שלום לך יקרה,

אפתח בזה שאחת שכל הזמן חושבת על הרמה הרוחנית שלה ועסוקה במחשבות איך להתקדם, זו אחת שלמרות בלבולי החיים והגיל לא רק חיה את הרגע ועושה מה שנעים ומתנחמת במה שכיף ונח אלא חושבת, שואפת ורוצה להיות בסדר. זה מעיד על עולם פנימי ועומק, זה מספר על היותך אחת שמחוברת לערכים ולא רק לכאן ועכשיו. בעולם בו הכל מהיר, מתגמל ומענג זוהי מתנה גדולה וכח גדול, אבל כן.. זו גם התמודדות.

זה כנראה אומר שלא בקלות תמצאי את עצמך מתחרטת על החלטות קשות או סיכונים שלקחת בדחף של רגע, וזה גם אומר שכשיש לך משיכה למה שאת מאד רוצה בו אבל מבחינה ערכית או מוסרית או אפילו בגלל מוסכמה חברתית הדבר אסור, קשה לך יותר ולכן את יותר צדיקה, או שומרת חוק.

אנסה להתייחס לזה מכמה היבטים:

יש את המרכיב הזה באישיותך ואתייחס לזה עוד בהרחבה, אבל גם אנסה לעודד ולומר שבשלב זה של החיים, כשכ"כ טבעי לבדוק, ללמוד ולחפש את דרכך בעולם הצבעוני ורב האפשרויות של הקב"ה, הבחירה רחבה, האפשרויות רבות והמצפון עובד שעות נוספות. אני משוכנעת שתישארי אדם ערכי ומצפוני והמצפון והמחשבות המייסרות לא יעזובו אותך כ"כ מהר, אבל העוצמה שלהן תיחלש ותגיעי לאיזו יציבות ואיזון יחסי. כל חיינו יש בחירה בין טוב לרע, ותמיד יש על מה להרגיש אשמה, אבל העוצמה שאת מרגישה כרגע כנראה לא תהיה מנת חלקך עד מאה ועשרים. זו תקופה יותר מאתגרת במובן הזה ובעוד כמה שנים יהיה קל יותר בעז"ה.

עכשיו אתייחס למחשבות עצמן, ובכל השאלה אנסה לא להתייחס בכלל לתכנים שבהם את עסוקה, כי נראה שזו שאלה שהיית יכולה לשאול גם אם היית שמרנית יותר וגם אם היית פתוחה יותר. ואולי לא משנה מה תעשי יש בך בפנים איזה קול פנימי שבודק אם את בסדר וגם אם היית בחורה מהזן הכי סגור היה בך מצפון על דקויות שאת כרגע לא עסוקה בהם.

את מתארת מחשבות של בדיקה עצמית ללא הרף, וכשכבר החלטת לבחור בדבר מסוים את מלאה נקיפות מצפון ואשמה אחרי הבחירה. יש סיכוי שהנטייה הזו מאפיינת אותך באופן כללי, ואני מאמינה שהאישיות איתה נולדנו היא כלי העבודה שלנו כאן וממש חלק מהתפקיד שלשמו אנחנו כאן. אז חשוב להכיר במעלות של הנטיה הזו: זה הופך אותך לאדם זהיר ושקול שבאופן טבעי נוטה לטוב.

אבל יש בזה גם כמה אתגרים שחשוב להכיר כדי להתמודד איתם כמו שצריך. אנסה לפרט את האתגרים שבזה ואח"כ גם להציע דרכים להתמודד איתן:

• כמו שתיארת- אין לך מנוח, גם כשהלב מאד נמשך לדבר מסוים, הראש עובד שעות נוספות, עסוק בחובות ורוצה כ"כ שתהיי בסדר.

• המצפון והמחשבות המייסרות יכולות לגרום לאשליה שהחובות יוצרות "מחנק". לפעמים החובות אכן חונקות, אבל מה שבאמת מייסר אלה המחשבות- כלומר: בזמנים של הרבה התלבטויות וקונפליקטים פנימיים, ממש כמון שתיארת, יש רצון "להעיף" הכל ולעשות מה שרוצים וזהו. הסיבה לזה היא לא כי החובות קשות, אלא כי המחשבות קשות, ולכן חציית גבולות ויציאה לחופש לא יעזרו- כי המצפון והמחשבות הם פנימיים. אם תשימי חומה ותעשי מה שאת רוצה, כמו שכתבת, לא יהיה יותר קל.

• לפעמים האשמה והמצפון מייצרים איזו אשליה של עיסוק בטוב- "אם אני לא בסדר, זה לפחות אכפת לי" או: "אני מרגישה כל כך רע עם מעשה שהוא לא טוב אז מתכפר לי וזה בסדר" וזה עלול קצת לעוור את שיקול הדעת הרציונלי ולגרום לך לבחור בדבר שאת עלולה להתחרט עליו (דבר שיגרור 'לופ' חדש של מחשבות מייסרות)

אז מה אפשר לעשות עם כל זה?

העיסוק המתמיד בשאלה- האם אני טובה? האם אני בסדר? מגיע מצורך בשליטה ובחוויה של צורך בתשובות מוחלטות וחד משמעות.

כשלמעשה החיים הם מורכבים ומלאים בספקות. יש שריר שחשוב לאמן, במיוחד כאשר את בנ"א שכ"כ שואף לתשובות מוחלטות ולידיעה שאת בסדר, והשריר הוא היכולת לשאת את הספק, לשאת את ה"אולי".

להחזיק בזה שאת מחפשת ותמשיכי לחפש אמת תמיד אבל אף פעם לא תהיה לך וודאות באשר לשלימות של המעשים שלך.

כשיש תשובה ברורה את יודעת מה היא ומצפון תמיד יכול להיות לך גם כשבחרת בטוב כי אולי לא עשית מושלם ויכולת יותר.

יש תרי"ג מצוות והלכה ברורה, אבל גם בעולם של עבודה רוחנית יש הרבה שטחים אפורים, הרבה חלקים שמושפעים מרוח הדברים, תפיסות שונות. יש שאלות שיש עליהן תשובות ברורות.

אך לרוב, בכ"כ הרבה תחומים הקב"ה שם אותנו בעולם מעורפל שבו העבודה שלנו היא לבחור לעשות טוב אבל בלי ידיעה וודאית שאכן כך עשינו.

כתבת שאת יכולה לשים לעצמך חומה ולא לחשוב יותר מדי האם מה שעשית הוא בסדר או לא.

מאד קשה לשים חומות ולשלוט על מחשבות, אבל אני מציעה לך בכל מחשבה שקשורה למה שכבר עשית לשים "חומה" על העיסוק בשאלה האם מה שכבר עשית היה בסדר או לא. ובמקום זה להתמקד בבחירה הבאה, המסוימת. להתמקד בצעד שלפניך, ובמקום להיתפס למסגרת החיצונית המחייבת- מותר, אסור, נכון, לא נכון, להיתפס לשיקול המהותי-ערכי-רגשי שיותר נוגע אליך באופן אישי- האם זה מה שאני רוצה בחיים? האם אני ארגיש עם זה טוב לטווח ארוך. האם זה ישמח אותי. אם זה קשור למערכות יחסים שלך עם אחרים או שלך אם הקב"ה: האם זה יוסיף או יגרע?

הרעיון הוא ללמד את עצמך לצאת מחשיבה מתמדת, תיאוריתית יחסית של אשמה וחובות לעיסוק בפעולות ובחירות הספציפיות, מעבר מחשיבה של האם אני בסדר כלפי X לחיבור לעצמך ,למה שאת באמת רוצה בחיים.

(לא הרגע. הרגע המתוק והנעים ינצח, אבל בחשיבה רחבה על החיים בד"כ נפנה לאפשרות הטובה יותר) תנועה כזו יכולה לאפשר לך לאט לאט לחיות אם חוסר הוודאות וה"אולי" שהם מנת חלקנו כאן בעולם וכך לא להתייסר כ"כ ולהרגיש אזוקה מהבחירות הטובות שלך.

אתמול יצאתי עם גרבים. מה שהיה היה. עכשיו אני רוצה לצאת עם שיער פתוח. האם אני רוצה? למה? מה אני בעצם רוצה מעצמי? מה בתוכי רוצה את השיער הפתוח? אני רוצה להרגיש חלק? אני רוצה להרגיש יפה? האם זו הדרך היחידה להשיג את זה? איך עוד אני יכולה להרגיש חלק? אני רוצה שיראו אותי? מי? איך עוד אני יכולה להגיע לזה?- כותבת לך דוגמא לסדרת שאלות שאת יכולה לשאול את עצמך שכוללים בירור פנימי שיכול להיות מעמיק ומקדם ולא מכניס אותך למעגל מצפוני מייסר, אלא מלמד אותך על צרכים שלך ועוזר לך להבין מה משמח אותך ובאלו דרכים את יכולה להשיג את מה שחשוב לך.

שאלת למה את היחדה מבין חברותיך שככה מצפונית, אז יכול מאד להיות מבחינת התבגרות שהקדמת מעט את החברות שלך שנמצאות עמוק בשלב ההתפתחותי בגיל הזה כשאחד הדימויים (שאני כ"כ אוהבת כי הוא מחזיר אותי בגעגוע לגיל מלא הסערות, הריגושים והמנוע…) שמה שאופייני לגיל הוא "מנוע של רכב מרוצים חדיש עם ברקסים של רכב אספנות ישן", את כבר לא עם הברקסים הישנים, ושלך יותר מפותחים, והן פשוט רצות בלי מעצורים… יכול להיות שאת פשוט בוגרת יותר, ויכול להיות שאצלך באישיות יש במובנה יותר ברקסים. אני כאן מנסה להזיז אותך לעיסוק במנוע העוצמתי שיכול להגיע רחוק מאד ולהתרכז במחשבות על היעדים והדרך.

ועוד דבר: יכול להות גם שיש עוד חברה מימינך או משמאלך ששואלת את עצמה את אותה השאלה? למה רק היא .כלומר: עליך רואים שאת מלאה נקיפות מצפון? אולי גם את משדרת שזה נחמד והכל בסדר. אין לדעת…. שווה לך לשאול חברה או שתים ברגע של אומץ וגילוי לב. אולי תופתעי.

ועוד דבר קטן לסיום, לפעמים מחשבות לא מרפות מעידות על איזה שיעמום- לא שיעמום של חוסר תעסוקה, אלא איזו תחושת חוסר מיצוי, רצונות וכחות שלא מקבלים ביטוי, סביבה חברתית שלא תואמת את העומק שלך וכדו'. אני ממליצה לך לבדוק האם יש לך חלומות או עיסוקים שחשוב לך לעסוק בהם ולא מקבלים ביטוי- כמו: אומנות, כתיבה, ריקוד, ספורט וכדו' עיסוק בתחביב או יצירת קשר חדש משמעותי יכולים גם לתת ביטוי ל"מנוע" שהזכרתי בנ"ל, וגם לתת את תחושת החופש שאת כ"כ רוצה ולהשתיק קצת את המצפון והמחשבות המעיקות.

מקווה שהדברים שכתבתי מובנים ומתקבלים.

מאחלת לך הרבה משמעות, שמחה ושלווה פנימית.

איתך-

חנה