דלג לתוכן
לכבוד הרבנים החשובים שליט"א,
בגלל השאלה החשובה שיש לי, שמכילה כמה וכמה שאלות בתוכה,
אבקש קודם כל סליחה על האריכות.
תמיד הייתי ילד כשרוני ומוכשר ב"ה שנתן לי את כל זה, עוד בגיל 3 שאלתי את אבא שלי שאלות על אמונה וכו',
כמובן שלא תמיד הלכתי לצידה אבל הייתי חכם ומבין מאוד, לדוג' כשהפסקתי ללמוד לגמרי בתיכון (הייתי דתי לאומי רוב חיי),
השלמתי את כל החומרים לגמרי מכיתה ד' עד ז' מהידע שהיה ברשותי, תמיד הייתי נעדר שבועיים מהבית ספר חוזר ומוציא 100,
ונעדר עוד שבועיים וחוזר. ישתבח שמו שנתן לי את החכמה הזאת.
תמיד הייתי ילד רגיש, שואף, מסודר וקצת פרפקציוניסט. אבל לא הייתי לוקח ללב דברים ידעתי להחליק.
עד ש.. יום אחד חבר אמר לי להצטרף לשיעור תורה וידוע שסרבתי ולאחר מכן נמשכתי לעולם התורה,
עד שבגיל 17 ב"ה חזרתי בתשובה. זה לא קרה ברגע, אבל אני מנסה להבין מה השתבש בהמשך (תכף תבינו),
הלכתי פעם בשבועיים לשיעור, לאחר תקופה פעם בשבוע ושוב פעם בפחות זמן,
תוך כדי עמידה בניסיונות חזקים למדי, שאותם לא אוכל לספר. אני חושב שבגלל הניסיונות החזקים שעמדתי בזכות ה' יתברך,
ה' מנסה להחזיר אותי בתשובה עד היום.
כשנכנסתי לישיבה בגיל 18, היו לי לצד התשובה גם קנאת סופרים טובה ושאיפות חזקות.
הייתי בין המתמידים בישיבה, גמעתי בשקיקה את הגמרא עד לשעות המאוחרות, עד שלמדתי מספר רב של שעות.
התפילה, כמה שהייתה מתוקה, אבל, לצד הקנאת סופרים היא התחילה ליהיות לא טובה,
קינאתי יותר מידי בחברותא שלי שהוא לומד יותר ממני, כשפועל במבט לאחור זה לא כך, היצר מאוד מתעה.
התחילו לי לחצים בלימוד לאחר שנה של עבודת ה' מתוקה, במשך שניה וחצי היו הלחצים.
עד שכמובן הגיעה הגאווה, ומשם כבר נפלתי לחרדות וכו' ולא הייתי מסוגל לפתוח דף גמרא.
במשך 4 שנים התחננתי לה' שיוציא אותי מזה, חל שיפור גדול במצבי במבט לאחור.
הייתי מסוגל ללמוד פה ושם, עד שחזרתי, אמנם לחצי ממה שהייתי מסוגל אבל גם זה בקושי.
כשאני מאז לוקח תרופות שאני חושב שהם הגורם העיקרי גם לשיפור במצב ומצד שני לקושי בלימוד (משפיעים על המוח
משהו כזה), כיום כבר אינני מתעסק בזה (שאלות על תרופות), אולי גם בגלל זה אינני מסוגל ללמוד כראוי.
היה לי גם תקופות של סבל גדולות בעקבות זה, עד שגדול דור אחד אמר עליי את מה שאמר (משהו טוב, אבקש להשמיט מהפסיק עד כאן).
מאז נפלתי המון, זה היה נראה לי תקופה גדולה של כמה שנים כאילו אני מתחזק וחוזר, ושאלתי כאן אם אני לא טועה
שלפחות 90 פעמים ניסיתי לקום, אבל זאת לא הדרך, כיום אני מבין שיש לנסות משהו אחר, איתו אני מבקש שתעזרו לי.
הרופא אמר שממילא זה היה קורה לי, בין אם הייתי בישיבה או בכל מקום אחר אבל מטבע הדברים פיתחתי סלידה רגשית לכל דבר
שבקדושה. בעיקר לא מכוון, חסימות אישיות. אני פשוט לא מצליח להשתחרר מהחרדה. יש גם דברים שהשמטתי.
אני יודע שאתם לא בעלי מקצוע כנראה, אבל אני בשלב שאני יכול לדבר על זה ככה, ולקבל תשובה.
כיום, אני פשוט תקוע בבוץ. אני מתכוון, אני עובד בעבודה מסורתית מינוס, כשזה נותן לי כל הזמן פורקן. לא שלילי ח"ו
פשוט העול הכבד שהיה עליי משתחרר, אני צריך לדעת איך לשחרר אותו נכון, בצורה של הקדושה. אני פשוט נמצא עם
חברים לא טובים בשבילי, משפחה אוהבת אבל קצת כועסת, קשיים נפשיים וכו' וכו'. קיצרתי.
רק נשאר לי כמה שאלות לסיום וזהו –
1. איך עולים וקמים באמת ובשמחה וטוב לבב בחזרה?
2. איך נשארים ומצליחים ליהיות עקביים ולא ליסוגליפוללהישאר?
3. הרי אם אצא ואחזור כל הזמן מהעבודה זה לא ייעשה לי טוב, מה הדרך הכי טובה בשבילי לעלות בלי ליפול לפחות מהמקום שעליתי אליו?
4. אני כל הזמן נופל מטה, אני צריך דרך מותווית לי
5. קשה לי לדבר על זה בשיחות טלפוניות כרגע, אבל אשמח שתחזירו לי תשובה.
לא אאריך עוד, אבל הייתי צריך שתבינו – אולי זו שאלה בשבילכם, אבל זה חיים שלמים שלי שפתחתי 🙂
