קטגוריה: בריאות הנפש

אני בחורה בת 19 ומטופלת בטיפול פסיכולוגי ואני מרגישה שאני מאד צריכה להרשים אותה עם הבעיות שלי .. כל שבוע מחדש לפני שאני מגיעה אליה אני חושבת מה לדבר איתה מראש ואיך זה ירשים אותה. אני חושבת שאני יודעת מה מביא אותי להרגשה הזאת זה בגלל שאני מפחדת להגיע לסוף...

עד עכשיו הייתי מלא האידיאלים ושאיפות אבל לא מרצוני עכשיו שמי שגרם לרצון הזה להיות -עזב ואני לא אותו בן אדם. ועכשיו מצפים ממני ליותר מידי ונמאס לי כאילו אם אני מקלל או עושה משהו לא בסדר אז מסתכלים עלי במבט ממש מוזר כאילו מה קרה לך איך אני מסביר...

מאז ומעולם נמשכתי לקשר קרוב עם דמויות סמכות, כמורות, מדריכות או נותנות שירות שונות. מן הסתם, בשל החסך ההורי שחוויתי. עד כה, הצורך הנואש הזה בתלות, בדמות קרובה שתהיה שם לצידי, ותבין ותכיל - לא פסק. כעין בור בלי תחתית ששואב ושואב ולא נמלא לעולם. ב"ה, הקב"ה הקרה אותי לפתחה...

יש לי בעיה שאני מרגישה שמקשה לי על החיים מאד.. אני אוהבת את מי שלא אוהב אותי.. ולא אוהבת את מי שאוהב אותי... אני יודעת שבפסיכולוגיה מדברים על זה הרבה מאד.. זה נושא מורכב ובעייתי.. הייתי רוצה לשמוע קצת על הנושא.. לקבל קצת כלים ותובנות. יש לציין, אני מטופלת אצל...

אני נמצאת עכשיו בתהליך של טיפול עם מטפלת ממש טובה ואני מאוד אוהבת אותה. אני מרגישה שהיא לא מתיחסת אלי יפה ובהתחלה זה לא היה ככה. הכל היה אחר. יכול להיות שקרה משהוא שהיא שינתה יחס פתאום או שזה קשור למשהוא של הטיפול. אני מתביישת להגיד לה את זה. ואני...

אני בחור ישיבה שנחשבת לרצינית מאוד. עד לפני זמן מה אני מכיר את עצמי כאדם חברותי, חיובי ובריא. בתקופה האחרונה בישיבה החלטתי להעלות הילוך ורמת האינטנסיביות עלתה מאוד. פחות זמן לדבר עם אנשים,‏ לצחוק וכו'‏ עם הזמן התחלתי יותר לאהוב את ההתבודדות מתוך אמונה שזמן איכות עם עצמי בונה אותי....

בעלי סובל מהפרעות אישיות אשר אינם מאפשרים לו לתפקד אולי קצת עזרה בבית מדי פעם ממש לעיתים לא קרובות ומעת לעת מסתגר יותר ויותר בבית וממעט לצאת ודי מבודד מבחינה חברתית על אף שהוא מאוד ידידותי אהוב ורצוי בחברה הוא ממש מיואש ממצבו עד שהוא בעצמו אינו מאמין שאי פעם...

כל החיים סבלתי מocd שמתבטא במחשבות זרות ולא רצוניות שאינן בשליטתי אני אוהבת מאוד את אבא שבשמיים, אני מתפללת כל יום,שומרת שבת ועושה הכל מיראת שמיים ואהבה כלפיו. המחשבות הלא רצוניות הן גם ריקות מתוכן וגם ללא שליטה ברמה שאני מוצאת את עצמי הרבה פעמים לא מבינה מה קרה, כאילו...

בני בן ה9 סובל מחרדות. תחילה היו חרדות סביב פחד שמשהו רע יקרה, פחד להיחטף, פחד למות וכיוצ״ב לאחר שחווה פאניקה גדולה, החל לספר לי שעולה לו חרדה גם על שמרגיש שאינו מחובר לה׳, שה׳ לא עוזר לו והוא לא יודע אם הוא קיים. ואני לא יודעת מה לענות לו....

שמעתי על בחור הישיבה שדקר את חברו. הזדעזתי עמוקות. חשבתי הרבה על הבחור הדוקר, על מצב הקצה שנפשי שהוא היה בו, למה אף אחד לא זיהה ולא עזר. אחר כך הזכרתי לעצמי ש"לא תרצח" זה אחד מעשרת הדברות וזה חמור, ואין מקום לתירוצים. אפשר לומר שהוא חולה, אבל הדקירה המדייקת...