון, שיש גם מחלוקות בין החכמים על פרטים מסויימים שמתחדשים בכל דור שלא ניתנו מסיני. אבל באופן כללי, ההלכה נלמדת על ידי כללים ברורים שעוברים אלינו עוד מהר סיני. אז שוב: הלכה היא הוראה מעשית. לא לומדים אותה מסיפור כזה או אחר, אלא מתוך גדרים וכללים מדוייקים. גם כשיש מחלוקת, יש כללים איך לפסוק וכמו מי להכריע.

אז כדי לברר "תכל'ס" מה ההלכה, מה עושים, לא הולכים לסיפורים. הולכים לתלמיד חכם הבקי בתורה, מכיר את כללי העיון והפסיקה, ויודע לומר מה ההלכה.

ויש את עולם האגדה והסיפור. בגמ' יש אין ספור סיפורים, מעשיות, פתגמים ומליצות והתבטאויות של חז"ל. יש מהם פשוטים, מובנים וברורים, מלאים בתובנות יפות שכולנו יכולים להתחבר אליהם, ויש כאלה, סליחה על הביטוי, מוזרים, לא מובנים, חסרי פשר ונסתרי משמעות.

לעיתים ציטוט אחד נדמה שסותר את הציטוט השני, סיפור אחד הפוך מסיפור אחר, וכל מי שקצת למד דברי אגדה מכיר את הדברים האלו. אז איך מתייחסים לסיפורים האלה?

קודם כל, עובדתית, אנחנו צריכים להבין שאין לנו שום מושג על חייהם של אותו הדור. תקופת התנאים הסתיימה לפני כמעט אלפיים שנה. אלפיים!! אנחנו לא באמת מבינים את העולם שהיה אז, הן את העולם הכללי- האנשים, התרבות והמאפיינים- ובטח לא את גדולי היהדות שהיו אז. הם היו אנשים צדיקים ונוראים, קדושי עליון, אנשים שהיו רחוקים מאד מהשיח והיום יום שלנו. אנשים כאלה שעוף שפורח מעליהם היה נשרף מעוצם קדושתם, שהיו יודעים את שיחתם של החיות, הדקלים ומלאכי השרת. אנשים כמו רבי עקיבא שהלך בגיל 40 ללמוד תורה כשהוא לא יודע קרוא וכתוב, והגיע למדרגה עליונה עד כדי כך שכשמשה רבינו רואה את דברי תורתו של רבי עקיבא נחלשה דעתו. נשים מיוחדות כמו רחל אשתו, שבגללה הוא עוזב את הבית מבלי להיכנס ולומר שלום לעוד 12 שנה ברצף..

כל זה יכול ללמד אותנו קודם כל, שאין לנו שום כלים להבין את אורח חייהם, מחשבותם ומעשיהם של גדולי עולם אלו. ולכן, אם אנחנו נתקלים במשפט או מעשה מוזר, הצעד הראשון הוא לומר- "אני לא מבין. זה באמת לא מובן לי. אבל הוא היה כל כך קדוש, חכם וצדיק, שבטח יש לזה הסבר". אז זה השלב הראשון: מה שאנחנו מבינים בדברי אגדה- מה שנשמע טוב ומובן- מצויין. מה שלא, טעון בירור. אי אפשר להסיק מסקנות ולהגיד- איזה קיצוני. הם היו גדולים מדי כדי שכל כך מהר נסיק עליהם מסקנות. להיפך, המסקנה צריכה להיות, שכנראה יש לזה הסבר עמוק יותר, שאינו לפי הפשט, או הסבר התואם לאורח חייהם וקדושתם של הצדיקים הללו.

אחרי ההקדמות האלה, בואי ונחזור לשאלה שלך.

לגבי הסיפור שציטטת, זה באמת סיפור תמוה ולא מובן לדעתנו האנושית. אבל כמו שהקדמנו, אי אפשר להסיק מסקנות מסיפור אחד. בפרט שהגמרא מלאה מסיפורים אחרים- על כבודה ומעלתה של האשה, על תפקידה החשוב בעולם, על כך שעליה עומד הבית, והיא העוגן הרוחני של הבית. ולכן כנראה שיש לזה הסבר אחר, לא לפי הפירוש הפשוט של הטקסט. ופרשני הגמרא, כמו המהרש"א שם, עומלים לבאר את הסיפור; אבל בטח ובטח שהסיפור הזה אינו מלמד על הדרך הפשוטה להתנהג בה.

אז מה נכון ומה לא? איך באמת צריך להתנהג? כאן צריך לזכור את הכלל השני: לא לומדים הלכה מסיפור. לומדים מהפסיקה ההלכתית כפי שנפסקה מדור לדור.

להלכה, לאשה מותר לשים בושם. ואין שום איסור הלכתי לשוחח עם גיסים. מה כן יש? יש איסור לעשות, או לדבר, דברי חיבה בין איש ואשה שאינם נשואים. ליצור חיבור רגשי. לכן מגע אסור. לכן שיחה, אם היא ארוכה, משוחררת, עמוקה ויכולה להביא לרגש כזה, אסורה.

איסורים אלו הם לא בגלל שמעמד האשה נמוך. ח"ו. זה נובע מזה, שהקב"ה ברא באיש ואשה יכולת להתחבר זה עם זה, וציווה עלינו להפנות את החיבורים האלו זה לזה רק כנשואים; לא לפני כן, ולא אחרי כן- עם אנשים זרים שאינם בני הזוג שלנו.

למשל, ניקח דוגמא את  האיסור לגברים לשמוע קול שירה של נשים. בשיר יש את שלושת סוגי החיבורים, בכל הרמות: יש בו מימד פיזי, מימד רגשי, ומימד רוחני. שירה יכולה להביא אדם לחיבור טהור ורוחני. את כל אלה, התורה רוצה שנשמור לבן הזוג הנשוי, ולא לאדם אחר. כך שומרים על החיבור בין האיש לאשה טהור ונקי.

אז ההלכה אומרת שמותר לאשה לשים בושם, רק שיהיה בפרופורציה נכונה כדי שיהיה שמור לעצמה. מותר לשוחח עם גבר אחר, אבל בפרופורציה נכונה וללא קשר אישי של חיבה.

ולגבי הגיהנום, אני יודע את מה שאמרה המשנה- "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". או- "ישראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא". או "אפילו ריקנים שבך, מלאים מצוות כרימון". הגמרא מספרת על כמה וכמה בעלי תשובה, שבזכות רגע אחד של תשובה אמיתית, הגיעו לגן עדן למרות שכל ימיהם חטאו בעברות חמורות מאד! כמו יקום איש צרורות, המתייוון, אחיינו של התנא יוסי בן יועזר, שכל ימיו הציק לדודו הקדוש, אבל בחר לבצע בעצמו ארבע מיתות בית דין והקדים את דודו, התנא, בכניסה לגן עדן. או רבי אלעזר בן דורדייא, שלא הניח עבירה בעולם שלא עבר עליה, ובסוף טמן ראשו בן ברכיו ובכה ועשה תשובה, ויצאה נשמתו, ויצאה בת קול מן השמיים והכריזה שהוא בן העולם הבא. ובכה רבי הקדוש ואמר- יש קונה עולמו בשעה אחת.

זה נכון, שלעבירות יש מחיר. כי המעשים שלנו מאד חשובים, כמו לוחם ביחידה קרבית מובחרת, שיודע שביטחון מדינה שלמה על הכתפיים שלו. אז גם לנו, תיקון העולם על הכתפיים שלנו, כי הקב"ה מאמין ביכולות שלנו. ולכן יש השלכות ונזקים מהחטאים שלנו. אבל שום דבר לא עומד בפני תשובה. ותשובה זה לבוא לקב"ה באופן הכי פשוט ולהגיד לו- אני יודע שאתה אוהב אותי, אני יודע שנכשלתי, ואני רוצה לחזור אליך באמת. וזהו. ואין דבר העומד בפני התשובה, ואין דבר העומד בפני הרצון.

ואין ספק, כמו שאמרו כל גדולי הדורות, שהקב"ה מעריך כל רצון טוב וכל התקדמות. ולהיפך, מי שבוחר לצטט דווקא ציטוטים לא מובנים ובוחר להציג את זה כאילו זה כל היהדות, הוא זה שצריך לחפש מקור לדבריו.

הזוהר הקדוש מספר, שכשהגיע יתרו, כהן מדין, אדם שעובד עבודה זרה, ואומר- "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים", אז באותה השעה התעלה כבודו של הקב"ה בכל העולמות, העליונים והתחתונים.

מסביר רבי נחמן מברסלב, שככל שאדם רחוק יותר מקדושה, כך כל מעשה קטן שלו להתקרב, כל צעד קטן, עושה נחת רוח אינסופית לקב"ה, דווקא בגלל שהוא כל כך רחוק. ולכן דווקא יתרו, הגוי עובד העבודה זרה, דווקא הוא מצליח במשפט אחד לגרום כל כך הרבה כבוד לקב"ה, דווקא בגלל המרחק.

ולכן ברור שכל התקדמות חשובה והקב"ה מעריך אותה עד אין סוף.

זו האמת.

אני מאחל לך בהצלחה, ומעריך מאד את הנכונות שלך לשאול. ואם יש לך עוד שאלות- אנחנו תמיד כאן!

בהערכה רבה, נתן