שלום לך,

אני לחלוטין מזדהה עם התחושה שאת משתפת, תחושה שסוף העולם הגיע. דברים נוראים התרחשו, אסון איום שלא יכולנו להעלות על הדעת וגם היום, חודשיים מאוחר יותר אנחנו עדיין לא מעכלים את השבר. ומתוך כך באופן כמעט בלתי נמנע עולה התהייה לאן כל זה מוביל? האם הגענו לחבלי משיח? האם מלחמת גוג ומגוג עומדת לפתחנו? האם אנו נמצאים בדקה התשעים של ההזדמנות לחזור בתשובה על מנת לזכות בדין ולהימנע מעונש? המחשבות הללו שאת משתפת מעידות על לב אכפתי שמרגיש את גודל השעה ומבין שאי אפשר להמשיך כאילו דבר לא קרה. אגב, יש גם אנשים אחרים. אנשים קהי חושים, ערלי אוזן וערלי לב, בעלי "עור של פיל", שכל זמן שהרעה לא מתדפקת על דלתם ממש, הם ממשיכים בדרכם ללא כל שינוי. זה דרכם כסל למו ועולם כמנהגו נוהג.

ב"ה שאת יחד עם רוב אחינו בית ישראל שייכים לקבוצה הראשונה של אנשים שחשים את גודל השעה, אולם דא עקא, שמחשבות כאלה אכן עשויות להכניס אדם לדאגה וחרדה, כפי שאת מתארת שמתרחש אצלך. מה עושים? איך אפשר להימנע מהעצב והדכדוך הללו?

הגישה שקבלנו מגדולי ישראל לאורך הדורות היא שכאשר באות צרות על עם ישראל אסור לנו להמשיך בשטף החיים כאילו דבר לא אירע. כל יחיד וכל ציבור צריך לפשפש במעשיו ולעשות בדק בית על מנת לתקן את דרכיו בבין אדם למקום ובבין אדם לחברו. אולם לצד זאת עלינו להכיר בכך שיש מנהיג לבירה, אבא שמנהיג את העולם בחשבון, מלך גדול שאפשר לבטוח בו ולסמוך עליו. בנוסף עלינו גם להתאזר בענווה, להכיר בכך שאיננו רואי החשבון של הקב"ה, אין אנו יודעים את דרכיו והוא גם לא שיתף אותנו בתוכניות העמוקות שלו בהנהגת עולמו. אנו מכירים מושגים של מלחמת גוג ומגוג, של חבלי משיח, של יום ה' הגדול והנורא ועוד מושגים דומים, אולם איננו יודעים לשבץ אותם בהיסטוריה ולתייג אירועים ספציפיים בשמות הללו. היו שראו בגזירות ת"ח ות"ט את חבלי המשיח שלאחריהם ללא ספק תבוא הגאולה. כך לגבי מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה שהתרחשה רק לפני 80 שנה. יש גם הרואים את הקמת מדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו. הלוואי שכך יהיה, אך אנו איננו מכוונים את אורחות חיינו על פי הערכות והשערות לגבי השלב ההיסטורי בו אנו עומדים (גם אם יש כאלה שיביאו לכך הוכחות שונות ומשונות).

הקב"ה נתן בלב בני אדם תכונות שונות ומידות שונות, וכל אדם צריך לדעת מתי להשתמש באיזו תכונה, ובאיזה מינון. את דואגת לקרובייך וידידייך שאינם עומדים בסטנדרטים הרוחניים הראויים לפי השקפת עולמך ודאגה זו מעידה על אהבה גדולה לזולת ואכפתיות. אם הדאגה הזו מביאה אותך לידי מעשים שבהם את מנסה לתקן את שדורש תיקון, אז מה טוב – לכי בכוחך זה. אך אם הדאגה הזו רק גורמת לך לדכדוך, לפחד ולחרדה, ומביאה אותך למקום לא טוב, אז כנראה שהניסיון שלך הוא לדעת כיצד להתגבר על הפחדים הללו, לבטוח בקב"ה שמלווה את עם ישראל לאורך ההיסטוריה, לעשות את שביכולתך לחזק את מה שצריך אצלך ואולי אצל סביבתך הקרובה, אבל לא עלייך המלאכה לגמור. זה המקום להתחזק באמונה תמימה בקב"ה, להתאזר בענווה ולדעת שאיננו יודעים חשבונות שמיים. איננו יודעים מה עומד להתרחש, איננו יודעים מה התוכנית האלוקית ואיננו יודעים מי יזכה בדין ומי לא.

ואם מחפשים בכל זאת משהו לעשות כדי להיות ראויים לשכון בחצרות ה' , אולי כדאי להסתייע בדבריו של נעים זמירות ישראל בתהילים פרק ט"ו:

א מִזְמוֹר לְדָוִד יְהוָֹה מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ:

ב הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ:

ג לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ:

ד נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי יְהוָה יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר:

ה כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם:

אני מאחל לך ולכולנו ימים טובים יותר ושנדע לצאת מתוך ההפכה ושהקב"ה יחמול עלינו חמלה בקרוב.

גרשון