קטגוריה: רגשות

אנחנו נשואים כמעט עשר שנים, אברך ובת בית יעקב, יש לנו ארבעה ילדים אבל האהבה נגמרה בילד השני. זה אומר שנגמר לי החשק לבעלי, כאילו משהו בי נאטם והפך לאדיש. בהתחלה זה היה לי מאוד אכפת, ניסיתי לדבר איתו, להשקיע, לצאת וכו' אבל הוא לא הראה ענין ואמר שזו ילדותיות...

אני בחורה בת 22 ומעולם לא חוויתי קשר (או רגש רציני) עם בחור.  ואני ממש מרגישה שחסרים לי כלים שלבנות גילי (ואף לצעירות ממני) יש ושזה מה שמונע ממני להכיר בחור ולהתקדם איתו לשלב הזוגיות ובהמשך, כמובן, חתונה ובניית בית ומשפחה. הכרתי בחור בגילי לא מזמן, והתאהבתי. הרגשתי ממש חסרת...

אני מאוד רוצה לספר להורים אבל אני מפחד איך הם יגיבו כי בא נגיד שאני היחיד שעושה להם צרות בבית (בית חרדי) אני פשוט מפחד והיא כבר מדברת איך תראה החתונה שלנו ואיך יקראו לילדים ואיפה נגור וזה מלחיץ אותי אני לא יודע מה לעשות כי אני ממש אוהב אותה...

אני נשואה לבעל מושלם! פשוט כך! בעל שיודע להתנהג בכבוד אדיר לאישתו, שיודע להגיד את המילים הנכונות, שיודע לתמוך והכי חשוב, יודע לאהוב . כל פעם מחדש הוא מצליח להפעים אותי עם ההתנהגות שלו כלפיי... מלבד זאת שהוא בעל אוהב הוא גם אבא טוב לבן המשותף שלנו. וכל זה ברוך...

הדבר שהכי קשה שעברתי הוא שהורי אשתי האשימו אותי כביכול אני גרמתי לה להגיע למצב הזה. הם לא הסתפקו רק בהאשמות שהטיחו בי וטרחו גם להודיע להורי שאני האשם במה שקרה מכיון שלא נתתי לה את מה שהיתה צריכה יש לצין שבמשך השנים כיבדתי את הורי אשתי בצורה יוצאת דופן...

מאז ומעולם הייתי האדם הכי רגוע שיש. היה אפשר לספור על יד אחת את הפעמים בהם יצאתי משלוותי. בזמן ההכרות שלי עם אישתי היקרה לי מאד היא הציגה את עצמה כבעלת "פתיל קצר" - כלומר ידעתי למה אני נכנס. ואכן ככל שהכרתי אותה יותר הבנתי את משמעות הדבר :) היא...

אני מחר מתחילה לימודים בסמינר חדש עם פנימיה ב"ה. ואני פשוט לחוצה! כלכך מפחדת ממה יהיה, איך יהיה וכו'... אני גם בחורה של בית, בבחינת "אשרי יושבי ביתך". כך שלצאת למקום שמחוץ לבית, שאני עוד לא מכירה, לסביבה חברתית שרוחשת וגועשת כמעט 24 שעות (בזמן שכשאני בבית, אני רוב הזמן...

מטבעי אני אדם שכמעט אף פעם לא כועס, אבל אם אני כועסת באמת, מאוד קשה לי לסלוח. פעם הייתי קשה לכעוס ונוחה לרצות והיום אני חושבת שאני קשה לכעוס וקשה לרצות. יש שני אנשים שאני מאוד כועסת עליהם ואני יודעת בוודאות שהם אפילו לא יודעים את זה ואין לי גם...

הסמינר נחשב לטוב ביותר בעיר והכי לא טוב בשבילי. גדלתי בבית פתוח עם אינטרנט פרוץ, שירים ומושגים כל כך אחרים והדיסוננס הזה הורג אותי. הסמינר בעיניי הוא מקום של רוע, סבל וחושך סמיך ולא, אני לא מגזימה. האלטרנטיבה מבחינתי היא סמינר פתוח ומודרני שהייתי רוצה מאד ללמוד בו וההורים שלי...

בעלי ואני אנשים שלא אוהבים לנצל. קשה לנו מאוד לבקש טובות מאנשים, לעיתים אנחנו מעדיפים ללכת קילומטרים ברגל ולא לבקש עזרה מאחרים על אף שאנחנו יודעים שאם המצב היה הפוך היו מבקשים מאיתנו ללא בעיה. בכל פעם מחדש, אנשים מבקשים מאיתנו טרמפ/ הסעה לילדים מהגן/ביה"ס / מעון, תחילה באופן סביר...