שואל יקר,

שאלות אלו שאתה מעלה, לא רק שאינן "בעיתיות" כפי שאתה חושש, אדרבה, חשובות הן עד למאוד. אלו שאלות ששאלו גדולי אומתנו ושראוי שכל מי שאינו חי את חייו כ"מצוות אנשים מלומדה", ישאל. השאלות מורות על רצונך הנקי לדעת את אלוקי אביך ולהבין מה היא אמונה.

ברשותך אחלק את שאלותיך לשלוש,

האחת, איך אדע כי אני מאמין? שאני משוכנע באותה אמונה שהוחדרה לי מילדות? אולי אין בי שום בסיס אמתי לאמונה הזו?

השניה, איך ניתן להאמין כשהמציאות מראה לכאורה את ההיפך הגמור? שוב ושוב נתקלים ברשעים שהשעה משחקת להם ובצדיקים המלאים ייסורים.

השלישית, מה היא תפילה? האם היא משנה את המציאות? האם כשאני מתפלל למשהו אני בעצם "יודע" מה טוב עבורי? אם ה' יודע מה הכי טוב לי, למה שאתפלל לשנות את המצב?

מכיוון שכל אחת מהשאלות האמורות היא חשובה מאוד והנושאים עמוקים ומורכבים, אשתדל לתת כיוונים מסוימים וברצונך תוכל להעמיק בהם ולהוסיף עוד.

אתחיל מהשאלה האמצעית, זו שאלה שכל מאמין אמור לשאול ואולי לצעוק. אם הקב"ה כל יכול, אם הוא אמת ופעולותיו צדק, איך יש כל כך הרבה עוול בעולם? איך אין שום קורלציה בין מעשי האדם לבין מאורעותיו?

לפי חז"ל, במפגש היחיד של משה רבנו, אבי הנביאים, עם האלוקים, בנקרת הצור, הוא שואל את השאלה הזו. "הודיעני נא את דרכיך – אמר לפניו, רבש"ע, מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו? יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו?".

את הזעקה הזו מטיב לבטא שלמה המלך בקהלת:

הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל, מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע, לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא, וְלַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ, כַּטּוֹב כַּחֹטֶא, הַנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא:

זֶה רָע בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל…

אני לא מתיימר לתת הסבר ללמה דברים כאלו קורים, לפי אחת הדעות בגמרא, אפילו למשה לא הוסבר הטעם, הקב"ה עונה לו "וחנותי את אשר אחון וכו'". אמנם נאמרו הסברים רבים על ידי גדולי האחרונים להבנת מציאות הרע בעולם ומומלץ לעיין בדברים, גם הגמרא שם נותנת כמה הסברים לסוגיית ה"צדיק ורע לו", אך עם זאת השאלות נותרות  קשות ויתרה מכך, ההרגשה קשה. קשה לנו, מהמקום שלנו בתוך התמונה לראות טוב בסבל וברוע, קשה שבעתיים לראות עוול, לראות רשע וטוב לו, צדיק ורע לו.

מה שניתן להסביר ויותר קל להבין הוא כמה החשבון מורכב, כמה הראיה שלנו מצומצמת. הרמח"ל בדרך ה' [חלק שני פרק ג'] מרבה לבאר את המורכבות בשכר ועונש ואני ממליץ לך להתעמק בדבריו, אבל לפני כן הוא אומר משהו שלדעתי חשוב מאוד שנבין. אנחנו מאוד שקועים בתפיסה כאילו מציאות העולם היא עובדה קיימת ומאורעות החיים שלנו הם שכר או עונש על התנהגותנו. אנחנו שוכחים בשביל מה בכלל נברא העולם, לשם מה בכלל נשלחנו לכאן.

העולם הוא "מגרש משחקים", הוא המקום שנברא במיוחד בכדי לתת לכל אחד מאתנו את ההזדמנות להוציא לפועל את מי שהוא יכול להיות, את האיכויות המיוחדות רק לו וכל זה בכדי לזכות בטוב המוכן עבורו, בחיבור עצמי ושלם לבורא. מכיוון שכל אדם הוא ייחודי, גם מסכת חייו יחד עם אופיו, מעלותיו וחסרונותיו המובנים, כולם חלק מאותה פלטפורמה שיועדה במיוחד עבורו בכדי שיוכל להגיע לשלמות. העולם הוא שדה האימונים שלנו ולכל אחד מציבים את ה"מכשירים" המתאימים ביותר עבור האמון שמיועד לו.

וכך מסכם זאת הרמח"ל:

נמצא לפי השרש הזה, שהצלחות העוה"ז וצרותיו יהיו לשינוסה בם האדם בחלק מחלקי הניסיון ששיערה החכמה העליונה היותו נאות לאיש ההוא.

בראיה הזו, לא כל קושי שהגיע לאדם הוא עונש ולא כל טובה היא שכר, הקשיים והטובות הם חלק ממסכת החיים המיוחדת לכל אדם לפי העניין שיוכל להביא אותו למדרגה אליה הוא ורק הוא יוכל להגיע. אדרבה הרמח"ל מציב את האפשרות של שכר ועונש רק כאופציה שניה:

ואמנם עוד סבה אחרת נמצאת להם, על פי דרכי המשפט והגמול…

עתה נעבור לנושא התפילה, התשובה הפשוטה לשאלתך היא כי עלינו מוטלת חובת ההשתדלות, הקב"ה הטביע בנו את הרצון לחיות ואת הרצון להתרחק מהסבל. כשאנו נמצאים בבעיה, בדיוק כפי שברור שנעשה כל מאמץ להתרחק פיזית מהסבל והמוות כך, כאנשים מאמינים, עלנו לפנות למי שיש בידו להושיע. ואדרבה, אולי לשם כך נשלחה הרעה וכפי שמבאר הרמב"ם "אֲבָל אִם לֹא יִזְעֲקוּ וְלֹא יָרִיעוּ, אֶלָּא יֹאמְרוּ דָּבָר זֶה מִמִּנְהַג הָעוֹלָם אֵרַע לָנוּ וְצָרָה זוֹ נִקְרָה נִקְרֵית. הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ אַכְזָרִיּוּת וְגוֹרֶמֶת לָהֶם לְהִדַּבֵּק בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים…". הימנעות מתפילה היא אמירה שאין מטרה באותה הצרה שהגיעה אלנו. הפניה בתפילה היא הודאה בכך שיתכן שמשהו בנו חסר, שאנו צריכים להתעורר.

למרות האמור, אני רוצה להוסיף תובנה מיוחדת בעניין התפילה, אותה למדתי ממשנתו של ה"שפת אמת".

אנחנו רגילים לראות בתפילה פתרון. מכיוון שהגיעה אליי בעיה ואני מעוניין להיפטר ממנה, מכיוון שאני ניצב בפני קושי, אני משתמש בתפילה. במבט זה התפילה היא האמצעי להגיע למטרה שהיא הרווחה הגשמית, הנפשית או אפילו הרוחנית.

ולא היא. התפילה היא המטרה, הבעיה אינה אלא אמצעי. ואבאר, אנחנו נשלחנו לעולם של חומר, העולם הגשמי הוא דומיננטי כל כך עד שלפעמים אנחנו שוכחים שיש לנו יעוד מעבר להישרדות כאן. האמת היא שאנחנו בתוך תוכנו רוצים להישאר דבוקים בבורא בדיוק כמו שהיינו טרם נשלחנו לתוך החומר, לזכור את הוויתו ולהתחבר אליו. איך עושים את זה?

לשם כך נבראו בעולם רצונות. בעולם סטטי ללא עליות וירידות, היה לי קשה מאוד למצוא נקודת חיבור לבורא. כשחסר לנו משהו זה טריגר רציני, זה תרוץ טוב להזכיר לנו שיש למי לפנות וכך להישאר בקשר אתו. כשמתמלא החסר, אני מוצף בתחושות של הודיה וזו שוב הזדמנות להפנות את לבנו לבורא. זה נושא עמוק ומרתק, מחמת קוצר היריעה פתחתי רק שער…

ועתה אחזור לשאלתך הראשונה, אני מאוד מזדהה אתך, קשה וכמעט לא ניתן למי שהורגל במשהו מילדותו לבחון אותו בצורה אובייקטיבית. כמה נפלא לפגוש יהודי שגדל ללא שום היכרות עם הדת והתורה כשהוא מספר על האמונה שגילה בשעות צרה או בשעות התעלות ואז עולה השאלה, האם גם בי קיים המקום הנקי הזה? האם גם בתוכי קיימת האמונה הפשוטה הזו?

אישית אני מאמין באמונה שלמה שבלב כל אחד מישראל נטועה אמונה, גילוי אמונה אצל אחרים, אצל כאלו שלא גדלו על זה, מוסיף לי להבנה של התחושה הפנימית הזו. ועם זאת אני ממליץ על תרגיל קטן, התרגיל הוא על דרך השלילה. האם תוכל לדמיין שאין שום כוח שעומד מאחורי כל הדבר הזה? שאין שום מטרה בעצם היותך? שאין שום משמעות לכלום? לפעמים על דרך השלילה ניתן להוכיח לעצמנו את מה שכרגע קשה להוכיח על דרך החיוב.

מאחל לך הצלחה רבה בדרכך, שתזכה להמשיך לשאול ולדייק את עצמך וכמובן שתזכה לתשובות שיתיישבו על לבך.

מנחם

[email protected]