קטגוריה: ביטחון עצמי

האם אפשר לחזק את הלב שלא יתאכזב? האם אפשר להפסיק להאמין בכולם? אולי כדאי פשוט לחיות לבד וזהו? למה צריך לתת צאנס ולהאמין ושוב להתאכזב? או אולי שאלה אחרת יש אדם שאין לו מקום? שהוא לא ראוי לאהבה? שהוא לא שווה את זה? שלא מגיע לו שום טוב מאף אחד?...

אני מרגישה שיש לי מחסום כלשהוא כשזה מגיע לדיבורים רצינייםכבדים כאובים וכדומה. אסביר את עצמי; למשל כשאני רוצה לדבר עם חברה על נושא קצת כבד שמצריך כוחות לפתוח את הלב ולהסביר לה דברים, המילים פשוט לא יוצאות מהפה, ואז אני כל הזמן דוחה את הענין מעדיפה לא לדבר וזהו. זה...

אני בחורה בשידוכים. מבחינת הנתונים שלי כבחורה ממוצעת הם נתונים מעולים. בית טוב, סמינר, עבודה, חיצוניות הכל בסדר ב"ה. אני נפגשת עם בחורים טובים מישיבות מצוינות. ועכשיו ל"בעיה": אני בחורה מאוד כריזמתית וב"ה גם חכמה, בעלת כושר מנהיגות, כושר דיבור- יודעת להגדיר ולהסביר בצורה מעולה. במראה הכלתי שלי אני עדינה...

יש לי בעיה שמטרידה אותי הרבה זמן, אני בת 18 וב"ה מוקפת חברה וסך הכל אני אמורה להרגיש טוב עם החיים אבל לצערי אני כל הזמן חשה תחושה של חוסר חברה, שאין לי באמת חברה בלב ובנפש,וכן תחושה של חוסר סיפוק אפילו בדברים שאני אוהבת לעשות ואני מרגישה שאני מבזבזת...

אני מרגישה שאני נהיית משוגעת ככול שעובר הזמן. אני מתחילה לא ללכת לתיכון למרות שזוהי שנה אחרונה שלי. אני נישארת לשכב במיטה ולהשתעמם. לא טוב לי בכיתה וגם אין לי חברות. קל וחומר שלא טוב לי בבית. בימים האחרונים התחלתי לא להקשיב לאמא שלי כיוון שכל מה שאני עושה היא...

למה בחורות אומרות לי לא פעם אחרי פעם אחרי פעם. אני בחור חרדי שגדל ועשה את כל המסלול כפי שציפו ממנו. חרדי עם ראש פתוח. הגעתי לשידוכים , בהתחלה לא כל כך רציתי להתחתן אז שללתי המון הצעות שהיו לי. אבל היום במשך כל השנה וחצי האחרונות אני מרגיש כאילו...

אני בחור לא חברתי. בישיבה ובמסיבות עם חברים אני יושב בשקט ולא מצליח לשוחח. אני לא ביישן בכלל, פשוט אין לי מה להגיד ומה לדבר. אני עומד עם חברים, חושב ומנסה לפתוח את הפה, אבל פשוט אין לי שום דבר להגיד. מה אעשה? אני יושב בשקט, פשוט לא יודע מה...

עברתי שנה שעברה לתיכון אחר ולא הסתדרתי שם חברתית כאילו אין לי שם חברות בכלל בכיתה אני כמו אוויר לא רואים אותי וכו עכשיו אני כלל לא כזו עד תחילת שנה שעברה הייתי במרכז החברה כולם הכירו אותי וכל הזמן הייתי מוקפת חברות... וכשעברתי לתיכון השני כלום אפילו בוקר טוב...

אני אמא לילדים היום שלי עמוס וגדוש בית עבודה בית עבודה, אבל בלב שלי יש הרגשה ריקנית אין לי חברה בכלל או אפילו חברה טובה אחץ אע"פ שהמשפחה גדולה אין לי קשר עם אף אחד. מאוד קשה לי בבדידות שאני יודעת שאני אשמה בה לגמרי. והבעיה שאני שונאת לדבר בטלפון...

אני נמצאת במצב רוח ירוד מאד (די דיכאוני)עקב המצב האישי אליו הגעתי כל ניסיונותי להתקדם בתחום התעסוקה עולים בתוהו אני עובדת כמזכירה. משהו שאני ממש לא אוהבת וממש סובלת בתפקיד. אני חסרת תעודת בגרות ולכן אין באפשרותי להתקדם. רציתי מאד לנסות ללכת ללמוד באוניברסיטה הפתוחה אך שם יש חסם מאד...