שואלת יקרה,

את מרגשת אותי בשאלתך- משאלתך,

בקשר עם בורא עולם- את מבקשת לוודא שהוא בריא, לא כפייתי, אמיתי ורגוע.

שאלת לגבי השתדלות נכונה בשידוכים (ואולי בכלל).

בעיני, הכל עניין אחד הוא: חיבור.

חיבור לעצמך, לאביך שבשמים, להשתדלות ולזווג שלך בע"ה בקרוב.

אם לא הייתי יודעת את טעמו, לא היית מתגעגעת אליו. לכן אין לי ספק שחווית רגעים כאלה, אולי בניצוצות, אולי לפני זמן רב.

הזכרי ברגע כזה של חיבור רך ושליו, זיכרון שעולה וצף בך. גם אם אינך נזכרת- היא צרובה בנשמה בגעגועיה לצור מחצבתה.

איך נולדת התחושה הזו?

כאשר התינוק מוחזק כגמול בידי אמו, והיא מנעימה את שהותו בעולם: דואגת לצרכיו, ומוצאת את הדרכים שדרכם יקבל את זרימת הרוגע.

כאשר התינוק גדל, מוטמעת בו באופן טבעי תחושת הנעימות שבקרבה. לאורך כל ימי חייה, תזכור התינוקת שגדלה את תחושת השובע והנחמה שבקשר.

חשוב לציין שגם אם לא היתה חוויה אמהית שכזו בינקות, ניתן לברוא אותה כתחושה בבגרות.

בכל מקרה, ישנה כמיהה טבעית ואי שקט עד למציאת החיבור הבראשיתי של ההישענות, שוב ושוב מזויות שונות, במעגלי החיים המשתנים.

זוהי "עבודת הבטחון" שהיא בשורש כל הוויתנו.

על מנת לפתח כלים לתחושה המופלאה הזו של גמול עלי אמו, של חיבור מיטיב ורך, אזמין אותך לעקוב ולשים לב בשיחות שלך עם עצמך:

מה הווליום של הדיבור שלך? האם זו צעקה / לחישה / אמירה רכה / קשה?

באיזו מנגינה את מדברת לעצמך? האם זו מנגינה צינית / כנה / מזמינה / מתחשבת / נעימה / לועגת / מרגיעה / משפילה / חיננית / משהו אחר?

ומה תוכן הדברים שלך לעצמך כרגע: עידוד / הלקאה / האשמה / הרגעה / הדרכה/ משהו אחר?

במשך כמה ימים, פשוט עקבי אחר השיחות עם עצמך, כאילו שאת כתבת חדשות. פשוט עקבי מבלי לשפוט אם זה טוב או רע, מבלי לשנות שום דבר- רק להתבונן, לתעד בכתב (מומלץ) או בזכרון.

השלב הבא הוא שלב הבחירה: מתוך שימת הלב, תוכלי לבחור שינוי. תוכלי למשל, לווסת את הווליום כשאת תופסת שהוא לא לרוחך, לשנות את המנגינה ואת התוכן למקדמים את החיבור הטוב שלך עם עצמך.

לאחר העבודה הזו מול עצמך, את מוזמנת לשים לב, באותה דרך בדיוק, לשיחות שלך עם בורא עולם. קודם התבוננות ותצפית שקטה, ולאחר מכן כניסה למרחב בחירה של שינוי.

שימת לב שאין בה שיפוטיות, אלא רק התבוננות סקרנית שרוצה ללמוד את השטח-

מאפשרת מבט רחב עם מרחב אפשרויות עצום לתנועה ושינוי לטובה.

*

כעת בואי נפנה זרקור לשאלתך אודות ההשתדלות:

תפילה, השתדלות, שיח בינך לבין עצמך או עם האחר- לכולם מכנה משותף של אחוזים פעילים ואחוזים נשענים. שימי לב איך בשיחה עם אנשים שונים יש דינמיקות שונות: עם מי את יותר דומיננטית בשיחה? עם איזו דמות את יותר בתפקיד המקשיבה?

כך גם בהשתדלות, הרב עזריאל טאובר זצ"ל מסביר כי האחוזים הפעילים צריכים להיות "מספיק". בכל מקרה התוצרים הם מה'. הוא מבקש מאיתנו מינון של השתדלות שתוכל "להסביר" את ההתרחשויות. למשל, אדם נדרש לעבוד במינון שיכסה את צרכיו. אדם נדרש לעסוק ברפואת גופו באופן שיסביר את בריאותו. כך גם בשידוכים. ברור לכל, כי מה' הדבר. ההשתדלות היא במינון שאם ישאלו אותך "איך מצאת את הזיווג המיועד לך?" תוכלי לספר שעשית כך וכך, באופן שאם לא מציינים את הנס- הוא מוסתר בתוך העשיה.

*

עם כתיבת התשובה אלייך, אשה שאינני מכירה, אני חשה שבעצם, אינך זרה כלל. אני מכירה היטב את החלקים שאת שואלת ומבקשת להבהיר. עזרת לי למיין ולעבד מחשבות גם לעצמי, ועל כך- תודה גדולה.

אין ספק שרק נגענו בקצה חוט, אך אני מקווה שמתוך ההחזקה בקצה ימשך לך עוד ועוד שפע נפשי, רוחני וגשמי.

מאחלת תחושת ביטחון מתוקה ונעימה, בשבתך בבית ה' כל ימי חייך – בנועם.

שלך,

שפרה