שואלת יקרה ואהובה

מצוקה של צמצום כלכלי היא "טכנית".

אבל היא ממש לא קלה,

הצמצום הוא חוויה מעיקה. הגמרא אומרת שדקדוקי עניות הם אחד הדברים שמעבירים את האדם מן העולם.

ואולי גם אתם שאולי אתם לא עניים, אבל מוצאים את עצמכם בלחץ כלכלי בבת אחת, שמצריך אתכם לדקדוק הכל כך לא פשוט הזה, מרגישים שזה סוגר עליכם. לפעמים החשיבה מצמצמת את המבט ואת הנפש, קשה לחשוב על פתרונות, כמו מקורות הכנסה נוספים, או עוד דרכים להסתדר יותר נכון עם ההכנסה שכבר יש, כי פשוט נסגר לנו הראש ואנחנו מסתכלים רק על החודש הקרוב, השכירות הקרובה, והמכולת הבאה.

מעבר לקושי הכלכלי בעצמו, הפרשנות שהצמצום קיבל אצלך, היא שהוא נוצר כתוצאה מהנישואין. הפרשנות הזו היא מאוד קשה. זה מעיב על השמחה בזוגיות היפה שלכם, עד כדי כך שאת שואלת את עצמך למה היית צריכה להתחתן עכשיו.

בסיטואציה שאת נמצאת בה, נוצרה משוואה של רווקות – רווחה כלכלית, נישואין- צמצום כלכלי.

המשוואה הזו היא נטל גדול על הזוגיות, כביכול בעלך נכנס לנישה שבה עוד לפני שהוא פותח את הפה, הוא כבר "לקח" ממך כל כך הרבה שפע, ביטחון כלכלי, חופש כלכלי.

ועכשיו, מקסים ככל שיהיה, הוא נשאר במינוס.

השאלה שלי אם מבחינה רגשית את מסוגלת לשים סימן שאלה על הפרשנות הזאת ולנסות קצת להפריד את הנושאים הללו.

ואולי אפילו למצוא את המקום שבו זוגיות וביחד היא מקור כח להתמודד עם הנושא הכלכלי.

הייתי רוצה בשבילך שבכל פעם שעולה אצלך בלב תחושה של לחץ כלכלי, במקום שהיא תטיל צל על הקשר היפהפה שנוצר ביניכם, הזוגיות והקשר ביניכם יעלו כתגובת נגד, ככוח להתמודד, כמקור חוסן.

"נכון, קשה ולא פשוט, אבל אנחנו ביחד, וביחד ננצח"

כרגע בתפיסה שלך, החתונה היא מה שהפך אותך ללחוצה כלכלית. זה בוודאי נראה לך ממש עובדה. אבל האמת היא שאולי אפשר לראות את זה אחרת.

אני אנסה בכמה שורות להציע לך כיוונים איך לתפוס את זה שונה. אולי תתחברי אליהם ואולי לא, אבל מה שחשוב זה שתשאלי את עצמך אם יש לך דרך כלשהי לספר את הסיפור אחרת, באופן שבו הזוגיות היא "דמות" מיטיבה ולא השודד בסיפור.

האם הנישואין הם אלו שלוקחים את הכסף?

כרגע היית חיה אצל ההורים, גם אז הדיור עלה, אבל לא שילמת על זה ולכן לא הרגשת את זה.

תיאורטית אתם יכולים להיות נשואים ולחיות בתנאים שחיית בהם קודם – בתוך חדר בבית הורייך והעלויות היו נשארות די דומות. רק מה? יחד עם החתונה את בעצם מבקשת להעלות מאוד את רמת החיים. את עוברת לנהל משק בית נפרד. זה מאפשר לך לנהל את החיים של עצמך, אתם מחליטים מה לקנות, מה לעשות, איך לחיות, יש לכם פרטיות ועצמאות שהם דברים שרוב האנשים (ואתם ביניהם) מוכנים לשלם עליהם הרבה מאוד כסף, ומאמץ.

הדבר המקובל אצלנו הוא לעבור לעצמאות כשמתחתנים, אבל כן חשוב בראש לעשות את ההבחנה שמה שעולה לך כל כך הרבה כסף (שכירות, מזון ועוד) זה לא זה שהתחתנת, אלא זה שיצאת לעצמאות.

נק' נוספת. צורת החיים של שניכם עד לחתונה, היא צורה זמנית. כאשר בחור עובר מהישיבה לחיי נישואין הוא מרגיש שכביכול אלו שתי האלטרנטיבית, אבל זאת טעות.

להישאר בחור בישיבה או נערה בבית ההורים לתמיד, אי אפשר. זה נגמר, כי סיימת להיות בחור/ה. אפשר לדחות את זה בכמה שנים. אבל להמשיך לגור בישיבה או בבית ההורים לכל החיים, זה לא ממש אפשרי. האלטרנטיבה הריאלית לחיי זוגיות היא לחיות לבד, ואז הפער מובן. זוג עולה יותר מאדם אחד, וכשיש ילדים זה וודאי עולה יותר מלחיות לבד, אבל אז זה הרבה יותר ברור על מה התוספת. על מה את משלמת.

השכירות עולה לך גם אם את גרה לבד, הפער בין העלות של לגור לבד, לבין לגור בזוג הוא לא דרמטי כ"כ, והרבה יותר קל להבין שאני משלמת את זה על הביחד.

זה רק נקודות למחשבה, אולי את יכולה למצוא דרכים אחרות לספר באופן שונה את הסיפור שלך.

למצוא איך הזוגיות היא לא זאת שלוקחת לי אלא זאת שנותנת.

מתפללת בשבילך שתמצאו דרכים חדשות לפרוץ ולהרוויח את פרנסתכם בשפע וברווח.

הלוואי שד' יפתח לכם את אוצרו הטוב בלב ובארנק, עד שיבלו שפתותיכם מלומר די

שנה מבורכת מאוד לנו ולעם ישראל כולו

בהערכה רבה ציפי