שואל יקר מאד.

הגמרא במסכת ראש השנה (יח, ב) מנהלת דיון חשוב מאוד שנדמה לי שניתן ללמוד ממנו לענייננו. אצטט את תחילת הסוגיה, איתמר, רב ורבי חנינא אמרי: בטלה מגילת תענית [מגילה שבה נכתבו ימי השמחה לישראל שאין להתענות בהם], רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי: לא בטלה מגילת תענית. וכו'. מתיב רב אחא בר הונא: בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטריא [בג' בתשרי בטלה הזכרת שם ה' מן השטרות], שגזרה מלכות יון שמד שלא להזכיר שם שמים על פיהם, וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות. וכך היו כותבים: בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון. וכששמעו חכמים בדבר אמרו: למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה, וביטלום. ואותו היום עשאוהו יום טוב. ואי סלקא דעתך בטלה מגילת תענית – קמייתא בטול, אחרנייתא מוסיפין [הראשונים התבטלו ובאים ומוסיפים ימים אחרים]? הכא במאי עסקינן בזמן שבית המקדש קיים. וכו'. והלכתא: בטלו, והלכתא לא בטלו. קשיא הלכתא אהלכתא! לא קשיא; כאן בחנוכה ופורים, כאן בשאר יומי [חנוכה ופורים לא בטלו, שאר ימים בטלו]. עד כאן דברי הגמרא.

מבואר בדברי הגמרא דבר מאוד מעניין. היתה מגילה [שבמאמר מוסגר יש לציין שהיא הטקסט הקדום ביותר שנכתב על ידי חכמים] שבה נכתבו מעל 30 תאריכים מיוחדים בשנה, שבהם אירעו דברים שמחים שחכמים ראו לנכון להנציח אותם לדורות כימי שמחה. כמו למשל החג הזה של ביטול הזכרת שם שמים בשטרות. עיון במגילה מלמד אותנו על מאורעות מאוד חשובים שנכתבו בה לדורות. כמו למשל יציאת היוונים ממבצר החקרא בירושלים, ימי החנוכה, כיבוש בית שאן, חנוכת חומת ירושלים, חזרה לדון בדיני ישראל, יציאת הרומאים מירושלים, ניצחון הפרושים על הצדוקים בכמה וויכוחים. ועוד.

חכמי אותו הדור סברו שמן הראוי לקבוע את חגיגת מאורעות אלו לדורות, ועל כן הם העלו על הכתב את כל הניסים והמאורעות המשמחים הללו. אולם במהלך הדורות חז"ל ביטלו את כל המגילה והותירו ממנה רק את חנוכה.

העובדה הזו מלמדת אותנו יסוד חשוב מאוד. ישנם מאורעות שמחים מאד וניסים גדולים שהקב"ה עושה עמנו, אבל כדי להתבונן במשמעותם ולקבוע אותם לדורות, צריך את חז"ל שיידעו לשקול דברים בשיקולים שונים, ועל פיהם לקבוע איזה מאורע ראוי לו להיקבע לדורות עולם, ואיזה נס הצלה שנחגג בשעתו בהלל ובהודאה, כוחו היה יפה לזמנו ולשעתו ולא לדורות.

למרבה הצער, חז"ל לא שיתפו אותנו מהי רשימת השיקולים שהנחתה אותם להחליט מה למחוק ממגילת השמחות ומה להשאיר. משכך אין לנו יכולת לקבוע כיום חג לדורות. אם כי יודגש, אדם פרטי המרגיש רגשי הודאה המתפרצים מליבו, יכול להודות ולשמוח באותו יום, אבל לקבוע יום זה כיום ציבורי לדורות, אין לנו יכולת שכזו.

ברור שבאותה שנה שבה ה' עשה נס והעיר ירושלים שוחררה והר הבית חזר להיות בשלטון יהודי, רבנים ותלמידי חכמים הרגישו צורך להודות להשם יתברך. יש הרבה על מה להודות. אבל לקבוע יום זה לדורות לחג ציבורי אין בכוחנו.

יעזור ה' ונזכה לישועה וגאולה שלמה.

בניהו.