The Butterfly Button
מתקרבת לאלוקים ומקבלת מכה?!

שאלה מקטגוריה:

אני בת 23,באה ממשפחה חוזרת בתשובה,הייתי במסגרות חרדיות אבל איכשהוא החלום סוג של התנפץ כשהייתי שם.בינתייים בחיי הספקתי כבר להתחתן ולהתגרש ולגור יחד ללא חופה ידוע לי שזה חיים פיראטים ואני מכאיבה לריבונו של עולם כל יום.ואני אף פעם לא שלימה עם זה
השאלה שלי היא למה בכל פעם שאני מנסה להתקרב לקב"ה אני מקבלת מכה אחרי מכה?מעולם לא היה לי את מה שכולם מכנים "אורות"
למה לעומת אחרים שחוזרים בתשובה הם קודם מקבלים את הכלים להתמודד ואחר כך מקבלים נסיונות כמו שקוראים לזה ואצלי זה מלחמות ונסיונות מתחילת הדרך רק מעצם מחשבה והתעוררות?! למה אני עוברת את כל מה שאני עוברת בדרך קשה כל כך? מרגיש כאילו הקב"ה לא אוהב אותי

 

תשובה:

בס"ד

אור יקרה!

מבין השיטין של דברייך, עולה אמונה גדולה בבורא עולם. נראה שאת יודעת שהוא שם בכל צעד מצעדייך, את חשה את רצונו ואת התנהלותו אתך, ודברייך הכואבים מדברים אליו מתוך תחושת נוכחות ושייכות.

אז ראשית קבלי את הערכתי הגדולה לכך. אמונה חזקה כמו זו הניכרת מדברייך, אינה דבר מובן מאליו. גם אנשים שנולדו בסביבה דתית, עמלים ימים רבים להשיג מעלה זו שאת כבר השגת.

מעבר לכך, את מציגה מסכת חיים כואבת שעברת בעקבות רצונך להתקרב לבורא העולם. הנך רק בת 23 וכבר חווית נסיונות שלא היו מביישים אדם בא בימים. הצעדים שעשית מתוך רצון להתקרב לבורא העולם, ערכם לא יסולא בפז. הרבה יותר נוח היה "ללכת עם הזרם", ללכת בדרך הסלולה בה צועדת משפחתך וסביבתך, ללכת בדרך אליה חונכת, ולזרום עם החיים הנעימים של "להיות מקובלת ושייכת". תחת זאת חתרת אל חיפוש בלתי נלאה אחר האמת, ניסית בכל כוחותייך להיאחז במה שנראה לך נכון באותה עת, וזאת גם במחיר כואב של נתק עם סביבה מוכרת ואהובה. אין ספק כי צעדים אלו, מעבר לכך שהם מצביעים על אישיותך החזקה והאמיתית, מציבים אותך כבעלת זכויות גדולות מאד בישיבה של מעלה.

ואז הגיע המשבר הגדול. עולם שנראה לך אמיתי ואשר נתת בעבורו הכל, איכזב אותך. הנישואין הכושלים ו"החווייה החרדית" שחווית, ניפצו בעבורך אשליה של תום וטוהר אליהם נכספת והשתוקקת. אך טבעי הוא, שבמקרה כזה תחושי קושי להמשיך ולהחזיק באורח החיים המאכזב. היה אף צפוי כי תמרדי ותאמרי שבעקבות האכזבה, את "לוקחת רברס" וחוזרת לחיים הדומים לאלו שמהם באת. תחת זאת אני שומע בדברייך כי קשה לך עם זה שמגורייך עם החבר "מכאיבים לבורא עולם", וכי את מגדירה תקופה זו כ"חיים פיראטים". היש לך אהבה גדולה מזו לבורא העולם? למרות "הבעיטות" והנסיונות שחטפת, את עדיין דבקה בו וכמהה אליו, היש לך בעלת אמונה גדולה מזו?

אגלה לך סוד: גם לכאלו אשר נולדו דתיים או חרדים, ו"ינקו" את אורח החיים הדתי עם חלב אמם, ישנם רגעי משבר. החיים אינם קלים והקשיים צצים מכיוונים שונים. ישנם המתקשים מבחינה כלכלית, ישנם המתקשים מבחינה אמונית ויש המתקשים מבחינה חברתית. המכנה המשותף לכולם הוא הקושי להמשיך ולהאמין. הקושי להמשיך ולהתפלל מדי יום אל אבינו הרחום והחנון המשגיח על כל אחת ואחד מאיתנו בהשגחה פרטית, כאשר הצרות והקשיים מסביב רק מתגברים. זהו קושי אמיתי שרבים נתקלים בו. מנקודת מבטך נראה לך, כי רבים בסביבתך "רכשו כלים" להתמודד עם קשיים אלו, אך פעמים רבות "הכלים" הם רק מן השפה אל החוץ. החזות הדתית והאמונית ניכרת כלפי חוץ, אך בפנים נמצאת הנפש המתייסרת ומתחבטת יום יום בלבטים ובקשיים.

בפרשיות ניצבים-וילך, משה רבנו המצווה לפני מותו את עם ישראל להמשיך ולאחוז במסורת, מזהיר אותם כי תבוא תקופה של "הסתר פנים". תהיה זו תקופה שבה לא נראה את השכר והעונש במציאות, יהיה מצב של "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ויראת השם תיחשב לדבר שפל. גדול הנביאים משתמש במילים קשות כלפי תקופה זו, ואף מזהיר כי יהיו בה תופעות של "אף, חמה וקצף גדול". דברים נוראים יתרחשו בעולם, בלי שייראה שיש לבורא העולם קשר לכך. הטובים יסבלו, הרעים יעלוזו, ולתופעות שליליות ובלתי-מוסריות תהיה עדנה. ואת כל המסכת הגדולה והכואבת הזאת, מסיים משה במילים הבאות: "הנסתרות לה' אלוקנו והנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל דברי התורה הזאת". לאמור: השגחת ה' בעולם אינה מוטלת בספק, אך אנו כבני אדם איננו צריכים ואיננו יכולים להבין אותה. כל המוטל עלינו הוא, להמשיך בתמימות להאמין באלוקים ולקיים את דברי התורה הזאת. גם בעיתים בהם נראה שהכל רע, גם כאשר נראה כי דרישותיו של הקב"ה אינן צודקות ואינן הגיוניות לקיימן במצב הנוכחי, עלינו להמשיך עם התמימות וקיום התורה, וסוף הטוב לנצח.

אור יקרה, תקופת "הסתר הפנים" מכה בך כעת במלוא עוזה. את חווה אותה בכל העוצמה והקושי ונראה כי אין "אורות" באופק. אך זכרי כי הקב"ה מנסה רק את הטובים ואלו הקרובים אליו באמת. גדולי האומה החל מאברהם יצחק ויעקב וכלה בשופטים ובמלכים, חוו כולם נסיונות וקשיים. זהו חלק מהמסכת אותה צריך לעבור מי שקרוב אל ה', אך כאשר הוא מצליח ועומד בניסיון, שכרו הרבה מאד. את ההזדמנות הזו לעמוד בניסיון, לא כל אחד מקבל. ישנם כאלו שאלוקים אינו רוצה בהתעלותם, הם מקבלים "חיים יפים וטובים" ועוזבים את העולם בדיוק כפי שבאו. לעומת זאת, מי שה' באמת חפץ בו, הריהו שולח לו נסיונות ומצפה לעמידתו בהם כדי שיוכל לגדול ולהתעלות. לא סתם כתב שלמה המלך במשלי "אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ, וּכְאָב אֶת בֵּן-יִרְצֶה" (משלי ג׳ – פסוק י״ב), הנסיונות הקשים מראים את קרבתך לאלוקים, ובעקבות אמונתך בו, כנראה לא בכדי…

מאחל לך שתחזיקי מעמד בניסיון העובר עלייך, המשיכי לצפות לאלוקים, ואין לי ספק כי הישועה במהרה בא תבוא. רק תזכרי לא לכבות את הגחלת, ולהשאיר פתח של תקווה כפיתחה של מחט, ופתח האולם במהרה ייפתח.

בהצלחה רבה

דניאל

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך להנחיל לילדים אהבת מצוות כשאני מרגישה קרירות רוחנית?
אני אשה בוגרת, נשואה, ילדים, עבודה. בשנים האחרונות יש לי קושי גדול מאד בתפילה, התנגדות לכל הקפדה בהלכה, רצון להכיר יותר אפשרויות, להשתחרר, אני יודעת שאפשר לקרוא לזה בפשטות יצר הרע, אך אני מרגישה שזה גדול עלי. אני מתגברת יום יום. לפעמים ברמה של ברכות השחר בלבד. קושי גם בנושאי...
האם גאולה מתאימה לדור שלנו?
לפני כמה שבועות קמנו מהאבלות על חורבן בית המקדש ופתאום התחלתי לחשוב שמבחינה טכנית המשיח לא מתאים לדור שלנו תאר לך אתה הולך ברחוב ובטעות ראית משהו לא טוב אתה חייב לעלות לירושלים להקריב קרבן חטאת ועולה בטח כולם ישמרו על אכילת חולין בטהרה וככה לא יהיו יותר ארגוני הכנסת...
נהייתה לי קרירות בעבודת השם איך משנים את זה?
אני נשואה אמא ל2 קטנטנים ברוך השם. לאחרונה חשבתי להתייעץ על העניין הבא: אני ובעלי מגיעים ממשפחות דיי פתוחות והתחזקנו יחד. אנחנו מנהלים אורך חיים חרדי בעלי אברך. מאז ומתמיד היה לי קור בעבודת השם. אהבתי לשמוע את שירי אלול בתיכון להתחזק אבל זה לא משהו שנשאר. רציתי קרבת אלוקים...
אם חזרתי בתשובה חלקית זה גם עוזר?
אני בת 26 ולאחרונה נמצאת בתהליך התחזקות. לפני כחצי שנה אבא שלי זכרו לברכה נפטר באופן פתאומי. אני באה הוא יחסית חילוני- אבי הגיע מרוסיה ובארץ חזר בתשובה, ואז הכיר את אמי והתחתנו. אבא שלי לבש שחור לבן וציציות, התפלל, שמר כשרות ושבת וכו׳ אך עם השנים התיר לעצמו דברים...
שאלות כאובות אחרי טראומות מטלטלות
  כמה לילות אני ״שורפת״ על האתר שלכם מכורה קשות מוצאת נחמה לכל כך הרבה נושאים ושאלות שמתעוררים סתם ככה באמצע החיים. במפגש החזיתי בין אנשים, דפוסים, התנהגויות, קהלים, זרמים, מצב בטחוני, עולמי ואפילו מזג האויר. סקרנות טבעית שמוצאת מאגר תשובות מדהימה כאילו כיוונו גם אלי. לפעמים נראה שהשקעתם בתשובה...
אנחנו אמורים להיות בתודעת גלות או תודעת גאולה?
  הימים האלו מזכירים לנו ש'צריך' להתאבל על החורבן והגלות. ולצערינו זה לא בא בטבעיות ובקלות. הרבה כותבים על כך שקשה לנו להתחבר כיון ששקועים בחומריות, יש גם כאלו שמדגישים עד כמה הסבל בדורינו הוא קשה ונוראי וכמה יהיה טוב שתבוא הגאולה ועוד ועוד. אני מנסה להבין מה ה' רוצה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן