קטגוריה: ביטחון עצמי

אני לא מאמינה שאתחתן אין לי כמעט הצעות ואלו שהיו לא התקדמו אני לא רואה את עצמי כמישהיא שיש לה עקרונות חזקים ודעות ברורות כדי לחנך ילדים כבד עלי כל המחויבות של אישה בשביל זוגיות (אני לא משדרת תהרגשות האלו בפגישות) אני מסתכלת על חיי אני לא יוזמתית מאד עצלנית...

לאחרונה גיליתי שאני לא ממש אוהבת להיות בחברה במיוחד בעידן הקורונה לא מתגעגעת לאף אחד ולא מעונינת להיפגש עם אפחד . מעדיפה כל היום להיות סגורה בחדרי בלי לצאת בכלל . חברות שלי לא מבינות מה קורה לי למה אני מסתגרת מתחמקת מהם ולא רוצה לשתף במה שאני חווה ,הם...

אני אפילו לא יודע כיצד לנסח את השאלה/ות שלי, אני בן 22 לומד תורה בלימודים ועובד, אבל ממש כמו הקלישאה המפורסמת 'אובד עצות ולומד לקח', כך אני מרגיש רוב הזמן, הבלבול הזה שנמצא שם כל הזמן, אני מרגיש כבר תקופה ארוכה שאני עובד ממש קשה על עצמי ומגיע לאיזו תקופה...

אני בת 19 והתקופה הזאת של הקורונה נתנה לי להתבונן יותר בעצמי ובאמת זה גרם לי להסתכל על דבר חיצוני שתמיד הדחקתי אותו זה היופי החיצוני... פתאום אני רואה יותר כמה אני לא אוהבת איך שאני נראת וזה כל פעם מוריד אותי מכניס אותי למצב של קנאה והסתכלות על אחרים...

מאז שהייתי קטנה אני רגילה שסובבים סביבי, קיבלתי מענה אדיב ומהיר ו"זכיתי" בעקבות כך לכינוי 'ילדת תפנוקים'. אך, הבעיה העיקרית שנוצרה זו התלות. תלות בהורים, תלות בחברה וכו'. אני רוצה להסיר מעצמי את התלות החברתית וליצור לעצמי עמוד שידרה חזק ויציב. בלי להיות תלויה באף אחד. (רק בה'.)

קראתי את התשובה לשאלה שכותרתה קושי חברתי מהעבר שצף וכואבגם אני מזדהה עם הרבה מתוכן השאלה אני אב לבנים ובנות מתבגרים ומתבגרות ואני עדיין חווה את הקשיים האלה רק בעוצמה כפולה כאילו אני נער מתבגר שלא בגר רק להבנתי בעיה שנסחבת מגיל ההתבגרות מתעצמת .. בכל מקרה אצלי זה בא לביטוי...

אני מרגישה מרוקנת ושאני תקועה בהתפתחות שלי בשנות חיים שלי ושאני לא מתקדמת, אני חושבת על תחילת לימודים חדשים ועל שינוי קיצוני בחיים שלי לא טוב לי עם עצמי אני רוצה להתקדם בחיים. אני בתקופת שידוכים אך כל פעם מוצאת סיבה לסיים קשרים, מרגישה שאין לי רצון ושאין לי שיכות...

קודם כל אשריכם על עבודת הקודש ועל החסד של אמת שאתם עושים זה לא מובן מאליו בכלל ואתם ההוכחה לכך שיש אנשים טובים בעולם שרוצים לעשות טוב רק בשביל לעשות טוב ולא על מנת לקבל תגמול או אפילו מילה טובה , אני בחור בן 28, רגיש עדין ואפילו שברירי.. יש...

ני לומדת באקדמיה ובאמת משתדלת.... אך ניכשלת ניכשלת וניכשלתי גם כשאני יוצאת מהמבחן בהרגשה טובה בסוף מגיע הנכשל!!! כל נכשל שאני מקבלת מוריד לי את המוטיבציה ובכלל את הביטחון העצמי ואף מכניס אותי לסוג של דכאון .וחוסר הערכה עצמית. חשוב לי לציין מספר דגשים- אני מאוד מאוד מאוד רוצה ואוהבת...

ני רוצה לשאול בקשר לקושי מהעבר שהיה לי בסמינר ולפעמים זה עולה פתאום בזמן האחרון אחרי תקופה של שקט, זה קרה לפני הרבה שנים שהייתי בתחילת כיתה ט' באתי חדשה לסמינר בלי חברה מהבית ספר הקודם, והייתי צריכה להכיר בנות חדשות, בית ספר חדש. הייתי ילדה טובה ושקטה. בשנות התיכון...