שואלת יקרה כל כך,

אולי אתחיל מהסוף ואומר לך שהתחושה הזו שלך והצורך הפנימי העמוק להשיח למשהו את ליבך הוא אחד הדברים האנושיים הבסיסיים שאדם זקוק להם. אי אפשר לעבור את הדרך לבד.

אז קודם לכל, יקירתי, תודה לך ששתפת וחלקת את המצוקה האמיתית הזו, הכואבת כל כך. את מוזמנת לשוב ולעשות זאת בכל עת של קושי או גאות של כאב, למייל הפרטי שלי.

אני יכולה להבין עד מאוד את המציאות הזו בה המשפחה תומכת ואוהבת אבל לא יכולה באמת למלא את החלל. לא את חלל הבדידות האיומה והקשה ולא הוויה של אוזן קשבת אמיתית, כזו שאפשר פשוט לפרוק אצלה את המתחים והגעגוע, האכזבה והייאוש בלי לחוש אחריות או מצפון, ישנן הרבה סיבות שגורמות לכך שהדבר לא תמיד מתאפשר במשפחה.

אני קוראת את מילותיך והלב שלי מנתר ממקומו באיזושהי משאלה אדירה, נאיבית משהו, שהלוואי והייתה בעולם איזו עצת פלא כזו שמבטיחה לך ולנפשות יקרות כמותך "תוצאות קסם" המביאות אותן אל המנוחה והנחלה כי אז הייתי הראשונה לרוץ אליך ולבשרך בה. אבל לא יקירתי. לי, בכל אופן, לא ידוע על כזאת.

אין לי אלא להיות איתך שם, יקירתי.

בהמתנה האין סופית הזו שאין נביא שיבוא ויבשר לנו אימתי תבוא לסיומה. לו היה, היה קל הרבה יותר להמתין.

בבדידות הזו, ברצון האדיר לנפש קרובה באמת. כזו שחולקת את משאו של הלב לטוב ולמוטב וממלאה באהבה ובתחושה של שייכות את חלליו.

בכמיהה לחבוק ילד משלך. פרי בטן. הרגש הבסיסי העמוק הזה המגיע מן הקרביים וצועק את ישותו בלי לרחם.

אני אתך שם יקרה, לא רק מהסיבה שבמעגל חיי האישיים עברתי בתחנות הללו. בכל אחת מהן והתחושות חקוקות עמוק בעצמותי כי אם מהסיבה הפשוטה שכולנו, עמנו כולו, שם.

עם שלם, פזור, כואב, בודד, ממתין.

את זוכה יקרה, והקב"ה בחר בך, כמו הנביאים בשעתם לשאת את משא ההמתנה הארוכה והכואבת של עמנו כולו. מדוע? איננו מבינים.

חז"ל רק ספרו לנו שהניסיונות שעברו על אבותינו, כגון העקרות של האמהות, עברו עליהן כיוון שהקב"ה חפץ בתפילתן. סיבה אחרת לדבר היא הידיעה שהשם ברא את העולם ואת האדם חסר כי חפץ בתפילה שתקדים את המתנה; תפילתו של אדם הראשון קדמה לגשם הראשון בעולם, זה שהוציא את כלל עולם הצומח מן הכח אל הפועל- לדוגמה.

הנחש הקדמון, לעומת זאת, התקלל למצוא את מזונו בעפר. חז"ל מקשים על הקללה הזו שברכה מצויה בה- מאכלו זמין בכל מקום. התשובה לשאלה הזו עוצמתית מאוד;

הקב"ה לא חפץ בקשר עם הנחש על כן לא נתן לו סיבות להתפלל אליו ולהתקשר אליו.

כי תפילה- היא קשר.

ומי שבורא העולם חפץ בקשר איתו-

נותן לו גם סיבות להתפלל.

אותך-

הקב"ה רוצה.

הוא רוצה את הקשר עמך.

תפילותיך, יקרה, מן הסתם חשובות מאוד בשמים.

אין ספק שהאב הרחמן חפץ מאוד מאוד להעניק לך את כל הטוב שאת מייחלת לו. מי יודע, אולי רק תפילה אחת מפרידה בינך לבינו.

בין כך ובין כך-

באמת- אין לו לאדם דבר מלבד הקשר הזה עם הבורא- בין אם יש לו לאדם את חפצו בעולם ובין אם אין לו-

הקשר עם הבורא הוא, הוא המציאות האמיתית שאינה ברת חלוף או קשר למשהו ממשי.

היא מעל זה.

רק דבר אחד חשוב לזכור, יקרה.

המתנה, כן.

תפילה, בוודאי.

עמל, ודאי וודאי,

יאוש- לא במחוזותינו.

כי יכול הוא היאוש להזדחל לפעמים ללב, לאיים, לדכדך וזה דבר מובן וברור, עם זאת-יש לנו על מי להשען.

יש לנו אב אוהב שיודע בדיוק בדיוק מה הוא עושה גם אם אנחנו לא מבינים. גם אם דברים לוקחים זמן רב יותר ממה שצפינו- בידו נפקיד רוחנו.

זהו תרגול ללב שלנו-

ללמד אותו אמונה.

לחזק אותו להישען-

להרגיל אותו לבטוח.

כשם שכולנו מצפים לגאולה ואיננו יודעים אימתי תבוא, אך סמוכים ובטוחים כי בא תבוא.

כשם שכולנו נושמים אוויר צח ויודעים שגם הנשימה הבאה תגיע.

ומה בכל זאת ההשתדלות?

שמעתי פעם מושג חביב שקניתי אותו לעצמי ולכל מי שבאתי עמו במגע- אדם צריך ל"עבוד" להתחתן.

כוונת הדברים היא שההתייחסות לנושא חיפוש בן הזוג דורש עמל יום יומי, ללא הפוגה כביכול משהו מעסיק אותך בשכר ותובע ממך תוצאות. הרי לא טוב היות האדם לבדו.

אני בהחלט יכולה להבין את הצער שנגרם לך בקשר האחרון. זהו קושי עצום להיפרד ממשהו שרצית בו וכאב גדול ללב. ראוי ונכון לתת ללב לכאוב את כאבו וגם לעודד אותו להרים ראש וללכת הלאה.

אם משהו לא ראה אותך מספיק ולא רצה בך- מוטב שפנה מחייך. בעז"ה, בקרוב יבוא משהו שיראה את עולמך הפנימי וירצה לקשור את חייו בשלך.

בעז"ה, בקרוב ממש.

ישנו תרגיל נוסף שכדאי לעשות עם עצמנו. נקודה למחשבה והתבוננות:

פעמים- אנו רוצים דבר כלשהו מאוד אך גם איננו רוצים באותה המידה. רוצים למצוא עבודה אך גם לא רוצים. רוצים לעבור דירה ו..כן, בסתר ליבנו גם לא רוצים.

רוצים להתחתן וגם לא.. האם יש לה, לנפשך היקרה, אפילו ללא מודעות גלויה, סיבות שבעצם גורמות לה לדחות את רעיון חיי הנישואין? מה היו החוויות שלה בנושא?

אחרי התבוננות בזה כדאי לתת לקולות הללו בתוכנו מקום. קול. צבע וצורה זוהי הדרך היחידה לשמוע אותם ולקבל את המקום הפרופורציוני שלהם כדי לפנות מקום הלאה- לדבר עצמו. לחלק שבנו שאכן מאוד רוצה.

יקירה-

דווקא בימים אלו אני שולחת אליך אהבה גדולה ואמונה שכל הטוב יגיע אליך, תוך אושר גדול, שמחה ורחבות,

יודעת –

כי אף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא-

והוא יבוא.

השם אתך,

מתפללת עליך גם אני-

דקלה.

[email protected]>