שלום לך שואלת יקרה,

כדבר אישה אל אישה בוודאי תסלחי לי על העיכוב בתשובה. עיכוב שרק מאושש את דברייך – החגים הם עול, עבודה והכנה. האינטנסיביות של החגים (והשבתות) איכשהו הביאו אותי לדחות את ההתכתבות שלנו ל״אחרי החגים״, כדי שאוכל להתייחס כראוי לפנייתך ולהשיב בצורה בהירה ככל שאצליח.

החגים כבר מאחורייך. זה הזמן לנשום עמוק ולצלול הישר לשגרה המבורכת לה ייחלת כל כך. רגע לפני, בואי נחשוב על מה שהיה לנו כאן – חג רודף שבת ושבת רודפת חג. את רואה כיצד אמך וחמותך קורסות תחת הנטל. הילדים בבית ללא מסגרת דורשים את שלהם. את מתזזת בין הניקיונות, לבישולים, לקניות ולשאר המטלות, ובתוך כל האוטוסטרדה הזו את נדרשת למצוות החג – ״והיית אך שמח״.

ברשותך, אצטט משפט שלך. כמה פשוט, ככה אמיתי ונוגע: ״מה השמחה פה. הטורח העצום? ההכנה?״. הצדק איתך. החיווט של שמחה וטרחה יוצר אצלנו דיסוננס. ממתי טרחה כל כך גדולה אמורה להביא אותנו לידי שמחה? מה גם שהאינטנסיביות של החגים מצמצמת את הזמנים בהם יכולנו לחוות שמחה ורווחה. אנחנו מגיעות לסעודת החג עייפות ומותשות. את השעות היפות של חול המועד אנחנו מבלות במטבח. אם קרה ומצאנו רגע קטנטן לעצמנו, לרב מהר מאוד אחד הקטנים יקרא אותנו חזרה לסדר.

אז היכן מצויה השמחה החמקמקה לה אנחנו כמהות? כיצד אפשר לשמוח שמחה אמתית וכנה, כזו שתגרום לנו להתרחב, להרפות, להנות ולחייך בפשטות.

השבתות והחגים נתנו לנו במתנה. מן חופשה בתשלום בה אנחנו מתוגמלים ב״מנוחה ושמחה״. אלו זמנים שנועדו לאפשר לנו למלא מצברים ולהצטייד בכוחות שיסייעו לנו לחיות כראוי את שגרת חיינו. עד כאן נשמע כמו אגדה אורבנית. איפה המנוחה ואיפה השמחה. בדיוק לכן, אנחנו מכוונים לאופן שיאפשר לנו לממש את הפוטנציאל החבוי באותם מועדים לשמחה. יש לנו עצות מאוד ברורות ״ברב מטעמים ורוח נדיבה״. ואכן, ההשקעה הרבה שאנחנו משקיעות במטעמים, מעידות על כך שלפחות את החלק הזה של הטקסט הבנו והפנמנו. הבנו שהתפאורה המתאימה הם בית נקי, שולחן ערוך בטוב טעם ומטעמים ומטעמים ומטעמים. אולם מה קרה? מרב עוגות לא רואים את היער. מבלי משים, האמצעים הפכו למטרה, והמטרה התפוגגה ונעלמה.

כדי להחזיר את אותה שמחה הביתה, צריך לפני הכל להחזיר את השליטה הביתה. בידייך לשלוט ברגשותייך. בידייך לבחור לשמוח. בידייך להחליט כיצד תראה שמחת החג שלך. בידייך לצקת את המשמעות הראויה לך. כיצד?

ד״ר טל בן שחר מתאר את האושר כנקודת המפגש בין הנאה למשמעות. נתייחס קודם כל למרכיב של הנאה. שאלי את עצמך האם הטרחה הרבה שאת טורחת לקראת החג מסבה לך עונג? אולי אפשר להחליף עוגה אפויה בעוגה קנויה? אולי אפשר לוותר על הברקת כלי הכסף לפני החג? צמצמי למינימום את העשייה והטרחה מהם את לא נהנית. בחרי את החזיתות שלך. בחרי על מה לוותר, על מנת לקדם תחושה של הנאה בתוכך פנימה. נוסף על תנועת ההימנעות, אתרי את המוקדים שכן מסבים לך הנאה. התמקדי ברגעים ובעשיה שמסבים לך עונג. אולי לוותר על ארוחת חג לטובת שעת פיצה ופאזל עם הילדים? לוותר על הכנת גלידה פרשית ועסיסית לטובת עוד פרק בספר שאת כל כך אוהבת?

באשר לאלמנט של משמעות, גם כאן החזירי את השליטה לידייך. זכרי שאנחנו מצוות בראש ובראשונה ״וחי בהם״. לחיות את המצוות ולא לקמול ולהתרסק מהן. ככל שתצליח ליצור חיבור פנימי ועמוק עם אותם חגים ומועדים, כך תוכלי להבטיח לעצמך את האור הגנוז והמובטח – השמחה.

ככל שתטפחי אצלך קשיבות לגבי מה שמסב לך הנאה ותבחרי לצקת משמעות לאותה עשיה (טרחנית), כך תוכלי להשיב לעצמך את אותה השמחה שאת מבקשת לעצמך, ובצדק!

בחרי על מה לכוון את הזרקור. איפה להרפות. היכן להשקיע. את אדון לרגשותייך. ככל שתשכילי ליצוק בתוכך את אותם היסודות של הנאה ומשמעות, כך תזכי לאור הגדול של שמחת החג. בונוס מהצד – לשמחה תכונה רדיו-אקטיבית. הסובבים אותך עלולים להיפגע ממנה גם 

שיהיה תמיד בלב שמח,

בהצלחה,

דבורה ב.